יהל אור רי

לית פקודא כו':

**(תנינא דמתניתין כו'. כה"מ בס"פ שמיני (מ"ב א'). ע"ש ביאור הגר"א ז"ל. המ"ל)** דהא אנת כו'. בגלותא דפה ולשון כנ"י וקב"ה בגלותא ואיהו כבד פה וכבד לשון בין הת"ח באורייתא דבע"פ ובאורייתא דבכתב וע"כ צריך הת"ח בזמן הזה להשתמר מן התנאים כנ"ל וז"ש ומאן דבעי כו':

ומאן כו'. לחשוב הקץ והרשיעו רבים כו':

(רעט ע"א) ובזמנא דנוק' כו'. בגלותא:

ואיהי נפלת כו'. שכינה:

אבנין מפולמין. קליפה של אגוז הקשה כמו אבן:

דקיקא כו'. אותה קליפה הדקה שבאגוז בפנים:

דהוה זעיר. גלות יון שלא האריך ולא שליט אלא בזמן בהמ"ק:

גלותא רביעאה כו'. וז"ש לעיל דהאי קרא כו' צדקתך כו':

רמאים כנחשים. כצ"ל. ר"ל דפתי לחוה כן רמאים בדור הזה לפתות:

דעקרין מלי כו'. ר"ל זהו כעקרב:

ובג"ד קץ כו'. ר"ל עד הדור שיהא בו תהום בור רק כו':

אלא עניותא כו' דמארי מתניתין בדור האחרון:

מ"מ מאי ניהו לויתן כו'. ר"ל מאי הוא לויתן ע"פ הסוד:

בת בעלה. כמ"ש ותהי לו לבת:

מאורשה היא לך. כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה ואמרו א"ת מורשה כו':

ואנת לתתא. את ישראל למטה:

פה עמוד עמדי. בגלותא:

דכלהו ישראל אהדרו כו'. שכ"א יושב בעולמו ור"מ בגלותא:

את הלחות. כלה כלת משה:

(ע"ב) נוק' בישא. ע"ר (נ"א עון) [מ"כ הגהת הרמ"ש. כמו נוק' דקדושה נק' חכמה בשם אבי' כי אבא יסד ברתא (ובשבת היא העולה לשם בסוד ושמרתם את השבת כי קדש היא לכן נקראת שבת כי הנוק' הנקראת בת עולה עד אבא י"ה יו"ד ה"י במילוי ובהכאה יו"ד פ' ה"י גי' ש' הכי שבת) כן נוק' דקליפה נק' עון בשם חכמה דקליפה כידוע. ונק' שבתאי בסוד כל המוסיף גורע ובסוד שגגת תלמו'ד גי' לילית ששם השוגג עולה זדון שהוא עון גם אחוריים דאדנ"י גי' עון. ע"כ]:

שבתאי כו'. דשליטת ביום השבת:

דאיהי שבת כו'. דלכן א"א והוא רחום בשבת:

דהות ברתא דמלכא כו'. אשת חיל עטרת בעלה:

שבעה עינים. בת שבע:

[מ"כ הגהת הרמ"ש. וע' סוף ח"א רנ"א ב' ת"ח האי הר כו' ומאן עיינין אינון ז' דרגין שהן ז' ימי הבנין כמ"ש ותהי לו לבת]:

לאפקא מיא כו' סתרין דקבלה:

מאין תמצא. שהוא אין סוף. אין כתר והחכמה מכתר לכן לית סוף:

לאעברא קליפה דלעילא. קליפא דוקא (נ"א ירוקא):

דאינון (בחגיגה) בחגוי כו'. דמתני' הוא סלע אבנא הנ"ל:

אית אבן דשמא כו'. ר"ל מל' דאצילות. ואית אבן דאיהי כו' מל' דבריאה:

[אלא אבן. סלע דמשה כו' כצ"ל ול"ג דאיהי:

דבור ופיוסא אבל שכחתי ונקטתי סלע אחרא כו' כצ"ל. כ"ה בבה"ג תי' כ"א דף מ"ו סע"ד. ש"ל]:

משנה נוק'. ר"ל מל' דיצירה שבה מתני':

אתקריאו לקוטת. עלמא דפרודא כל דין הוא בפ"ע אבל סתרי תורה כל א' בחבירו כמים שאין להם סוף דלית פקודא דלא כלילא מכל פקודין כמש"ל:

עלנא. על משה ואהרן:

ואתעבר מיני. ברתא ארעא קדישא:

וירד אליו שקודם כתיב איש מצרי זהו משרע"ה כמ"ש איש מצרי הצילנו (וע' הקדמת הזהר. ד"ל):

בשבט בדינא בגלותא כמש"ו:

מה שמו מה כו'. אדם ומרע"ה שניהם מ"ה שמא מפרש גי' אדם שהוא אדם שעל הכסא:

מה שמו כו'. חכמה ועד"א:

חדש כמה כו' בחבור הזה בא ג"כ אדה"ר:

בפרשתא דא בפנחס:

(רפ ע"א) ובהאי כו'. ג"כ בפ' פנחס:

הנני נותן כו'. וע"י פנחס אליהו הנני שולח כו':

בההוא קבורה. בח"ל שפחה נוק' דעבד:

אינן חיים. כנ"ל דבה מתקרי מת:

דאינון עור ובשר. כמו מת עצמות בלא עור ובשר:

דאתמר עלך כו'. כמ"ש בחיבורא קדמאה הנני נותן דמרע"ה נותן לפנחס האי ברית:

בפרשה דיליה כו'. שמרע"ה גוף ופנחס ברית:

בחבור'. ר"ל בחבורתו לשון חיבורא:

עד דאתבקע כו'. בפורקנא כמש"ו:

ויהון צוננים כו'. ר"ל דבתורף הולך למטה והמים חמין דינא דגלותא ובקיץ המים קרים ברחמים גדולים אקבצך:

כבא השמש. ר"ל לשון כביי' ור"ל דעכשיו נהיר ספר הזוהר ע"י רשב"י:

המראה הגדול רחמים גמורים יד הגדולה כמ"ש לקמן. וחמש נהורין כו' ה' דהמראה:

חמה. בינה כידוע (נעה"ג עיין תיקונים תי' ה' שכינתא עילאה כו' כאור החמה):

ה' ה' ה'. עכשיו חוזר ומפרש ג' ההי"ן ה' אצבעאין כו':

(ע"ב) דסלקין י"ה. שכולל עד"א בן י"ה:

לאתתקפא מילין דילך. כ"ל לסייע לדבריך:

דמראה איהי לימינא. ר"ל אני אתן ראיה לדבריך דמראה איהי בימינא:

חשוב במראה כו'. ר"ל תחשוב גי' של במראה:

חיזו דהאי צ"ל דא:

לא הו"ל למהוי כו'. ר"ל שלא היה להיות רק בב' באברהם כנ"ל:

היינו האי דאמינא כו'. ר"ל בתחלה נתגלה לו המראה בת עין ואח"כ אור של בת עין:

במראה אימא כו'. ר"ל דכל ד' דרגין כאן יקו"ק חכמה. במראה בינה. אתוודע דעת עד"א. בחלום מל' (נעה"ג וזהו שמסיים ברע"מ בן י"ק ר"ל הן ג' דרגין ראשונים ובחלום דרגא ד'):

מראה לא אתחזי כו'. דנו"ה מהן הנבואה כשהן פתוחין הנבואה ובזמה"ז שהן סגורים בחלום אדבר בו כמ"ש בגמ':

מראה. איהי ל"ג:

ותורה אור ו' דנהיר בה. כצ"ל:

דאיהי אור המראה. כצ"ל. ור"ל ו' אור בת עין וחמש אור ה' עילאה הוא אור המראה:

