יהל אור רד

והענין כי לי' יש ב' בחי' י' פשוטה ויו"ד במילוי. והנה י' פשוטה הן י"ט של המל' לכן לא פחות מי"ט. אבל למעלה מהמל' הוא יו"ד במילוי. והנה ד' דמילוי הן ד' אצבעות כי תפסת מועט כו' והוא טפח. והו' הוא ו' טפחים ופירושו ו"פ ד' אצבעות והיינו ו' טפחים. והי' הוא י' אמות כי פירושו י"פ ו' טפחים שכל א' אמה הרי י' אמות. וי' בעצמה פשרה הרי כ' אמות עד כתר עליון כ'. ואמר כבוד עילאה כו':

עוד מצאתי ליקוט לזה וז"ל. ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא עד רגליהון ומרגליהון עד רישיהון ובג"כ שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות כו' כבוד עילאה כו'. ואמר הנה כלל גדול הוא במקום שאמרו שאות א' מורה ר"ת צריך שיהא מרומז בזה האות כל התיבה והנה בכאן בכ' מרומז כל תיבת כבוד והוא כי הנה אותיות בו"ד של כבוד הוא כענין מילוי של הכ' והוא כי יש צירוף הוי"ה כזה יהה"ו כי ה' אחרונה שהיא מלכות נכללת בנ"ר כמרומז במלת אדנ"י היינו ד' שהיא מלכות היא באי"ן שהן ג"ר א' כתר י' חכמה ן' בינה. לכן בצירוף זה יה"ה סמוכים. והנה יה"ה נעשים כתר על ראש ו' כמ"ש בר"מ והנה יה"ה גי' כ' ובמילוי כזה יו"ד ה"א ה"א גי' כבוד ו"ד דמילוי יו"ד הוא ו"ד דכבוד. וא' א' דמילוי ה"א ה"א גי' ב' דכבוד. הרי ממש בו"ד דכבוד מרומזים במלת כ' הרי כל הכבוד מרומז בכ' והוא פלא:

(שם) ולית כבוד בלא כ' לקבלי' סוכה העשוי ככבשן מסטרא דאמא כו' כעשן הכבשן כמין גאם כו' כצ"ל. והא דסוכה תהיה לצל צ"ל אח"כ כמש"ל:

וכלהו רמיזי למ"מ ולית לארכא בהון כו' עד לאשלמא לכל חסרון. פי' עשרה טפחים היה מן הקרקע עד רגלי כרובים כמ"ש רז"ל ארון ט' וכפורת טפח ומרגליהון עד רשיהון ששם סוככים שמזה נלמד לסכך:

ובג"כ שיעורא דסוכה לא פחות מי' דאיהי מלכות עשיראה. והיא כלולה מי' וממנה ולמעלה י' פד הכתר וכמש"ל:

כמין צריף מסטרא דאות ד'. פי' הצריף הוא שב' דפנות מגיעות זה לזה כמין ד':

ושבע אתוון בג"ד כפר"ת כו'. שהם ז' סוכות שאמרו רז"ל היינו ב'ורגנין ג'אם צריף שהוא ד' הם בג"ד כנ"ל. כבשן הוא כ' של כפר"ת והפ' הוא פירות ר"ל סוכות של שומרי פירות והר' רועים והת' תאיני' והוא קייצין וסימנך בגמ' רקב"ש:

ואינון לקבל ז' כוכבי לכת ואינון זו"נ. כמו שמש חמה לבנה ירח כו':

ובג"ד אתקריאו ז' כפולות. פי' ז' אותיות בג"ד כפר"ת הן כפולות בדגש ורפה וכן יש עוד ז' סוכות גנב"ך נגד רקב"ש וסוכה כמבוי וסוכת היוצרים וסוכה כשובך נגד ג' הנשארים המרומזים בבג"ד כו':

כגון ז' שרגין דמנרתא דאתמר בה ז' וז' מוצקות כצ"ל:

וז' ימי בראשית לתתא וז' לעילא. ז' לתתא הם מ"ש ויהי ערב ז"פ במ"ב וז' לעילא הם ויהי בקר כנ"ל:

וסכך איתעבד לצל ואין כל חדש תחת השמש. בא לרמז על סוכה ישנה שאמרו בירושלמי דצריך לחדש בה דבר לכן אמר משום דאין כל כו' אבל למעלה משמש למעלה מז"א יש ההוא דמחדש בכל יום מ"ב היא הבינה והיא נקראת כתר על ז"א בסוד עוטר ישראל בתפארה כנודע והוא כי יש לנו נר"ן ממלכות ת"ת בינה. ומט"ט נק' גופא ויש לנו לחסות תחת צל העליון להגין כל נשמתא ולא בצל סוכות הדיוט שהוא מט"ט נקרא הדיוט דאגין על גופא משמשא:

אלא צל לאגנא על נשמתא דאתמר בי' בצל שדי כו' בצלו חמדתי כו' אשר אמרנו בצלו נחי' כו' ואמר כאן ג"פ שנזכר בהם צל נגד נר"ן נגד נפש שהיא מלכות הנק' שדי בצל שדי יתלונן. בצלו חמדתי הוא נגד רוח שהוא מן ז"א כמשמעת הפ' כן דודי כו' הוא ז"א בין הבנים בצלו חמדתי. וכנגד בינה אמר בצלו נחי' בגוים והוא נגד הנשמה ששם אין מגע גוי כידוע. ואמר צל שהוא סכך עם ס' סתומה שהוא ד' דפנות עם הסכך שעליו צל איהו צלם כו':

