יהל אור מב

כו' והכי אינון מתהפכין דרגין מדינא לרחמי כו' ע"ש ועבפ"ב שם כל המאמר ותבין היטב זה:

כד רוחא דחיותא האי עאל באלין כו' עירין קדישין. ר"ל כד רוחא דחיותא הנ"ל דלסטר שמאלא שע"ג ד' עאל באלין ד' שתחתיה שאז יוצאין מהם ניצוצות כמו בכל החיות שבכל היכלין כנ"ל יוצאין כאן ב' ניצוצין מלהטין שהן מסט' דלהט ויוצאין חוץ להיכל ומתהפכין כמש"ו והן ד' גוונין נוקבי גוברי רוחין עירין וכמ"ש לקמן בגין דההוא נציצא כליל מכולא כליל מד' גוונין והן ד' גוונין הנ"ל חוור וסומק ירוק ואוכם ירוק ואוכם הם גוברין ונוקבין חוור וסומק הן רוחין ועירין. שרוחא הוא מסטרא דימינא מסטרא דאוירא כידוע ועירין מסטרא דשמאלא כמ"ש בגזירת עירין פתגמא וכמש"ש בפ"פ דף רנ"ז ע"א:

מ"ט בגין דכד אתכליל האי חיותא בחיותא קדמאה. ר"ל האי חיותא דסטרא דשמאלא:

בחיותא קדמאה. זוהר הנ"ל דמסטר ימינא:

מגו תקיפו דאתכלילן דא בדא. שהן דכורא ונוק' כנ"ל והן שני נגדיים וכלילותן חזק כמ"ש לעיל בכלילות אש ומים וז"ס זיווג זכר ונקבה שהן אש ומים וזיווגן במקום הידוע יותר משאר מקום כי האי אמה אתכליל בחסד דכליל בחמש חסדים ואשתקע ערייתא בגבורה דכליל כו' ואתבסם דא בדא כמ"ש באד"ר דף קמ"ב ע"א:

נפקא חד ניצוצא מלהטא תדיר דלא אתדעיך לעלמין. משום שיצא משני סטרין מסט' דלהט לכן הוא מלהטא ומסט' דימינא הוא תדיר דלא אתדעך לעלמין דכל מסטרא דימינא הוא בקיומא תדיר כידוע משא"כ בסטרא דשמאלא כנ"ל:

ושאיט ואזיל אבתרייהו דאינון כו' מתדעכי. שהן מסטרא דשמאלא:

וההוא ניצוצא בטט בהו (מד ע"ב) ונהיר לון כו' ואתהדרן כמלקדמין. ר"ל לגוון אחרא רוחין או עירין כנ"ל. והענין כי הניצוצא הוא ממינם מסטרא דשמאלא ג"כ לכן נהיר לון ומתחדשין ולפי שהוא ג"כ מסטרא דימינא לכן מתחדשין ממנו שהוא סטרא דחיים:

בגין דההוא ניצוצא כו' לכל הני גווני. ר"ל שהניצוצא הוא מחיותא קדמאה מסטרא דימינא ששם כליל כל גוונין כמש"ל לכן מתהפכין לגוונין אלו. וענין אתדעכות' הוא לפי שהן מסטרא דשמאלא דל"ל קיומא תדיר כמ"ש בא"ז בסוד עלמין קדמאין דמיתו בדף רצ"ב ע"ב עד לא אברי עלמא לא הוו משגיחין אנפין באנפין ובג"כ עלמין קדמאין אתחרבו ועלמין קדמאין בלא תקונא אתעבידו וההוא דלא הוי בתקונא אקרי זיקין ניצוצין כהאי אומנא מרצפא כד אכתש במאנא דפרזלא אפיק זיקין לכל עיבר ואינון זיקין דנפקין נפקין ולהטין ונהירין ודעכין לאלתר ואלין אקרון עלמין קדמאי ובג"כ אתחרבו ולא אתקיימו עד כו' וע"ד הא תנינן במתניתא דילן דניצוצא אפיק זיקין בזיקין לתלת מאה ועשרין עיבר ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו לאלתר לבתר נפיק אומנא לאומנתי' ואתתקן בדכר ונוק' והני זיקין אתדעכו ומיתו מבוצינא דקרדינותא נפיק ניצוצא פטישא תקיפא דבטש ואפיק זיקין עלמין קדמאי ומתדכי באוירא דכיא כו'. וכל הענין דשם הוא ג"כ כאן שמקודם עד שלא נתחברו הני שני רוחין נפקי ניצוצין מסטרא דשמאלא זיקין ומיתו שהן בסט' דנוקבא לבד כמו העלמין קדמאין דנפקו בסט' דנוקבא כמ"ש בא"ר ואח"כ שנתקן בדכר ונוקבא שהן ב' רוחין ונפיק ניצוצא תקיפא דבטש ואפיק כו'. כן כאן מתקיפו דאתכללותם נפיק ההוא ניצוצא מלהטא ובטש כו' ומתחדשין כו'. וז"ס שמחדש בכל יום תמיד מ"ב כי אלו ב' ניצוצין הן דו"נ שמים וארץ ז' מלכין מדכורא מיתו ונוקבא אתבטלת עד דניצוצא מחדש אותם וכמ"ש בפ' תרומה בדכר ונוק' דאתבריאו ביום שני שענינים ג"כ כמו כאן שהן בב' ימים הראשונים שהיו בלתי תיקון עד יום הג' וכמש"ש ד' קמ"ד דתנינן מאן דחזי ענבין בחלמי' אי חוורין אינון טבין אוכמן בזמנין טבין כו' אכלי לאינון אוכמין מובטח לו שהוא בן העוה"ב אלא תנינן אילנא דאכל אדה"ר ענבין הוו דכתיב ענבימו ענבי ראש ואלין ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין חוורין טבין דהא מסטרא דחיין אינון אוכמין צריכי רחמי דהא מסטרא דמותא אינון בזמני' טבין מ"ט בגין דבזמנא דחוורא שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא ובזמנא כו' אי נחש גרם מותא לאדם לתתא לעילא אמאי כו' ת"ח והכי אוליפנא כל מה דעביד קב"ה עילא ותתא ברזא דדכר ונוקבא איהו וכמה דרגין אינון לעילא דשניין אלין מאלין מדרגא עד דרגא רזא דאדם ואינון דרגין דאינון זינא חדא עביד לון קב"ה דיוקנא דחד גופא עד דסלקין ברזא דאדם ותנינן ביומא תניינא לעובדא דבראשית דאתברי בי' גיהנם אתעביד חד גופא רזא דאדם ואינון שייפין ממנן דמקרבן לאשא ומתין ומתהדרין כמלקדמין ודא בגין דאינון אתקריבו לגבי האי חוויא ואיהו אדם דאתפת' גו משכנא כו' ובכל אתר אדם דכר ונוקבא איהו כו' ונוקבא דההוא אדם כדקאמר מיתת ודכורא מית וסלקין כמלקדמין כו'. והן שבהיכל השני כמש"ל תחות היכלא תניינא נפקי חיילין כו' ואתוקדן כו'. וכן כאן הוא דו"נ והן שמים וארץ שביום הראשון ואח"כ והארץ היתה תוהו כו' שמתין דכורא מית שהוא מלכין קדמאין ונוקבא אתבטלת והן ב' ניצוצין הנ"ל ואח"כ אתתקן בדכר ונוקבא אלו ב' הרוחין ויאמר אלקים יהי אור כו' שהן דכר ונוקבא כמ"ש בס"ד ונפיק ההיא ניצוצא ומתחדשין ואתבסמו. וזהו המחדש בכל יום תמיד מ"ב שכל הנאמר בפ' בראשית הקב"ה מחדש בכל יום תמיד. ועיין בפ"פ דף רס"ח ומהנהו נפקן כל אינון זיקין נציצין דמתדעכי לאלתר להטי ומתדעכי. ושם ענבים שסחטה חוה כמ"ש שם היכלא שביעאה כו' ע"ש וכ"ז יוצאין בהיכל הב' ששם יין טוב בסטרא דקדושה ויין אחר כמ"ש שם דף רמ"ו ע"ב והאי אקרי כו' כמה דתנינן אית יין ואית יין כו' יין לטב דכתיב ויין ישמח לבב אנוש כו'. והוא אותו האנוש כחציר ימיו שהוא בזה ההיכל מצמיח חציר לבהמה ושם היין טוב דמנטרא ולכן החיים שם כמ"ש שם. ובסט"א נגדו כוס התרעלה ג' טפין דמותא נחש והן סוד הענבים ענבי ראש אשכלות מרורות טפין דמרה חמת תנינים יינם וראש פתנים. ובזמנין טבין הוא כד אתחבר ב' רוחין דו"נ וכאן הוא חטא דאה"ר בעה"ד כנ"ל בסוד להט החרב כו'. וז"ס מ"ש בס"ד ואתחרב כלא בתריסר שעתא. הוא בשנים עשר שעות של הנוקבא שהיא אתבטלא והוא בשנים עשר שעות הלילה. ויאמר אלקים יהי אור כו' בבקר מתחדשין בסוד חדשים לבקרים (באו) כידוע. ולכן אומרין בשחרית בברכות יוצר אור המחדש בטובו כו' כאמור לעושה אורים כו' וכמש"ל במדורין בדף מ"ם וכד אתא צפרא כלהו מתחדשין כו' [ובפ"פ מהכא נפקו אינון נהורין דאקרון להט החרב כו'. עמש"ש]:

רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא כדקאמרן. ר"ל רוח מלהטא ברוח זהר:

ואתחזון תרין כו'. ר"ל לא