יד המלך (לנדא) - ד. קסה

דוד יודעים התורה ולא היה רע בעיניהם השפלות וההכנעה לדברי תורה ואם נאמר דגם הא דאין המלך מעיד היתה ג"כ מצד גזרה הרי ממילא מלכות בית דוד דלא נכללו בגזרה זו ואין בהם חשש תקלה כמו דדן ודנין אותם כמו כן המה מעידין וא"כ למה לא הוזכר דבר זה בגמר' ולא בפסקי רבינו דמלכי בית דוד מעידין ובגמר' לא הוזכר החילוק בין מלכי ישראל למלכי בית דוד רק לענין דן ודנין אותם וגם רבינו בהלכות מלכים הלכה ז' דהוסיף מדעתו על דברי הגמר' וכתב דמלכי בית דוד מעידין עליהם ומשום דמסתבר ליה דהא דמעידין עליהם הוא בכלל דדנין אותם דאם אין מעידין עליהם איך ומה דנין אותם אבל הא דמלכי בית דוד מעידין לאחרים גם רבינו לא הזכיר מזה מאומה ומרן הכ"מ התעורר שם על רבינו בזה ורצה לישבו דלענין זה שיהיה הוא מעיד לא רע מלך עכ"פ מכה"ג דאינו מעיד מכח קרא דוהתעלמת דגדול עשה דכבוד הבריות ואין הכהן מעיד רק במושב המלך ובמלך עצמו לא שייך זה הלכך אף מלכי בית דוד אינן מעידין ובמחילה מכבוד תורתו נעלם ממנו דברי רש"י ז"ל בפרק שבועות העדות שהבאתי דכתב בפירוש דמניעות עדות במלך הוא מקרא דשום תשים ובפרט דלפי מה דמסתבר ליה למרן הכ"מ ועלה במחשבה לפניו דהגדות עדות הוי פגיעה בכבוד המלך מי הכריחו ללחץ הזה לכלול מלך בכלל כה"ג ומכח קרא דוהתעלמת הלא כל פגיעה בכבוד המלך יש לו אזהרת עשה בפני עצמו דשום תשים וכמו שהביא רש"י ז"ל באמת דהא דאין המלך מעיד הוא מכח עשה זו ומלבד כל זה נעלם ממנו דברי רבינו במקומו באותה הלכה עצמה דלפי סברתו בכונת רבינו דלכך לא כתב במלכות בית דוד דהמה מעידין משום דלענין הגדות עדות אין חילוק בין מלכי ישראל למלכי בית דוד ואף מלכי בית דוד אינן מעידין ומכח קרא דוהתעלמת א"כ גם במלכי ישראל למה ליה לרבינו לכלול הא דאינן מעידין בכלל הגזרה תיפוק ליה דמבלעדי הגזרה הרי מעולם בין מלכי ישראל בין מלכי בית דוד לא היו מעידין מדאורייתא ומשום פגיעה בכבוד המלך דהלא גם מלך ישראל לא גרע עכ"פ מכה"ג ומכח, קרא דוהתעלמת אמנם לדעתי הנכון הוא כמו שכתבתי דהא דאינו מעיד לא היה כלל בכלל הגזרה דזה אינו מצד הגזרה רק מדאורייתא הוא ומקרא דשום תשים כמו שהביא רש"י ז"ל וכמו דמבואר בפירוש בשני הסוגיות דפרק שבועות העדות ודפרק יוה"כ שהבאתי ולכן לענין הגדות עדות לא הוזכר כלל שום חילוק לא בגמרא ולא בפסקי רבינו בין מלכי ישראל למלכי בית דוד דשניהם מדאורייתא אינן מעידין ובגרסא הנכונה גבי הא דבאותה שעה אמרו דמלך לא דן ולא דנין אותו לא נאמר רק דאין מעידין עליהם אבל הא דהם אינן מעידין לא היתה בהגזרה כלל רק מחמת דהובא בגמרא בכלל הגזרה דגזרו במלך דאין דנין אותו והרי ממילא נכלל בגזרה זו דגם לא יהיו מעידין אותו ובזה שפיר שייך הגזירה משום דמדאורייתא היה דנין ומעידין עליהם דמה שמעידים עליהם אינו נגד העשה דשום תשים רק מחמת מעשה שהיה חששו חכמים לתקלות הדת וגזרו על מלכי ישראל שלא יהיו דנין ומעידין עליהם ולפי דגבי דנין היתה הגזירה על דן ועל דנין אותם לכן נזדקר הטעות בהגרסא להביא גם הא דאינן מעידין אצל ואין מעידין עליהם ורבינו בזך עינו בודאי לא הביא בפסקו בכלל הגזרה רק דגזרו במלכי ישראל שלא, יהיו מעידים עליהם אמנם מחמת גירסא המוטעת הנאמר בגמרא טעו המעתיקים להביא בפסקי רבינו ולכלול גם הא דאינן מעידים ג"כ בכלל הגזירה אבל באמת בין מלכי ב"ד ובין מלכי ישראל אינן מעידין מדאורייתא ומכח עשה דשום תשים וכמו שהביא רש"י:

פרק חמישי הלכה ב' מלחמות מצוה א"צ ליטול בה רשות ב"ד אלא יוצא מעצמו בכל עת כו' אבל מלחמות הרשות אינו מוציא העם בה אלא עפ"י ב"ד של שבעים ואחד ע"כ:

דין זה הוא ממשנה רפ"ק דסנהדרין ובגמרא שם (דף י"ו) יליף לה ממה שנאמר ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר כו' אחיתופל זה יועץ. בניהו בן יהוידע זה סנהדרין ואביתר זה אורים ותומים ועיין ברש"י פ"ק דברכות דף ט' דמייתי הגמרא בדוד מלך ישראל דמשעלה עמוד השחר נכנסו כל חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה כו' אמר להם לכו פשטו ידכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלים באורים ותומים ופירש רש"י על ונמלכין בסנהדרין נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם והדבר תמוה מאוד דלמה ליה לרש"י להמציא טעם חדש דההמלכה בסנהדרין היה בשביל שיתפללו עבורם הלא הפישוט גדוד הזה היה מלחמת רשות. וכן פירש רש"י בעצמו ברפ"ק דסנהדרין על הא דאין יוצאין למלחמת הרשות אלא עפ"י ב"ד של ע"א דכל מלחמה חוץ מלחמת יהושיע קרי מלחמת רשות וא"כ מדינא לא היו רשאים לפשוט ידיהם בלתי נטילת רשות מסנהדרין והיו מוכרחין למלוך בהן בכדי ליטול רשות מעמהם ואין לדחוק ולומר דכונת רש"י הוא ליתן טעם על גוף הדין לבשביל כך צריכין ליטול רשות מסנהדרין כדי שיתפללו עליהם חדא דאין דרכו של רש"י בכך לכתוב טעמי החוקים ועוד דהלא טובא חשוב במתניתן רפ"ק דסנהדרין דאינן בפחות משבעים ואחד ולמה לא מפרש רש"י טעמא דכל אידך והיותר תמוה דגם התם בגמרא דסנהדרין שהבאתי הובא הא דפשטו ידכם בגדוד וגם הא דנמלכין בסנהדרין ופירש רש"י שם על הא דנמלכין בסנהדרין וז"ל נוטלין רשות מהם והיינו מתניתן הרי לפי פירוש רש"י בסנהדרין היה ההמלכה בסנהדרין בתורת חיוב מדינא וכמובא שם במתניתן ובפ"ק דברכות לא זכר כלל רש"י דינא דמתניתן והמציא טעם חדש מדעתו דנטילת רשות היה. כדי שיתפללו עליהם דמלבד דאין לטעם זה שום שורש בגמרא אלא אף דדברי רש"י אלה המה מתנגדים לסוגיות הגמ' דבפ"ק דסנהדרין דהגמרא מקשה שם על מתניתן דאין מוציאין למלחמת הרשות פחות מע"א מנא הני מילי אמר אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד הוא וכל ישראל אתו, וכל העדה הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין ופריך הגמ' ודילמא לסנהדרין הוא דקאמר רחמנא הנישיילי באורים ותומים ופירש רש"י ודלמא הא דמדכר קרא סנהדרי גדולה משום שאילת אורים ותומים הוא דאתי לאשמועינן דלסנהדרין גדולה נשאלין באורים ותומים אבל למלחמת רשות יוצאין בלא רשות סנהדרין ומשני אלא כי הא דאמר ר' אחא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא דכינור היה לו לדוד כו' אמר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ונשאלין באו"ת. והנה כונת תירוץ הגמרא הוא דכיון דחזינן בדוד דהיה עושה שתים דהיה נמלך בסנהדרין והיה שואל באו"ת הרי בודאי היה מקובל לו דהא דמידכר סנהדרין גדולה בקרא לאו לאשמועינן דנישאלים להם באו"ת רק דההמלכה בהם מעכב המלחמה ומבלעדי רשותם אין רשאין לצאת למלחמת רשות דאם לא היה מקובל כך לבית דינו של דוד אמאי היו נמלכין אז בסנהדרין וכיון דההמלכה בסנהדרין שהיה בימי דוד היה מכח הסנהדרין המוזכרים בקרא הרי ממילא היה ההמלכה בסנהדרין גדולה של ע"א כאמור בקרא וכל העדה דהיינו כל הסנהדרין במספרם שבעים ואחד וכאמור במתניתן דאין יוצאין למלחמת רשות פחות מע"א אבל אי לאו קרא מעובדא של דוד לחוד אף דאנו יודעין דהיו נימלכין בסנהדרין בכל זאת אין הדבר מפורש אם היו נימלכין בסנהדרין קטנה של כ"ג או בסנהדרין גדולה של ע"א ולא היינו יודעין עדיין דביציאות למלחמת רשות צריכין סנהדרין גדולה וכיון דדינא דמתניתן הוא רק מקרא דוכל העדה א"כ לטעמיה של רש"י שכתב בפ"ק דברכות דההמלכה בסנהדרין שהיה בימי דוד היה בשביל שיתפללו עליהם הרי לפי זה קאי וקיימו קושיות הגמ' דדלמא סנהדרין גדולה המוזכרים בקרא דוכל העדה הוא רק לאשמועינן דנשאלין להם באו"ת אבל אין רשותם מעכב המלחמה והא דנטל דוד רשות מסנהדרין לאו מכח חיובא דקרא עביד הכי רק מדעתיה דנפשיה בכדי שיתפללו עליהם ואיך נדע עדיין דנטילת רשותם מעכב שלא לצאת ואף אם נאמר דהמשנה סמך דאין לנו לשנות מן מה שעשו בימי דוד דמלבד דזה דוחק לומר על מנהג שנהגו מדעת עצמם בימי דוד שיהיה מעכב לדורות אלא אף אם נדחוק דמה שנהגו בימי דוד מעכב לדורות אכתי מנא להו להמתניתן דאין יוצאין למלחמת רשות בפחות מע"א ודלמא ההמלכה בסנהדרין שהיה בימי דוד לא היה רק בסנהדרין קטנה של כ"ג ובפרט לפי טעמו של רש"י דההמלכה היה בכדי שיתפללו עליהם ומה לי אם הם ע"א או כ"ג ואנו לא מצינו שום יתר שאת אשר לתפלה בציבור רק שיהיו במספר עשרה וכשהגיעו למספר הזה אין חילוק אם המה עשרה או יתר על כך ודברי רש"י אלה תמוהים ומופלאים באין פותר אותם:

הלכה ח' מותר לחזור לארץ מצרים לפרקמטיא ולסהורה כו' ואינו אסור רק להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ע"כ:

הנה סברא זו שהמציא רבינו כאן בעבירת איזה לאו שאין בו מעשה אף שיש מעשה בתחלתו ומבלעדי המעשה אי אפשר