*דכלהו סרחי באת ה'. ולכן נלקין ביק"ו כנ"ל:

באת ה'. בתראה:

דאסתלק קוצא כו'. הוא יסוד המחבר בין א"ח לד' וכשמסתלק הקוץ ונעשה כעין רי"ש נק' אחר כנ"ל:

(רפא א') ליבם ה'. ר"ל היבמ"ה יבם ה':

ובינה כו'. ר"ל בו ג' אותיות יק"ו:

הכא קא רמיז כו'. ר"ל התמורה דאתחלף הוי"ה בא"ת ב"ש:

איה מקום. ר"ל ראיה דאהי"ה שנוי מקום אי"ה מן אהי"ה כמש"ו דיק"ו גי' אהי"ה רק דו' נתחלף לא"ה. [נכתב על הגליון. כמו המשנה מקומו הוא לא נשתנה רק מקומו כן כאן המספר לא נשתנה רק ו' דיק"ו שינה מקומו למקום א"ה]:

מקום באקי"ק. כמ"ש אי"ה מקום כו' דסליק לכח"ב שהן אי"ה דשם הוי"ה בת"ת שהוי"ה נק' שם. ומעשה באדנ"י מל' שנק' מעשה:

בלמודי. נו"ה דאתפשט' עד שם:

וישנה. ר"ל שכתוב באסתר וישנה ואת נערותיה כו' במט"ט ששם ש"ס משנה כמש"ו:

ואדם כו'. ר"ל גם ת"ת נשתנה שם שינוי השם:

ישוב לימי עלומיו. רזא דגלגול בנער:

שלף איש נעלו כו'. בחליצה רזא דגלגולא בהאי נער דמט"ט אקרי נעל כמש"ו שעליו אמרו תופר מנעלים היה ובכל תפירה ותפירה היה מכוון לשכינה:

אג"ח. צ"ל אנת:

אין חבוש כו'. ר"ל שהקב"ה שחבוש בתפילין ש"ר וש"י אין יכול להתיר כנ"י שנק' עצמו כמש"ו משום שהוא קשור עמה ג"כ ואין חבוש כו' עד שיעשו ישראל תשובה ויתער אימא עילאה תשובה בנ' תרעין דחירו:

קארי לה לגבי כו'. ר"ל בתפילין ש"ר שעל עצם הגולגולת קרא עצם ובתפילין ש"י שנגד בשר הלב קורא בשר ומסט' דתפילין ש"י שחבוש עמה שם אין מתיר כו':

ולאו למגנא כו'. דבידייהו הגאולה:

(ע"ב) נשקו בר. ר"ל בר של הקב"ה ושכינתיה:

מתמן הוו כו'. ר"ל מעמלק כמש"ו:

ודכר ונוק'. בלעם ובלק וכן עמלקים הן לשון רבים:

נחש און כו'. דנחש הוא יצה"ר מסט' דנוק' שהוא מפתה לאדם כידוע דפתי לחוה:

עלייהו אתמר אין כו'. מאדים נברא ביום ב' ושבתאי ולבנה ביום ד' דע"כ קשין הזוגות דב'ד' הן זוגות:

דמאדים כו'. דמאדים וחמה אינון גיהנם אימא דע"ר וסט"א ושבתאי ולבנה הן לילית נוק' תחתונה סוף ד' דרגין והן ד' נוק' כידוע והן ד' כוכבים רעים והכל מצד חצוניותם עננין דמכסין להון כמ"ש בפ' פנחס וחמה נבראת ביום ב' וסומקא דחמה הוא מאדים גיהנם וכן לבנה ביום ד' מארת חסר מארת ה' בבית רשע. וחסרונה דלבנה הוא שבתאי לילית כמש"ו וחמה ולבנה הן עצמן טו"ר:

בבית רשע הוא בית הסהר דילה בור רק עניות רק מכלום