יד המלך (לנדא) - ד. קלד

פרק י"ב הלכה ד' שלשה שנים שאמרנו צריך שיהיו רצופות זו אחר זו הרי שהחזיק בשדה וזרעה שנה והובירה שנה וזרעה שנה והובירה שנה אפילו החזיק בה כמה שנים אינה חזקה היה דרכן בני אותו מקום להוביר אעפ"י שמקצתן זורעין שנה אחר שנה ומקצתן זורעין שנה ומובירין שנה הרי זה החזיק שהרי הוא אומר לא הוברתי אותה אלא כדי שתעשה הרבה בשנת הזריעה ע"כ:

זה הוא מגמרא ריש פרק חזקת הבתים דקאמר שם ר' הונא על שלשה שני חזקה האמורים במתניתן והוא שאכלן רצופים ואמר ר' חמי ומודה ר' הונא באתרא דמוברי באגי ופריך הגמרא פשיטא ומשני לא צריכה דאיכא דמוברי ואיכא דלא מוברי סלקא ד"א יכול לומר לו אם איתא דדידך הוא הוי לך למזרע קמ"ל דאמר ליה חדא ארעא בכולה באגי לא מצי למנטרי. ומפרש רשב"ם אהא דמודה ר"ה באתרא דמוברי באגי וז"ל ומיהו שנה שהובירה אינה עולה לחשבון שני חזקה כו' ואי טעין אידך אני באתי בתוך ג' שנים ומצאתי שדי ריקן ולכך לא מחיתי מצי אמר ליה מ"מ היה לך למחות שאעפ"י שלא זרעתיה הייתי עושה בה ניר שאחר הקציר והיה לך להבין שבשביל שלא להכחיש כחה לא חפצתי לזורעה כמנהג שדות העיר. והנה דברי רשב"ם אלה מורים דדעתו הוא דגם באתרא דמוברי ולא מוברי אף בשביל שנת ההברה צריך המחזיק לעשות בה ניר מלבד שני החזקה אשר צריך להחזיק ג' שנים דמדחזינן דלפי ההוי אמינא דר' חמא מיירי באתרא דכולה מוברי ובכל זאת היה דעת הרשב"ם דאם לא עשה בה ניר בשביל שנת ההברה יש ביד המערער לומר דבשביל שמצא את השדה ריקן לא היה מוחה הרי ק"ו הוא דבאיכא דמוברי ואיכא דלא מוברי והאי גברא מוביר ולא עשה בה שום ניר דיש ביד המערער לומר כן דבשביל שראה דלא זו בלבד דהמחזיק לא זרעה להשדה אלא דהניחה ריקן ולא עשה בה שום ניר ובשביל כך לא מיחה אמנם בפסקי הלכות הרי"ף ורבינו איננו מוזכר מעשיות ניר זה מאומה. וסתימת דבריהם מורה דבשנת ההברה אין המחזיק צריך לעשות בהשדה כלל וכן משמע מסתימות כל רבותינו הראשונים וכמעט כי הרשב"ם הוא יחיד בדבר זה ולא נודע מאין היה להרשב"ם דבר זה גם לא ידעתי מי הכריחו לפירוש זה:

