יד המלך (לנדא) - ד. כז

נימא דאי עביד לא מהני ולאביי דסובר בכל מקום דאי עביד מהני מפיק ליה לקרא דאשר גזל דעל גזילו מוסיף חומש ואינו מוסיף חומש על גזלת אביו וכמסקנת הגמרא שם בפרק מרובה (דף ס"ו) בלישנא בתרא אליבא דר' חסדא וניחא בזה מה שהקשו התוס' שם בפרק מרובה לר"ח ולר"י דסוברים דשינוי אינו קונה ודרשי ליה להאי קרא דאשר גזל מ"מ וכי יפלגו אבית הלל ולפמ"ש ניחא דודאי בגוף כח הקנין של השינוי לא פליגי כלל ואף ר' יוחנן ור' סוברים דיש כח לשינוי לקנות בו וכב"ה בשינוי דאתנן ומכח דהם ולא שינויהם, רק דבגזלה כיון דלא סביר' להו לר"י ור"ח דרשא דאשר גזל כעין שגזל הרי הוי ממילא כאלו לא היה כאן שינוי כלל ומכח כללא דרבא דאי עביד לא מהני וכיון דלא מהני ממילא אין כאן שינוי לקנות בו הלכך שפיר סביר' להו דשינוי אינו קונה:

ובדרך הזה ארוח לן קושית התוס' בפרק הגוזל קמא (דף צ"ד) ד"ה ותנן שהקשו שם אהא דפריך בגמר' שם לר"י דסובר גזילה הנשתנית חוזרת בעינא מהא דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו. ולמה לא פריך הגמר' ממתניתן דבהמה ועבדים דהזקינו דמשלם כשעת הגזלה ובפירוש שנינו במשנתינו דגזל מטבע ונסדק דמשלם כשעת הגזלה ודחקו בתירוצם ולפמ"ש ניחא דממתניתין אין שום קושיא כלל משום דכל הני דיני דמתניתין כולם מיירי בשינוי הבאה מאליה וכיון דלפי מה שביארתי דבגוף כח קנין השינוי לא פליגי כלל ואף ר' יוחנן ור' חסדא מודים דשינוי קונה נב״ה באתנן רק דבגזלה לא, אהני מעשיו והוי כאלו לא היה שינוי ומשום דאי עביד לא מהני וזה שייך בשינוי שעשה הגזלן בידים אבל בשינוי הבא מאליה דהגזלן לא עביד מידי דלא שייך בו דאי עביד לא מהני וממילא אף לר"י ור"ח שינוי כזה אף בגזלה קונה:

ולפיכך שפיר לא פריך ממתניתן משום דכל הני דינא דמתניתן דבהמה והזקינה ומטבע ונסדק הוי שינוי הבא מאליה, ור"י מיירי בשינוי שעשה בידים ולא פריך רק ממתניתין דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו דזה מיירי ג"כ בשינוי שעשה בידים ועבר ג"כ אמימרא דרחמנא דלא עדיף עכ"פ ממזיק מתנות כהונה דאף דפטור בדיעבד מ"מ עכ"פ לכתחלה אסור להזיק ומ"מ אהני ליה השינוי ופטור מלתנו לכהן וע"כ דמסתבר ליה להמתניתין של לא הספיק דלא שייך כאן כללא דרבא דלא תעבד ואף אם בכל מקום לא מהני הכא גבי שינוי גלי קרא דאף לרבא יהיה מהני וקשיא לר' יוחנן דאמר דד"ת גזלה הנשתנית חוזרת בעינא ולא קנאה בשינוי אם מיירי בשינוי שעשה בידים ועבר אמימרא דרחמנא הא ממתניתין דלא הספיק מוכח דאף בשינוי שעשה בידים. ועבר אמימרא דרחמנא מ"מ גלי קרא דליקני וע"ז חידש לו התרצן דר' יוחנן לא ס"ל תירוץ הגמר' דשינוי קונה אף לרבא מקרא דאשר גזל אמנם אף ר' יוחנן לא מיירי בהא דאמר דד"ת גזלה הנשתנית חוזרת בעינא רק בשינוי החוזר לברייתו ובשינוי שעשה בידים דבזה שפיר שייך מלתא דרבא דאי עביד לא מהני דיש באפשרו עכ"פ שיחזור השינוי לברייתו כמו שהיה מקדם ולכן שפיר יש מקום לומר בזה דאף אם עדיין לא חזר כיון דלא אהני ליה מעשיו אזי ממילא הוי כאלו היה חזר לברייתו וממיל' אין כאן שינוי כלל אבל בשינוי שאינו חוזר דבשום אופן אין באפשרי שיחזור לברייתו לא שייך לומר בו דאי עביד לא מהני ואף אם עבר אמימרא דרחמנא וכמו דמצינו בשוחט בשבת דשחיטתו כשרה ואף דעבר על מימרא דרחמנ' וחילל שבת מ"מ כיון דאהני מעשיו עכ"פ לענין זה דבשום אופן אי אפשר להבהמה שתשוב להיות חי אהני ג"כ השחיטה לענין זה להתירה באכילה וכמו כן בשינוי שאינו חוזר לברייתו כיון דאי אפשר בשום אופן לתקן השינוי ולהחזירה כמו שהיתה מקדם אהני ג"כ השינוי למנין זה שיהיה קונה אותה ומתניתין דלא הספיק מיירי בשינוי שאינו חוזר ולפ"ז יצא לנו להא דפריך הגמר' בפ"ק דחמורה לרבא ממתניתין דהגוזל עצים כונת הקושיא הוא דכיון דבמתניתין החמ' נאמר ומשמע דמיירי בין בשינוי שאינו חוזר ובין בשינוי החוזר וכגון בנסרים משופין ובצמר טווי דשינוים כזה חוזרים לברייתם ושפיר פריך לרבא דנימא דאי עביד לא מהני ומשני דשאני גזל דגלי קרא אשר גזל דכל שנשתנה מכעין שגזל אינו חייב להחזיר:

וניחא בזה הא דתמוה על סוגיות הגמר' דפ"ק דתמורה דטרח הש"ס למצוא מקום לאוחיבי לרבא ועל כולם מצאו קרא דלי דרמנ' בהדיא דיהיה מהני ולמה לא פריך ממתניתין דראשית הגז דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו דפטור משום דתניא בשינוי ואמאי מהני השינוי ונימא דאי עביד לא מהני ומשום דעכ"פ לכתחלה עבר אמימרא דרחמנ' וכמו דפריך הגמר' משינוי דגזל והכא בראשית הגז לא שייך תירוץ הגמר' דבראשית הגז לא כתב רחמנ' שום קרא ולפמ"ש ניחא דבראשית הגז צבעו צבע דלא הדר והוי שינוי שאינו חוזר לברייתו ובשינוי שאינו חוזר לא שייך כלל האי כללא דרבא דכל מלתא כו' וכמו שכתבתי:

אמנם דעדיין יש להסס בזה טובא דהדעת מכרעת דהא דפריך הגמר' ברפ"ק דתמורה לרבא דסבר דכל מקום דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני מהא דשינוי קונה דתנן הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה אין כונת קושיות הגמר' מכח השינוי דלרבא לא יהיה השינוי מהני ומשום לבהשינוי דעביד עבר אמימרא דרחמנ' דהא גם בגנב או בגזל טלה ונעשה איל דנעשה השינוי ממילא ג"כ קנה. ובזה לא שייך לומר דאי עביד לא מהני דהא הוא לא עביד מידי וליכ' למימר דכונת קושיות הגמר' הוא דלרבא יהיה חילוק בקנין שינוי בין שינוי הנעשה מאליו דשינוי זה יהיה מהני ובשינוי אשר עשה הגזלן בידים לא יהיה מהני ולא יהיה קונה דאי אפשר לומר כן דהרי אנו רואין בצורם אוזן הבכור אפילו צרמו בידים. דעבר אמימר' דרחמנ' בכל זאת הותר הבכור בכך והתוס' שם בסוגיא דתמורה ד"ה ור' יעקב הקשו מזה לרבא דנאמר גם בזה. דלא מהני ולא לישתרי הבכור בכך ותירצו דלא גרע מנפל בו מום מעצמו דשרי ואה נאמר דקושית הגמר' לרבא משינוי בגזל לא קאי רק על שינוי העושה בידים אבל שינוי הנעשה מאיליו גם לפי דעת המקשן. ניחא דשינוי הנעשה מאיליו קונה גם לרבא א"כ גם משינוי דעביד בידים אין קושיא דכיון דשינוי הנעשה מאיליו מהני אזי ממילא גם בשינוי דעביד בידים אין בו מקום להא דאי עביד לא מהני דנהי דמעשיו ופועל ידיו לא מהני מ"מ לא גרע. מאם היה נעשה השינוי הזאת מאליו והוא ממש כמו שכתבו התוספת על צורם אוזן הבכור אלא ודאי דאין כונת קושית הגמרא מהשינוי שעשה דעבר בזה על מימרא דרחמנא דהדבר ברור דאף דקיימינן בכל יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דיש לו לענין השבח וההוצאה דין גזלן בכל זאת אם השביח את אשר לחבירו בודאי אינו עולה על הדעת שיהיה נעשה בזה גזלן גמור עד שנאמר עליו דעבר על מימרא דרחמנא ולכן כמו כן בהגוזל עצים ועשאן כלים ודאי אין מקום לומר כלל דבשינוי כזו עבר על מימרא דרחמנא רק דכונת קושיות הגמרא הוא על עבירת הגזל שגזל מחבירו דלרבא נאמר דכיון דעבר בזה אמימרא דרחמנא אין גזילתו מהני וממילא אין מקום לקנין השינוי דהוי כמו אם היה נעשה שינוי זו ברשות הנגזל דאם גזילתו לא מהני הרי הוא כאלו לא גזלו מעולם וכיון דכונת קושיות הגמרא מקנין שינוי בגזל לא קאי על השינוי רק על הגזל דלרבא לא יהיה הגזל מהני הרי ממילא אין חילוק בין שינוי הבא מאליו ובין שינוי שעשה בידים דלרבא כל שינוי לא יהיה מהני והא דפריך הגמרא רק ממתניתן דגזל עצים ועשאן כלים משום דמשנה זו מיירי גם בשינוי החוזר וכגון בגזל נסרים משופין אבל מגנב טלה ונעשה איל דהוא שינוי שאינו חוזר לברייתו אין מקום להקשות כלל על רבא דבשינוי כזה דאי אפשר כלל להחזירו למקומו כמו שהיה לא שייך כלל מלתא דרבא דאי עביד לא מהני וכמו בשוחט בשבת דשחיטתו כשרה וכמו שכתבתי ואולם בכל זאת כונת הגמרא בסוגיות אלה צריכים אצלי עיון:

הלכה ז' גזל פרה מעוברת ונתייאשו הבעלים ואח"כ ילדה רחל טעונה ונתייאשו הבעלים ואח"כ גזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז ע"כ:

כונת רבינו בהא דכתב דמשלם דמי פרה העומדת לילד היינו דגם הולד שייך להגזלן רק שמחשבין כמה שוה יותר פרה העומדת גוף הפרה ודאי בכל אופן חוזרת לבעלים לשיטת רבינו דגניבה ולידה לא חשיב שינוי וגדולה מזו כתב רבינו בהלכה זו דאפילו אם נתעברה או נטענה ביד הגזלן הואיל ולא נתיאשו הבעלים וגם לא נשתנית הגזלה עדיין הוא ברשות הבעלים הרי לך לדעת רבינו. דאפילו עיבור ולידה גם שניהם לא חשיבי שינוי לגבי הפרה, ומכ"ש לידה לחודיה דודאי לא חשיב שינוי לנגד הפרה אלא ודאי דהפרה מחזיר בכל אופן אלא דכונת רבינו הוא דאחר יאוש שייך גוף הולד בעצמו להגזלן רק דמחשבין יתרון דמי שויא פרה העומדת לילד ואותו היתרון משלה להנגזל ודברי הטור בסימן שנ"ד תמוהים מאוד שהוא הביא בשם רבינו דין זה וסיים והפרה והולד ישארו לגנב והוא פלאי להנא רבינו ביאר דעתו בפירוש. בכמה מקומות דהלידה לא חשיב שינוי ואף בנתעברה אצל הגזלן ומכ"ש היכי דגזלה מעוברת