יהל אור קפא

ברית יהודה מלכות פה ולכן בזה יק"ו ובזה ה' ש"ע ש"ע וז"ש למעלה דכלב בא עד חברון קארי ושנה כו' במדתו ואמר בלבא ורעותא שהוא ברית יחיד מכוון כו':

דכתיב ועמך כו'. לראי' שירושת הארץ. ולבא הרבה בתורה כי אם שמור כו' והוריש כו' לאהבה את ה' כו' לשבת על האדמה וכיוצא הרבה:

(קס ע"ב) אך בה' כו'. דאורייתא הוא שמיה:

דאורייתא לא בעי כו'. ר"ל ז"ש אך דא"צ אלא התורה לבד אך בה':

דכספא ודהבא וגופא תבירא אי כו' בשרו מרפא ואתם אל תיראו את עם הארץ דהא כל אינון מקטרגי כו'. כצ"ל. ור"ל מ"ש אך בה' אל תמרדו הוא תשובה על מה שאמרו אפס כי עז העם והערים גדולות בצורות וגם ילידי הענק ראינו שם. ועל מ"ש עמלק יושב כו' והחתי כו' אמר ואתם אל כו':

מכרזאן ואמרי כו'. בעה"ז כד אזיל שיניחו לו כידוע והוא נגד עמלק ואמר כי לחמנו כו' כמש"ו ונגד החתי כו' אמר סר צלם כמש"ו מאן צלם דא כו'. והוא סוד צלמות דכורא דהוא המקטרג למעלה ונגד נוק' המפתה כאן אמר למעלה כי לחמנו כו' כנ"ל:

מ"ט משום דה' כו'. ר"ל אורייתא כנ"ל וכמ"ש אם רעב כו' וה' ישלימנו לך וז"ש כלא אעדיאו כו' וז"ש זכאה חולקהון כו' בקב"ה ממש ר"ל דאמר וה' אתנו כו' כנ"ל. ואמר ואקרון אחים ורעים. ר"ל דזהו שמו אחים זו"נ ורעים או"א כמ"ש בר"פ ויקרא והן העוסקים בתורה כנ"ל וזהו אדברה נא שלום בך כמ"ש (סוף ברכות וש"מ) ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר כו' למען אחי כו' ואחים הם בתורה שבכתב ובע"פ ורעים בסודות שבהן הנסתרות כו' במה שניתן רשות שהוא התפשטותן בז"ת שהן דרגא דשם הוי"ה:

אתו לסלקא. על כתפיהון:

לנטלא. להסיע ממקומו:

אתו כלב כו' יחידן. שנתפרשו ממרגלים ולכן אמר סתם בשנים הידועין:

זמורה מאי כו'. למה כרתו כיון דלא נשאו אותו לכן מפ' שהוא המוט כמש"ו. ההוא דאשתמודע כו' ר"ל שלכן נאמר במוט בפתח:

אמלכו כו'. שנמלכו להורגן לכן אמר איבא כו':

קאים כלב. שהוא היה מאחריו ופניו לפרי:

מה. האיך נהיה בחולקך:

מיד קליל כו'. דבפסוק אח"ז מ' שהמרגלים הביאו דכתיב וזה פריה ור' אלעזר פליג ואמר דלא יהבו לון עד שהגיעו לישראל:

ובכולהו לא הוו כו'. ר"ל שהן בלא"ה קודם החטא היו המובחרין כמש"ל דיהודה ואפרים וכן ב' משיחין וב' מלכין בית דוד ואפרים וכמש"ל וחידש בזה דעדיין לא חטאו לומר שנים יחידן:

ומכאן אוליף כו'. ג"כ המובחרין כלב ופנחס וז"ש והני שנים כו':

ועבדו גרמייהו שיריים. ר"ל מחמת ענוה לא מחמת יראה וכל הדרך הוליכוהו לקיים המצוה מצות משה:

מסורת שמא כו'. ר"ל שם י"ב וזהו מסור' שאין מגלין כו' וזהו זה ויליף בג"ש דכתיב זה שמי לעלם וכ"כ בחיי:

תלת שמהן כו'. דכתיב בני ענק מן הנפילים וכתיב רפאים אף הם כו':

ומתרפיין כו'. מחלק שלמעלה ונשתכחו משם:

אר"י והא כו'. שסובר דג' שמהן להו ומין אחד הם ולכן תירץ לו דענקים הם בני הנפילים וז"ש למעלה וכלהו אורכו יומי כמ"ש בפ' שלח בני ענק וז"ש דענקים אתו כו' ר"ל ממלאכים ומב"א ועדיין היו אחוזים בחלק שלמעלה וגם בניהם ובני בניהם עד דורות האחרונים מנהון שנתייאשו יתיר אלו הן רפאים וז"ש ואתייאשו יתיר בארעא כדין רפאים ומינייהו כו'. כצ"ל:

וכד מתחלש. משום דחלק העליון ממלאכים שאין המות שם:

ובגין דאינון כו'. רפאים לשון הריגה:

הרפאים יחוללו. דריש לשון חלל:

ושוכניהם. אלו האיים:

רש"א אלמלא כו' (קסא ע"א) ורזא כו'. ה"נ דקבילו זוהמא וכמ"ש ופגריכם אתם יפלו כו' דיזדככו מההוא זוהמא וכמש"ל קס"ב ע"א אני אמרתי אלקים כו' כיון דאמשכתון כו' מאי פגריכם כו' וע"ד במדבר הזה יתמו אינון פגרים כו' וכמו באדה"ר דאוליד קין מההוא זוהמא ולא אתתקן העולם עד דאתמחון במבול כמ"ש בפ' בראשית ובז"ח רות וש"מ וכן אלמלי עאלו בהאי זוהמא דקבילו הרי באו בההוא זוהמא לא"י דהיא סוד חוה נוקבא:

אר"ש ועל כלא מחל כו'. כמ"ש (ערכין ט"ו ע"ב) סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק שנאמר כו':

בגין דכתיב אשר כו'. ר"ל כמ"ש (שם) כל המספר לה"ר כאלו כופר כו':

מי אדון לנו. כ"ט הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא כביכול כיון דאפיקו כו' קני קב"ה על דא. ת"ח כמה עבד ההוא כו' לדרי דרין. וקאימו ישראל כלהו כו'. כצ"ל. ומ"ש כלומר קני לשמיה הוא פי' איזה תלמיד מבחוץ:

כיון דאפיקו כו'. שארעא קדישא אחיד בשמיה:

בג"כ קני כו'. כמו וקנא לאשתו וכמ"ש קנאתי לציון קנאה גדולה כו':

אתגזר כו'. כמ"ש (תענית כ"ט ע"א וש"מ) אתם בכיתם בכיה כו' וכמ"ש וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם כו':

גזר על כו' מיתו כו'. גזר בכל ג' כמ"ש (ערכין ט"ו ע"ב) לישנא תליתאה כו' ובכיה על הארץ כמ"ש איכה ישבה בדד בכה כו' ולכאורה גזר על אבהתנא כו' הוא ג"כ בארץ לכן קא' וקאימו ישראל כו' ומ"מ מתו במדבר ומרע"ה בתפלתו האריך שלא כו':

ולא כתיב כו'. ר"ל דליכתוב ויאמרו לחודא:

ויגידו בכל אתר כו'. דהוא מלתא דהגדה וכבר פי' בזוהר דהוא ג' ד' ויוד באמצע הוא מלתא דחכמתא והמן כזרע גד והנה המגיד הוא הגימל והשומע הוא ד' גמול דלים (שבת ק"ד ע"א) אלף בינה גמול דלים עם תלמידים והוא ללמוד וללמד והיוד הוא החכמתא כידוע:

אמירה בעלמא. ר"ל בלא סיפור לפרש היטב הדבר:

הרהורא דלבא. כמ"ש ויאמר עשו בלבו ויאמר המן בלבו וכיוצא:

תפקידתא. כמ"ש ואמרת אליהם וכיוצא הרבה:

אלא באנו כו'. ר"ל דרך גיזום היינו שם וראינו אותה מה דאתה משבח:

ר' יצחק אמר מאן כו'. לא הניח לסיים דברי ר' חייא שאמר שכולהו בלישנא בישא הוו כמש"ו ר' חייא אמר אמרו את כו':

לימא מלה כו'. כמו שאמר זה אמת כו' והענין כי אילולי הקשוט אין להם חיוני כלל וע' בפ' בראשית בסוד ש' של שקר והשי"ן הוא בראשם לכן צריך לומר בקדמיתא ועי"ל קי"ט ע"ב דאע"ג דאיהי בגלותא איהי מדבר לון:

אפם כי כו' והכא כו'. ר"ל דלכן אמרו היושב בארץ:

דאפילו כל כו'. ר"ל לבד גבורת היושבים בה כמ"ש העם קשה כו':

א"ר יוסי כל מה כו'. הסכים לדברי ר' חייא שכל מה שאמרו הכל כוונתם ללשון הרע:

ר' אבא אמר כו'. חידש דהוא מזומן בתחילת נסיעה ובאן אתר כו':

מאי על כלא על כו'. דהוא כלל הכל דו"נ והוא ש העולם