יהל אור קמח

ט"ז ב') שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ור"ל אל סבא ת"ת ע' ענפין בסוד ע' נפש דיעקב והוא יינא מנטרא דגדלות דאימא אבל יוסף יסוד בסוד נער וכן שלמה הוא בסוד חלב לפי שבגדלות נשאר יסוד יתום מאמו ונשאר יניקה. והן אתה קדוש עם שים שלום יסוד:

[נעה"ג. וי"ל. כי כ' בכוונת שים שלום שים טיפת הזרע שלום ביסוד הזכר. טובה וברכה הוא יסוד דנוק' כשם יורדת בהזדווגה עמו עכ"ל. והנה טיפת הזרע הוא לבן חלב וכד"א הלא כחלב תתיכני איתגלי החסד בפומא דאמה. נ"ל משה שלמה]:

ההוא דאתמר ביה כו'. ר"ל מל' ששם סביב רשעים כו' רגליה כו':

ואית כו'. מורי כמ"ש צרור המור דודי כו'. בשמי יסוד מבשם לנוק'. יער ודבש הן שתי קרנות של היובל כמ"ש בסוד שני רצועות של תש"ר שהן נו"ה שופר כנ"ל:

עוד בין כתבי תלמידי הגר"א ז"ל (ונשמטו בהעתק הגרד"ל). באתי לגני אחותי כלה מלכות אדנ"י. דיקדק למה פירש כאן יותר מבכ"מ לומר איהי מל' אדני. ויען אליהו ויאמר. הנה יש ג' מדרגות. ג"ן. היכ"ל. פ"ז. וחדר פ"ז הוא פנימי שבכלם ועז"נ תשית לראשו עטרת פז. וכלם בכלל עולים ה"ר ועז"נ מי יעלה בה"ר ה' כו'. והנה אדנ"י עולה היכל כידוע ואותיות שלפניו היינו אגמ"ט עולה ג"ן. ואותיות שלאחריו היינו בהס"ך עולה פ"ז. וענה ואמר עוד הנה ידוע כי הפנים של לבנ"ה נקרא חמ"ה והוא ג"כ עולה ג"ן ואחורי' נקרא לבנ"ה עולה פ"ז והנה כל י"ב חדש הם שלה רק ששה הם בפנים והם ימי חמה מחדש האביב כסדר וששה של אחורי' מחדש תשרי ימי לבנה ימי הגשמים שהם גבורות כידוע. ועז"נ בכס"ה ליום חגינו עולה לבנ"ה אחורי' של שם אדנ"י כאשר תתהפך כחותם ודו"ק:

(ד' ע"א) תוספת ברכת המינין כו'. בכאן אמר פי' על הגמ' ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק. כי כל עבירות אינן חמורים כמו כופר בעקר ע"כ משעמדו המינין שכפרו בעק'ר הוא עקרב פוסק ותקנו ברכה באמצע התפלה:

(ה ע"ב) ת"ח אדם כו'. כנ"ל דאדם נכלל מז' ג' שלו יק"ו וד' שלה ה' ובחיבורא כנ"ל וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא את כו':

(ו ע"א) מן הבקר סתם. ר"ל יסוד שבגיניה הוא דכר והוא על הלב מלכות והוא התחלת היום והוא סליק למחשבה ובו נגמר סיום המחשבה של טפת הזרע שיוצא במחשבת אדם וביסוד נוקבא שם סיום המעשה והוא סוף הלילה ולכן הזיווגא באילת השחר וז"ש וסיום עובדא כו':

(י ע"א) ולעילא אשתכח כסא כו'. ולתתא הוא ירושלים שהוא כסא ושם הן ישראל אחד כמש"ל צ"ג ב:

(ע"ב) בגין דג' קשרין כו'. כח"ב. וחכמה נקר' יראה וכן לתתא ומקדשי תיראו חכמת שלמה כמ"ש בה"ז את שבתותי כו' וז"ש בכל מקום בדחילו וברחימו י"ק אבל כאן קאי על כתר כמ"ש למטה חד דחילו כו'. וז"ש וחמא דכולהו כו'. שכל העולמות הן בד' אותיות הוי"ה וכמ"ש ועל שמי' כו' ובחי' תחתונה של עולם שלמעלה הוא כתר שלהן והוא אלקות שבכל עולם וכן יחידה באדם ויעל אלקים כו':

לבתר פרט כו'. ובזה נכלל הכל ג"ר וזו"נ ג"ר בעצמותו וזו"נ במילואו שהן טיפה דמוחא:

י"ג מכילין. וענינם כי בז"א הן בעצמו ע"ס ועם ג"ר עצמם שהן נכללים בו לפעמים הן י"ג ולכן נעשה בו י"ג תיקונים משא"כ בלא ג"ר ונוקבא הוא ט' לבדו וג"ר לא שריין ביה בלא נוקבא וז"ס תתן אמת כו' שהן לבד (ר"ל שט' תיקונים הן בפ' אחד וד' בפסוק אחד כמבואר במ"א המסדר) והן ג' אבהן למעלה וימי קדם דסלקא למעלה למעלה הנוקבא ששם שרשה ברדל"א וכן ישוב ירחמנו כו' שהוא ג"ר שלו וכ"ה בכל ע"ס בכללן עם או"א וא"א עשר ועם ג"ר של רדל"א י"ג וכן בכולם והכל ביו"ד. י' שהוא עשר ובמילואו ו"ד הן עשר כי הוא ו"ק והיא ד' בג' מוחין כנ"ל ויו"ד ג' קשרים הנ"ל וז"ש וע"ד יו"ד כליל ו"ד כו' ות"ח י' שמהן כו'. מכאן שהן כולן בז"א. וז"ש וכלהו אעיל כו' כד אתעברא:

(יא עא) ר' אלעזר אמר כו'. אהי"ה אשר אהי"ה כח"ב אהי"ה ב' דז"א ומחכמה ולמטה הוי"ה. ושלמה [כתב הרד"ל איפשר צ"ל שלימו. ועז"ח ש"ה נ"ב א'] פירש הכל ז"א בעודו סתום במוח אבא ובשעת זיווג ובשעת עיבור אהי"ה אשר אהי"ה ובשעת לידה הג'. ואח"כ שנולד כולו הוי"ה וז"ש בגמ' (ברכות ט' ב') אני הייתי במצרים כו' בשעבוד מלכיות כי כן הוא בגלות ובמצרים היה סתום יותר בלא תורה ושיעבוד גדול אבל בשעת התחלת הגאולה אז היתה לידה וז"ש ואמרת אליהם כו' ואח"כ ביציאת מצרים וה' הולך כו':

(ע"ב) הרי בן דנפיק מינה לתתא כו'. והוא סוד בנימין אבל בקו ימין הוא יוסף והוא בנה (כבעלה) וע"י מזדווגת בחול והוא מט"ט בשרשו והשני לתתא סנדל ב' כרובים משא"כ בשבת שהוא"ו של שם עצמו מזדווג בה וז"ש דאשתאר לה חד כרוב:

ת"ח עשרה מאמרות כו'. ר"ל זו"ן שניהם בעשרה והן ב' השקל אבל לחוד הוא מחצית השקל עשרה גרה:

כתיב אנכי כו'. אבל לפי' גמ' שלנו בראשית מאמר ראשון וע' פנים לתורה ובראשית הוא אנכי שהוא יחוד אנכי נוטה שמים כו'. יהי אור ויבדל כו' לא יהיה לך וכן כולם וכמ"ש במ"ר וש"מ:

(יב ע"ב) ושלמים אחידן במ"ע ובמל"ת. שפי' שלמים הוא תשלומין שכל הקרבנות באים על חטא עולה ומנחה על מ"ע וע"ל ט' ע"ב וחטאת ואשם על מל"ת כ"א במקומו אלא שג"ת נה"י הן של נוקבא לכן מנחה נאמר היא וכן חטאת. שלמים אינן באים רק לתשלום הנדר כמ"ש ואם נדר או נדבה וע"ז נאמר כי תדור נדר כו' מוצא שפתיך ולכן לא נאמר שם רק שלמים וכולהו אתי מדרשא פ"ק דר"ה וז"ש אחידן ב' והוא יעקב ויוסף שלמים ותודה בנוקבא ולכן בה ד' מינין הנכללין בה וכולהו מעשר ורביעי שלה הוא מחמץ וגדולה ככל הג' מינין כמ"ש בז"ח נ' ב' בהאי פן אתכלילו כו'. ורבוכה שמן כשניהם שהוא הג' באמצע וימין בלולות ושמאל משוחות והן להט כו' שהן בידא דנער כמש"ל ס' א' והן מ' חלות ועיין בז"ח ה' ג' רזא דה"א אינון ד' ואלין ד' דלתתא כו' אשתכח האי נקודה דאשלים לכל סטר לעשרה כו'. ויצה"ר אינו שולט אלא באדם אשר בארץ ושם מגיע פגם ובפשעכם כו' ולכן הוא לחם חמץ. והתודה נקראת בפ' זאת התורה ולמלואים שהיא אשלים ה' אחרונה להוי"ה ועיין ר"מ ט"ז א'. והיא בעצמה החמישית דקיימא על הד' הוא**(אצ"ל ה"א. ש"ל:

)** מהתודה. ושלמים שנים נדר ונדבה ונכללין כאחד דגוף וברית כחדא כו' והענין שבין רגלים הוא הפסק משא"כ כאן. וענין תודה על חטא כמ"ש אוילים מדרך פשעם וכנגד הד' ד' צריכין להודות וכ"א לפני עשרה:

דאפריד ו' מינה כמ"ש למעלה מצת וחלת כתיב חסר כו'. ת"ח חלת מצת חסר כו'. ואמר ובאתר חד כו'. דכולהו מה' עילאה ומתחלק בספי' וי' מה' תתאה ומתחלק בעולמתאן ג"כ מים כו':

ושמן לא אעדי כו'. ששמן אינו יכול להתערב בו שום פסולת ולעולם הוא טוב וכמ"ש במ"ר שה"ש ולכן ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו נאמר