ואינון תרין. פירוש שיש סוכה מב' דפנות. ותלת הם סוכה מג' דפנות למ"ד ג' כהלכתן. וארבע הם סוכה מד' דפנות הרי תרי' תלת ארבע הם ע'. וטפח איהו עשיראה היינו מה שחשבנו סוכה מב' דפנות וכן מג' למ"ד ועדיין צריך טפח להשלים הרי עשרה. וזהו לאשלמא כל חסרון היינו לשני המ"ד. ומה שא"ל ולא למעלה מעשרין והם אמות ולא טפחים הענין כי לי' יש ב' בחינות י' פשוטה ויוד במילואו והנה ד' דמלוי הם ד' אצבעות שהוא טפח והו' הוא ו' טפחים ופ"ד שהוא אמה וי' הוא י' אמות י"פ ו' טפחים וי' בעצמו הוא כ' אמות וק"ל:

לולב דא צדיק כו' דבי' ח"י חוליין כו' [נעה"ג הג"ה נראה להרמ"ש. וכן בכל חלקי התפלה יש ח"י כי בחלק א' שהוא עולם עשיה יש ח"י ברכות מן הנותן לשכוי בינה ע"ס בה"ת כמ"ש האריז"ל. ח"ב בפסד"ז ח"י אזכרות ביהי כבוד. ח"ג יוצר ח"י אזכרות בק"ש. ע"כ הג"ה]. הוא ממש מ"ש חז"ל (ברכות כ"ח ב') ח"י ברכות דתפלות כנגד מי נגד ח"י חוליות דשדרה וח"א נגד ח"י אזכרות דהבו לה' וח"א נגד ח"י אזכרות דק"ש. והוא כי התפלה נחלקת לג' בקרבנות לדכאה גרמי' והם ח"י חוליות שבשדרה שהוא גופא. ואח"כ בפסוקי דזמרה נגד עולם המלאכים נגד ח"י אזכרות במזמור הבו לה' בני אלים שהם המלאכים. אח"כ ברכות יוצר כנגד ח"י אזכרות בק"ש**(הגהת הרמ"ש דלעיל שייך כאן. ש"ל:

)**. והתפלה כוללת כל העולמות שהיא אצי' שכוללת בי"ע לכן יש בה ח"י ברכות נגד כל העולמות שתחתי'. והלולב שהוא צדיק יסוד כליל מכולם ומי"ח אזכרות שבתפלה לכן צריך לנענע ד"פ י"ח כמו שמסיים והולך:

(רנו ע"א) יומא תנינא כו'. ר"ל אותיות בו"ז:

דבי' כמה פקודין כו'. ר"ל כמ"ש לקמ' דביה כל פקודין מים רבים לא כו':

נח לקבל כו'. יסוד יום השביעי כידוע:

דצלותא ואינון ט' מעילא לתתא כו'. עד נח ברכתא דמיניו כו' עד סתיראן ועוד כו'. כצ"ל. ור"ל ברכת המינין נגד מל' ששם סביב רשעים כו' משלמת לעשר. שח"י ברכות הן ט' ביסוד נח מעילא כו' כנ"ל. בח' יומין כו'. ר"ל ח' עם י' של אות הוא ח"י וכן בכולם:

דאיהי סוכה כו'. ר"ל תיבת נח כנ"ל:

(ע"ב) ואי אינון אושפיזין כו'. כ"ל אע"ג דאזמינת להון לא אכלה עמהון:

בההוא דרגא כו'. נ"ל בעד"א שמע ישראל. ובג"ד כו' אחת. ר"ל מל' כמש"ו:

איהי ה' דהוי"ה י' דאדנ"י כו'. כצ"ל:

איהי תרעא מלוי אדנ"י:

בת י'. בת של חכמה. י' שבשם עשר אמירן בת עם י' בי"ת וזהו בחכמה יבנה בית:

ליקוט ואינון ח"י באנא כו'. במשנה פליגי ב"ש ואמרי אף בהצליחה נא. וליתן טעם מחלוקתם ויתבאר ג"כ טעם מנהג שלנו שהש"צ מנענע גם ביאמר נא. והוא כי המיזוג העיקרי הוא ב' חלקים מים שהוא חסד וא' יין שהוא גבורות וסברי ב"ה שהן מצד החסד שמנענעי' בהודו לה' תחלה וסוף שהן חסדים כי לעולם חסדו ב' פעמים. ובאנא ה' הושיעה נא שהוא גבורות ישועות כידוע לכן פעם א'. והוא באמצע בין ב' החסדים של הודו. והוא מיתוק כפול. א' שחסדי ה' יסובבנהו את הגבורות [ואפי' היה שוה בשוה בכה"ג היה חסד]. ב' שהן ב' הודו נגד חלק א' גבורה שהוא באנא ה' הושיעה נא. וב"ש שהם מצד הגבורה ס"ל אף באנא ה' הצליחה נא וא"כ הן ב' גבורות נגד ב' חסדים רק המיתוק הוא א' שהב' חסדים של ב' הודו הן סובבין מהצדדים והב' גבורות באמצע אבל הן שוין בשוה. והנה הלכה כב"ה שצריך ב' מיתוקים שיהיו ג"כ חלקי החסדים ב' נגד חלק הגבורה. אבל אנו שכופלים הפסוקים וא"כ אנו מנענים ב"פ בפסוק אנא ה' הושיעה נא. ע"כ צריך לנענע בחלקי החסדים ד' פעמים לנגדם והיינו שאנו כופלים פסוק הודו האחרון ב"פ. אבל בתחלה ליכא כ"א פעם א' הודו. ולא הוי ב' חלקים חסדים