יהל אור קעד

הפנימית וכמ"ש בתיקו' תל"ו והאי נקודה איהי סתימא וחתימא בשית יומין דחול הה"ד יהיה כו' במאי באות וא"ו כו' וכן כאן בנו"ן דסתים לה וא"ו ונעשית מ"ם אלא שעדיין סתומה מכל צד אף למטה כזה $ציור בספר$. ואמר כדין בתרין כלילן ר"ל שהמ"ם כולל ב' אותיות נ"ו ומפ"ו ו' דשמא קדישא כו' ר"ל שסותם פתחהא בזיווג ומתעברת ממנו והולד סותם הפתח בעבור והוא ג"כ וא"ו זרעא דיליה וזהו בתרין כלילן שאות מ"ם מורה על העבור שכוללת ב' גופין אלא שעובר ירך אמו לכן כלילא באות א' ואמר בתר דאולידת כו' שנפתח המ"ם למטה $ציור בספר$ והוא הלידה שהולד יוצא למטה ומ"מ שורש הולד נשאר בה כידוע בסוד עלמא דדיירין ביה שתין ריבוא כו' וזהו בחד רישא דפתחא ואמר כ"ז שמ"ם עיקרה נו"ן. ואמר כד אתחריב כו' שנסתם למטה וגם למעלה שהיה הפרש בין הוא"ו לנו"ן $ציור בספר$ נסתם ונעשית מ"ם סתומה וזהו לםרבה המשרה וז"ש אסתימו מבועין מכל סטרין והוא הגלות שאף בעיבור אינו שעיבור מורה על קרוב לזמן הגאולה כמו חבלי משיח וכמו ביציאת מצרים שאמר הקב"ה אקי"ק זמין אנא לאולדא כו' ועבז"ח ש"ה נ"ז אבר ס' דא אינו מוליד דהא ם' סתימא איהי ולא קיימא לאולדא כו' (ור"ל בזה שגם במ"ם סתומה נכלל הנון וא"כ אותיות מ"ן נכלל במם. כ"מ בהעתקות) והנה התחלת אותיות מנצפ"ך הוא בא"ב בכ"ף וסיומן בצדיק ונו"ן אמצען וקוטבן ולפיכך נון כליל יתהון וז"ש דא כליל אתוון אחרנין ואינון כו' והם כ"לך סעפ"צ וזהו תלת כו' ונו"ן הוא באמצען והנה מנצ"פך הם ה' וז' כי מ"נ כפולים בה ששוחקים לצדיקים לצדיק וצדק והענין כי אלו ב' כוללין כל המנצפ"ך ובצדיק וצדק הן ב' כוללים כידוע ולכן מ"ם ונו"ן מילואן ג"כ מ"ם ונו"ן והן נוקבין ודכורין והם ב' פעמים צ' לב' צדיקים ונשחקין כ"א לשנים באותיות שלפניהם ולאחריהם ל"ס הוא צ' כ"ע צ' ושאר ג' אותיות הוא צפ"ך והוא מנצפ"ך שלם וחשבונם ש"ע נהורין והן הש"ע נהורין ופ"ר ופר"ה הוא בלא צ' כמ"ש למטה והנה בד' אותיות שלאחריו הן הכל הכפופין אבל בג' אותיות שלפניו הכף הוא כפוף ופשוט ולאשלמא למ"ם כנ"ל כי המ"ם אתפתח כמ"ש בז"ח פ' יתרו וזה שחזר ואמר כלך סי' כל"ך יפה כו' שבשם כלך הוא שלימה בלא מום שכולה בה וידוע שהכפופין והפשוטין הן רזא דחו"ג וידוע בסוד הדר הוא לכל חסידיו שהיפוי הוא בלובן ואודם כמ"ש דודי צח ואדום כו' וכמ"ש במעשה מרכבה וזהו כלך יפה כו' ואמר זה לסימן שכאן ב' הכפין בה והנה נשלם כאן מ"ם אבל שלימות הנון הוא בשאר אותיות מהשמות וז"ש נון דכר ונוקבא כחדא כו' והענין כי נ' כפופה נוקבא ו' של מלוי נון הוא דוכרא שנכלל בה ונון פשוטה מילוי הנון סיום הנון כולל שניהם והן ב' אותיות השלישים משם הויה אדני שהוא ו' ת"ת הכולל כל שם הויה וכן נון של אדני וזהו שנון הוא נוקבא ווא"ו דכורא והנה הנון פשוטה התפשט מנון ונעשה ואו ואתפשטותיה הוא אתפשטותי' דתפארת כמש"ל ס"ו ור"ל הדעת ביסוד שצורת גוף וברית הוא ן' פשוטה באריכו ושם נכלל דו"נ והנה דומה לוא"ו בכתיבתו ולנו"ן בקריאתו וזהו כלילת דו"נ נ"ו והוא כשם הויה ואדני הנ"ל שוא"ו כולל הוי"ה והוא בכתיבה ואדני בקריאה לא כמו שאני נכתב כו' (ספ"ג דפסחים). וז"ש למעלה הוא ואו דשמא קדישא אתקין כו' שואו אתקין לנו"ן כנ"ל והוא וא"ו של שם הויה והנה אלו ב' אותיות נכלל בנון פשוטה והנה הם כוללים ג' אותיות הנשארות בשמות הוי"ה ואד"ני והם יק"ק אד"י וז"ש דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן והנה לפי שהעת לילה שהיא סתומה בכל סטרא כמו המ"ם סתימא גן נעול כו' וג' אותיותי' אד"י נכלל ג"כ בנ"ו של הנון והם ע"א שהן ע' סנהדרין דילה וא' ע"ג. וג' אותיות של שם הוי"ה הם י' מכאן וב' הה"ין מכאן והם יאע"הה וזה השם כולל ג' שמות שם אקי"ק מב' הצדדין ועם העין הוא ב' שמות הוי"ה אדנ"י כנ"ל והנה ז' אותיות הראשונות הם כל"ך סעפ"צ והתחלף אות האחרון מזה לזה והם כל"ך סעפ"ה יאע"צה [ליקוט. כבר כ' כי ב' שמות הראשונים הן מנצפ"ך וה' שבסופן הוא ה' שרשים של המילוי והשאר הוא בשם השלישי ואמר מ"נ כליל לון כי מ"ן במילוי הוא כמנין השם השלישי וה' אותיות במילוי מ"ן נגד ה' של שם השני שמשלים למלוי מנצפ"ך וג' אותיות שלפני מ"ל ושלאחריהם הם ב' שמות הראשונים]:

