יד המלך (לנדא) - ד. יח

דהיכי דמכר הגזלן באחריות דאין זה שינוי רשות ומשום דכיון דהלוקח הדר עליה דגזלן אכתי ברשותא דגזלן קאי ולפ"ז לדעת רבינו איך משכחת כלל קנין יאוש ושינוי רשות. אף לענין קניות גוף החפץ כיון דלשיטת רבינו מדינא בכל ענין צריך הלוקח להחזיר הדמים להנגזל וממילא חוזר הלוקח על הגזלן וצריך הגזלן להחזיר ללוקח הדמים שנתן להנגזל והמכר שמכר הגזלן הוא בתכונתו מצד עצמו מכירה באחריות ולא יצויר כלל בגזלן מכירה שלא באחריות ואיך יצויר שיהיה במכירתו שינוי רשות כלל. ודוחק לומר דסברת הנ"י אינו רק היכי שמכר לו בפירוש באחריות. דהרי אנו אין לנו שום סברא לחלק דכיון דבכל ענין צריך הגזלן להחזירו ללוקח דמיו הרי סוף סוף לית ליה פסידא ללוקח דעליה דגזלן הדר והנראה לי לחדש בכונת רבינו בזה דמסתבר ליה לרבינו דאף דיאוש ושינוי רשות קני קנין גמור הן לענין גוף החפץ והן לענין דמיו ומכח גוף החפץ לא נשאר שום חיוב להנגזל על הלוקח מ"מ כיון דקודם שנשתנה הרשות היה עדיין החפץ ברשות הנגזל ואף דהיה מונח ברשות הגזלן מ"מ כל היכא דאיתא ברשותא דמרא קאי, ורק ע"י קניה זו שקנאו הלוקח יצא החפץ מרשותו של הנגזל הלכך מסתבר ליה לרבינו דנתחייב הלוקח לשלם להנגזל מדין מזיק ומשום דאפסדיה ליה בקניה זו בידים דע"י קניה זו שקנאו הלוקח והכניס הגזלה לרשותו יצא החפץ מרשותו של הנגזל ואין לך מזיק גדול מזה ואף דהקניה היה מצד הגזלן שהוא המוכר מ"מ הרי לא היה ביד הגזלן להקנות להלוקח בעל כרחו רק מרצונו וכיון דהוא קנה מיניה אך הוא לבדו עשה לו ההיזק הזה הלכך כל עיקר תורת חיוב הדמים של הלוקח שכתב רבינו דחייב ליתן להנגזל אינם כלל מכח קניות החפץ דבגוף הקנין אין מקום לשום חיוב כלל רק דהתשלומין הם על ההיזק שהזיק לו בקניה זו וכמו אם היה מאבדו בידים מן העולם וממילא אין חילוק בין אם החפץ בעין ביד הלוקח או דנפסד אף באונס בכל ענין חייב הלוקח ליתן הדמים להנגזל כיון דהחיוב תשלומין הם על שעת ההיזק ובשעת ההיזק דהיינו בשעת הקניה היה החפץ בעין והלכך שפיר אין לו להלוקח לחזור על הגזלן כלל משום דרק עליו לבדו מוטל התשלומין כיון דהוא לבדו הזיק לו והוי כמו אם שרפו הלוקח להחפץ בידים או זרקו לים דודאי אינו חוזר על הגזלן ודוקא במכר קודם יאוש דאז הורע כחו של גוף הקניה ומפסיד הלוקח מעותיו שנתן מחמת הגזלן הלכך שפיר מחויב הגזלן. להחזיר לו מעותיו דגוף המכירה שמכר לו הגזלן מעיקרא ליתא משא"כ אחר יאוש דגוף המכירה קיימת ואין התשלומין מכח הגזלן כלל רק דהלוקח בעצמו הוא דאפסיד אנרשיה על כן. אין כאן שום חזרת דין על הגזלן כלל ולכן שפיר השמיט רבינו ולא כתב בזה, דחוזר על הגזלן משום דבאמת אין על הגזלן שום חיוב בזה להחזיר לו להלוקח מאומה ולפי כונה זו ניחא חילוקו של רבינו שמחלק בין גנב מפורשים לגנב שאינו מפורשים דמסתבר ליה לרבינו דבחיוב חזרת דמים אלה להנגזל הוי החילוק של גנב מפורשים ואינו מפורשים מדינא ולא מחמת תקנת השוק כלל כיון דהתשלומין האלה אינם בעד גוף החפץ רק מחמת מזיק לפיכך בגנב שאינו מפורשים אין על הלוקח דין מזיק כלל דאונס גמור הוא דמאי הוי ליה למיעבד, וכי לא יקנה שום חפץ מהשוק ויעלה על דעתו דגנוב הוא ואונס כי האי בודאי בכל מזיק הוא פטור אבל בקנה מגנב מפורסם אין לך פושע גדול מזה דהוי ליה לאסוקי אדעתיה דגנוב הוא אתו ואפסידה להבעלים בידים:

ועפ"י דרכינו זה יתישב לנו קושיא עצומה שהקשה הב"ש באה"ע סימן כ"ח על דין זה של רבינו מהא דכתב רבינו בפרק ד' מהלכות אישות בקידש אשה בגזל או בחמס ונודע שקנה אותו דבר ביאוש היא מקודשת ולשיטתו דבכל ענין צריך הלוקח להחזיר דמי החפץ לבעלים א"כ גם כאן צריכה האשה להחזיר דמי שויא החפץ להבעלים ובמה היא מתקדשת הלא לא נשאר פרוטה לקידושין והב"ש דחק שם ליישבו דדין זה של קידש אשה בגזל מיירי בגזלן שאינו מפורשים דאינו צריך להחזיר הדמים אבל זה הוא דוחק חדא דרבינו סתמא נקיט ואין דרכו של רבינו לסתום. במקום שיש לו ש לפרש ובפרט בחומר ענין קידושין ועוד דאף בגזלן שאינו מפורשים מ"מ עכ"פ מדינא צריכה בכל ענין להחזיר להנגזל הדמים ואם מצד תקנות השוק פטרוה חכמים מלהחזיר, מ"מ תקנה זו אינו אלא מדרבנן וא"כ אף בגנב שאינו מפורשים לא תהיה מקודשת רק מדרבנן ואמאי כתב רבינו דמקודשת סתם דמשמעות הוא דמקודשת מדאורייתא וכמו שהביא הב"ש בעצמו קושיא זו. גם בשם הגאון מהר"י מלובלין.. גם הקשה עוד הב"ש דבגנב שאינו מפורסם לא תהיה מקודשת כלל משום דיכולה לומר אין רצוני להתקדש בגנבה. ולפמ"ש ניחא דבקידושי אשה בגזל. אף דהאשה צריכה להחזיר להבעלים דמי שויה של חפץ הקידושין מ"מ כיון דאין שום ריעותא בגוף קניות הקידושין וגוף הקידושין קנתה הן לגופו של החפץ וכן לדמי שויה והתשלומין אינם רק מדין מזיק הלכך אין בכח התשלומין להורע כח הקידושין דאין להתשלומין אלו שום שייכות להקידושין הגע בעצמך באשה שלקחה כלי שלא מדעת בעלים והושיטה לקבל בו קידושיה ובדרך הילוכה שברה הכלי. וצריכה להחזיר דמי הכלי להבעלים ותשלומי הכלי הוא יותר מדמי שויה של הקידושין האם נאמר דכיון דהפסידה ע"י הקידושין ויצא רווח הקידושין בהפסד תשלומי הכלי ששברה ע"י הקידושין דלא תהיה מקודשת הלא דבר זה אינו עולה על הדעת כלל דהרי מ"מ גוף הקידושין באו לידה ומקודשת בהן וההיזק שלה הוא מצד אחר וכמו כן הכא כיון דאין שום ריעותא בגוף קניות הקידושין אף דמחויבת לשלם מדין מזיק אין לתשלומין אלה שום ענין להורע את הקידושין והיא מקודשת בגוף החפץ ואף שיש מקום לחלק קבלמיון שהבאתי עכ"פ היה משכחת שלא תשבר הכלי והשבירה מצד עצמה מקרה הוא הלכך טפי יש לנו לומר שאין לתשלומין השבירה שום שייכות עם הקידושין משא"כ בגנבה וגזל דבשום אופן אי אפשר להקידושין בלתי התשלומין אך דהמעיין בצדק יראה דחילוק זה אין בו ממש ושניהם שוים בסברא דעכ"פ בשניהם אין ההיזק שלה בהקידושין בעצמם רק חוץ לקידושין ועוד דגם בהדמיון שהבאתי משכחת גונא שאי אפשר לה לקבל הקידושין לרשותה בשום אופן בלתי אם תשבר הכלי בקבלתה והרי הדבר ברור דודאי גם באופן זה הוא מקודשת ולפיכך שפיר סתם רבינו בדין קידש בגזל דמקודשת משום דבקידושין בכל ענין ואף בגנב מפורשים ובהודיע לה שגנוב הוא בכל ענין מקודשת מדאורייתא. וארוח לן בזה פליאה עצומה שיש להפליא על דינו של רבינו דאף ביאוש ושינוי רשות. צריך הלוקח להחזיר הדמים א"כ איך יפרש מימרא ערוכה בר"פ הגוזל ומאכיל דקאמר שם רמי בר חמי דשמע מיניה ממתניתן דרשות יורש כרשות לוקח דמי דאי לאו כרשות לוקח דמי אמאי בהניח לפניהם פטורין מלשלם הא ליכא שינוי רשות ואכתי ברשותא דבעלים אכלו ולדינו של רבינו אכתי קשה הא אף אם רשות יורש כרשות לוקח הוא. והוי שינוי רשות ביד היורשים מ"מ הלא לשיטת רבינו עכ"פ נתחייבו ליתן הדמים לבעלים וכמו בלוקח גופא דחייב להחזיר הדמים לגזלן ובמתניתן קתני דפטורין מלשלם וליכא למימר דמתניתן מיירי בגזלן שאינו מפורשים ופטורין משום תקנות השוק דהא מתניתן ביורשים הוא וביורשין לא עשו כלל תקנת השוק ומצאתי בפ"י שהרעיש בזה על רבינו:

ולפי מה שהסברתי אנכי טעמו וכוותו של רבינו בדין זה אין שום קושיא כלל דכיון דהתשלומין אינם בעד גוף החפץ. רק מדין מזיק הלכך ביורשים אף דלענין קנין כרשות לוקח המה מ"מ לענין מזיק אינם דומים כלל ללוקח דלוקח בידים הוא דעביד וע"י פועל ידיו נשתנה הגזלה מרשות הגזלן לרשותו ולכן שפיר חייב מדין מזיק משא"כ בירושה דממילא קאתי ומן שמיא הוא דאקנויה להם על כן אין ביורשים דין מזיק כלל ושפיר תני במתניתן בשינוי רשות דיורשים פטורין לשלם ושפיר דייק רמי בר חמי דרשות יורש כרשות לוקח הוא וכיון דעכ"פ יש כאן שינוי רשות לענין קניות גוף החפץ על כן גם הדמים פטורין מלשלם ותודות לאל יתברך שמו. שהניח לי מקום להתגדר ולחדש דבר אשר לא דברו הראשונים ז"ל: