יהל אור קעו

שוה ושם עלמין שקילין כחדא ולכן עץ החיים נטוע בתוכה שאין שם שטן ולא פגע רע והוא נהירו דאמא לבא שם וע"ל קס"א א' ועתה יגדל נא כו' ת"ח כד ברא כו' ויהיב ליה חיליה ותוקפא באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא כו' והפה שהוא מחבר הראש עם הגוף הוא נקודה טמירא דג"ע מקום הדעת דהוא הקשר כידוע. ואילולי חטא אדם הראשון והעגל היה עץ החיים גם בארץ קבוע אלא שהטיל זוהמא ובא כו' דאדם שבק עץ החיים ובעובדא תליא כמש"ל פ' קדושים פ"ו ב' ת"ח כתיב ומעץ הדעת כו' והא אתמר דשני פקודוי דמלכא ואחלף עץ חיים דביה אשתלים כלא וביה תליא מהמנותא ואתדבק באתר אחרא והא תנינן בכולא בעי ב"נ לאחזאה עובדא כו' ואמר בפ' בראשית ל"ה ב' ויצו ה' אלקים הא כו' מאן דנטיל לה בלחודוי מיית דהא סמא דמותא נטיל בגין דאיהו מפריש ליה מן חיין ועל דא כי ביום אכלך ממנו מות תמות בגין דקא פריש נטיען כו' א"ל דפריש ברית כו' דהוא עץ החיים וכ"ה במתן תורה חזרו לעץ החיים והיה חירות ממ"ה ומכולא וחזרו בעגל לחטא אדה"ר כמ"ש בס"פ תשא קצ"ד א' ומשה יקח את האוהל כו' בקדמיתא חבורתא וזווגא לסיהרא בשמשא דלא יעדון השתא כו' ות"ח כד חב אדם באילנא כו' וגרם פגימו לאפרשא אתתא מבעלה וקאים חובה דפגימו דא עד דקיימו ישראל בטורא דסיני כו' כיון דחבו כו' עש"ב וז"ש א"ר חייא כתיב וימצאו כו' ואחלף כו':

מאן עצים הכא. ר"ל מאין היה להם במדבר ללקוט עצים:

ומאן הוא דא. ר"ל מי הוא האיש ומי העצים:

אלא דא צלפחד. כמ"ש (שבת צ"ו ב') דכתיב אבינו מת במדבר וילפינן ג"ש במדבר במדבר וכתיב בחטאו מת מ' שהיה מיוחד לבד בחטא ולא מצאנו מיוחד רק המקושש והמגדף והמגדף מפו' שהיה בן איש מצרי ור"ל בזה דממנו מוכח גם העצים כמש"ו בחטא ו' מת ואמרו הוה דייק על כו'. ואחלף כו' דאחלף ע"ה בעץ החיים כמ"ש בז"ח פ' בראשית י"ז י"ח ר' ברוקא אמר הוא נצטווה כו' אר"ש אחלף שולטנא בפולחנא אר"א כמה דאת אמר אל תמר בו אל תמירני בו. וע"ל ס"פ אמור ת"ח דהא ב"נ לא ידעין ולא מסתכלין ולא משגיחין בשעתא דברא קב"ה לאדם ואוקיר ליה ביקירו עילאה בעא מיניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאי ובלבא יחידאה ובאתר דדבקותא יחידא דלא ישתני ולא יתהפך לעלמין בההוא קשורא דמהימנותא דכלא ביה אתקשר הה"ד ועץ החיים בתוך הגן לבתר סאטו מאורחא דמהימנותא ושבקו אילנא יחידאה מכל אילנין ואתו לאתדבקא באתר כו' א"ל קב"ה שבקת חייא ואתדבקת במותא חיי דכתיב ועץ החיים בתוך הגן דאתקרי חיים דמאן דאחיד ביה כו' עש"ב וז"ש למטה ת"ח תרין אילנין אינון כו' לכן נידון צלפחד במיתה. ואמר הי מינייהו רב כו'. זהו ההתחלפות. וכמ"ש למטה מאן דאחלף ק גרים כו' ארון ותורה בחד קיימא תורה עקרא ארן ביתא ואמר ואחלף שבת לשבת. דא' ליל שבת וא' יום שבת כמ"ש בפ' בראשית דלכן כתיב פעם בלשון זכר כל העושה בו מלאכה יומת ופעם כתיב מחלליה כו' וכמ"ש במכילתא א"ל אלא יום השבת לילה מנין ת"ל מחלליה וז"ש הה"ד כי כו' והוא דומה לחטא אדה"ר דאחליף עה"ח ו' דהוא אילנא דחיי וע"ל ס"פ במדבר קכ"א דוא"ו אילנא דחייא הוא כו':

בג"כ הוה דיניה סתים כו'. ר"ל שלא אתפרש החטא ואתלבש בעצים ולא אתפרש בפירוש כמש"ו בגין דמלה דא בעי כו' וקב"ה עבד כו' ר"ל שיקריה הוא שמו כסה בלבוש בתורה יקר ליקריה והוא סוד אור לבושו התורה בכרסיא כמ"ש בפ' בראשית ובתז"ח בארוכה ור"ל שחשש לכבוד שמו ולא גילהו וכמ"ש בז"ח שם ת"ר כשחלה רשב"י כו' ועילא מנהון אדה"ר דהוה יתיב גבאי והוא הוה ממלל עמי ובעי דלא אתגלי חוביה לכל עלמא בר ההוא דאמרה אורייתא בגיניה ואתכסי בההוא אילנא דגנתא דעדן ואנא אמינא ליה דהא חברייא גלו אמר ההוא דגלן חברייא בינייהו טב ושפיר אבל לשאר עלמא לא מ"ט דחס קב"ה על יקריה ולא בעי לפרסומיה מחובי' אלא בההוא אלנא דאמר דאכל מיניה כו' לאו משום חובתא דחב אלא משום יקרא דשמא עילאה דב"נ לא זהירין ביה וכתיב זה שמי לעולם כו' ר"ל כמ"ש (פסחים נ') לעלם כתיב והיינו דכתיב פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב מאי ונפל ממנו רב הכי גמרנא האי חברא דאורי שמא קדישא לכלא הוא נפיל ונתפס בההוא חובא יתיר מינייהו דכתיב ונפל ממנו רב הרב נופל ונתפס באותו עון וז"ש כאן ולא חשש ליקרא דמארי'. שגם הלימוד והדיוק ביה הוא פגם ביקרא דמארי' כנ"ל. ואמר ואחלף שבת לשבת. ר"ל דז"ש ביום השבת דעצים של יום השבת היה מקושש:

ר' יוסי אמר שאר עצים כו'. אלין שתין איילתא דסחרני כורסייה ששים גבורים סביב לה ששים המה מלכות כו' אחת היא כו' דהיא שריא בהדי חילהא וג"כ כנ"ל ור"ל דביום השבת ה"פ שהיה מקושש עצים עם יום השבת ור"ל דלר' חייא קאי יום השבת על העצים יום ולילה אבל לר' יוסי יום השבת לבד ועצים הוא שאר עצים עם הלילה והיה מקושש אותן עם יום השבת יום דייקא:

וקביל עונשא לפום שעתא. ר"ל שלא האריך לו כאדה"ר ולכן אתכפר שקבל עונשו תיכף ומרע"ה היה מסתפק בזה אם נתכפר לו:

ומאן דאחליף כו' ול"ל חולקי' כו'. דשני האילנין הם עה"ב ועה"ז והם ממשלת היום וממשלת הלילה ומאן דאחלף ל"ל בשניה:

דבש מצאת כו'. ר"ל שלא לדקדק בו מאד כמ"ש בז"ח שם וקב"ה גלי לי כו' ולא לדרדקי חברייא ולאינון דייתי לעלמא והוא מלה דלא ידעי כל אינש וטעיין ביה כו' זה שמי לעלם וייתין למשאל מה דלא צריכין לון כו' וז"ש (חגיגה י"ד ב') על בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר דבש מצאת כו'. ואמר ארון ותורה כו'. כנ"ל ואמר ועל דא ארן חסר כו' כנ"ל וכמש"ל ס"פ במדבר בג"כ לא אית ביה וא"ו דוא"ו כו' כנ"ל וצריך לחברא לה עם התורה ארן הברית כו':

בכל אתר אהרן בר בחד כו'. ר"ל שם הוא מלכות לכך נקוד שם למעט את הכתב לדרש אותיות ארן לבד וה"א לבד והוא על נוקבא ומשה ואהרן כאן רומז על זו"נ והענין כמ"ש בסוד שם המפורש דב' פרקין דביה הוא סוד משה ואהרן דאיתוסף על י"ב הנשיאים והוא יסוד ומלכות י"ק שבטי יה עדות לישראל כמש"ל פ' במדבר קי"ח ב' ששם עלו שבטים אלין י"ב שבטים כו' וי"ה עדות להו והוא באמצע דרגא דכהנים ולוים בשבטים שהן י"ד והן י"ג כי הפרק הי"ד אינו בסדר האצבעאן לכן ו י"ג כי שניהם נכללין כאחד וי"ד הן י"ב תחומין ו"ק דז"א וחו"ב עלייהו י"ה שהם סוד שבע ושבע כמ"ש בריש ש"ה וכ"ה בי"ב תחומין דלתתא ו"ק דילה והיכל השביעי ק"ק ויסוד בתוכו עלייהו והן ג"כ י"ה והן י"ב נשיאים ומשה ואהרן על גבייהו לכן כתיב אתה ואהרן