וטעם התחלפותן כי שם השלישי הוא דכורא שם הויה ואדני נכלל בו וב' שמות הראשונים שהן מנצפ"ך הם נוקבא גבורות אלא שצ' הוא דכורא כידוע והוא נגד מ"ן הכפולים וה' אחרונה שבשם שהוא נוק' הלך אל פ"ר הנשארים והוא פרה כ"לך ס"עפה חושבנם פרה פ"ר עם ה' וצ' הלך לשם וז"ש באילין תרין אתוון כו' והן ז' אותיות הנ"ל וה' אותיות כאן והם תריסר ב' שמות הראשונות נכללו במ"ם סתומה ואלו ה' אותיות בנו"ן פשוטה דאף דנו"ן נכלל ג"כ בב' הראשונות אינו כי אם כלילתה במ"ם כנ"ל. ואמר סליק מינייהו כו'. כנ"ל שנתחלפו כו':

כל"ך סעפ"ה יאעצ"ה הכא אתגליפו ורזא דא דכתיב כי יהיה כו'. לפי שהיא עת לילה ואין זיווג אז' דהיא נטלא ביממא אמנם אחותי בת אבי היא כו' ותהי לי לאשה. וז"ש למעלה מנצפ"ך כליל לון כי ב' שמות הראשונות כל"ך סעפ"ץ צפ"ך בהן וכ"ל ס"ע לאשלמא למ"ם וה' אותיות האחרונות לאשלמא לנו"ן דכליל יתהון ושם האחרון יוצא מר"ת הפסוק יפקוד ה' על צבא המרום והשם בקריאתו והנה השם בכתיבתו נעלם בקריאה והנה אם תוסוף עליו ייאע"צה והם י"ג אותיות. כי שמות אלו י"ב אותיות הם י"ב אותיות דמילוי מנצפ"ך נגד שם המפורש והם דמלך מלך ימלוך:

וכן י"ב נקודות נפרדות בשם המפורש והנה א' נעלם בתוך י"ב גבולין וזאת אשר דבר והוא י' הנ"ל והנה ששה אותיות הראשונות הם חושבן מנצפ"ך פשוט ושבעה אותיות האחרונות הוא מלוי מנצפ"ך וז"ש ג"כ למעלה מנצפ"ך כליל לון אבל יוד הנ"ל אינו בשם אלא נעלם בתוכה [ליקוט. בסוד המנ"צפך הנה אמרו במתני' דפ"א דס"י חמש נגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע כו' והנה הוא באדם שהזכר כולל ה' ענפין ב' ידים וב' רגלים והגוף שהוא עם הראש וברית אחד שאין פירוד ביניהם כמו בי ידים ורגלים בין יד ורגל לכן אמרו גוף וברית כחד אינו וכן בנקבה חמש ג"כ. והנה יסודות של זכר ונקבה שהוא סיום גופם נכללין כאחד וה'ה' באמצע עשר האברים ועי" נכללין כל האברים של זו"נ כאחד כידוע בסוד כל דכליל כלא בגוויה ונק' פטר רחם דכולל כל רמ"ח אברים שכל האיברים של זו"נ נפתחים להשפיע ולקבל ונעשים הכל אחד וכן באותיות א"ב יו"ד אותיות הראשונים ה"ו אותיות