איברא דדברי הרשב"ם אלה נראים תמוהים ומופרכים מצד עצמם דלפי דעת הרשב"ם דאי לאו עשיות ניר יש ביד המערער לבטל החזקה א"כ מה פריך הגמרא פשיטא ודילמא הא גופא קמ"ל ר' חמי דאין ביד המערער לומר דבשביל שלא מצא את השדה זרוע לא היה מוחה דמ"מ היה המחזיק עושה בה ניר והשמיענו ר' חמי דעכ"פ עשיות ניר מהני לבטל טענות המערער ואין לומר דגם זה נכלל בקושיות הגמרא דגם זה פשיטא דהמערער לא מצי טעין הכי דהרי ראה דעשה בה ניר והיה לו למחות על עשיות ניר דא"כ מה קאמר הגמרא דלא צריכא דאיכא דמוברי ואיכא דלא מוברי דסד"א דאמר ליה אם איתא דדידך הוא איבעי לך למזרעי וכונת הס"ד זה הוא דאמר ליה המערער להמחזיק דבשביל דהשדה היה ריקן באין זרע וקציר לא היה מוחה הרי לנו בפירוש דגם אליבא דס"ד אין תועלת של תשובת המחזיק בעשיות ניר מלתא דפשיטא דהא הגמרא עביד הוי אמינא מיניה ור' חמי צריך להשמיענו דאינו כן ומוכרחים אנו לומר דמזה גופא הכריע הרשב"ם דעתו בעשיות ניר דמסתבר ליה להרשב"ם. דלענין טענה זו דאם איתא דדידך הוי איבעי לך למזרעי אין שום חילוק בין אתרא דכולם מוברי ובין אתרא דאיכא דמוברי ואיכא דלא מוברי דגם באתרא דכולה, מוברי אין שנת ההברה שוה לכל בעלי השדות בשנה אחת אלא דלבעל שדה זו מגיע לפי סדר שני זריעת שדהו השנת ההברה שנה זו ולבעל שדה אחרת מגיע שנת ההברה בשנה השנית ולכן גם באתרא דכולה מוברי יש בכל שנה ושנה אנשים אשר יובירו שדותיהם ואנשים אשר אינם מובירים וכיון דבמסקנא דמלתא דר' חמי מיירי באיכא דמוברי ואיכא דלא מוברי קאמר הגמרא דסד"א דטענה דאם איתא דדידך הוא הוי לך למזרעא מועיל להמערער כמו כן באתרא דכולה מוברי מועיל ג"כ טענה זו ולכן מפרש הרשב"ם דנגד טענת המערר זאת מהני תשובת המחזיק דהיה עושה בהשדה ניר שאחר הקציר והא דפריך הגמרא פשיטא אין לדעת הרשב"ם כונת הקושיא על גוף הדין שהוא מלתא דפשיטא דלא היה צריך ר' הונא להשמיענו דודאי טובא קמ"ל ר' הונא דתשובת המחזיק בעשיות ניר מהני נגד טענת המערער דהוי לך למזרעא. אלא דהרשב"ם סבירא ליה בזה כדעת הטור בח"מ סימן קמ"ו דבאתרא דכולה מוברי והמערער לא הוביר וזרע השדה שלש שנים רצופים לא הוי חזקה דגלי אדעתיה דאינו נוהג בעבודת האדמה כדרך בעל השדה אשר עינו ולבו על שדהו לבל יוכחש ויקולקל ע"י זריעה רצופה רק דחוטף ואוכל את הבא בידו כדרך הגזלנים ולפי דעת הרשב"ם זו מפרש כוונת קושיות הגמרא דפריך פשיטא דהגם דיש חידוש דין במימרא דר' הונא דעשיות ניר מהני כנגד טענת דאיבעי לך למזרעא בכל זאת גם זה לא היה צריך ר' הונא להשמיענו דממקומו הוא מוכרע דכן הוא דאם לא כן דעשיות ניר של המחזיק לא מהני אם כן באתרא דכולה מוברי לא יהיה. משכחת דין חזקת שלש שנים כלל דאם לא אכלן רצופים יטעון המערער דבשביל שבא ומצא השדה ריקן לא מיחה. ואם אכלן רצופים אין זו חזקה ומשום דלא החזיק כדרך המחזיקים בשדותיהם רק כדרך הגזלנין וכיון דבין כך ובין כך אין זה חזקה לא יהיה במקומות אלה שום מקום לחזקה כלל וזה הוא דבר שאינו עולה על הדעת כלל אלא ודאי דעשיות ניר של המחזיק מהני ושפיר יש חזקה באכילת שנים מקוטעות ולמה הוצרך ר' הונא להשמיענו דין זה כלל ומשני דבאתרא דכולה מוברי דאין מקום לחזקה בענין אחר רק בשנים מקוטעות באמת לא היה צריך ר' הונא להשמיענו כלל רק דר' הונא השמיע לנו דאף באתרא דאיכא דמוברי ואיכא דלא מוברי דבמקומות אלה שפיר יש מקום לחזקה באכילה רצופה והוי אמינא דבמקומות אלה אין חזקה רק בשנים רצופות אבל במקוטעות לא קמ"ל ר' הונא דאף במקומות אלה מהני חזקה בשנים מקוטעות:

ועפ"י דברינו אלה יצא לנו דהרי"ף ורבינו דלא הביאו לנו אופן זה באתרי דכולהו מוברי הרי הורו לנו דעתם דאין להם באופן זה שום חידוש דין כלל דבכל אופן הוי חזקה. דבשנים מקוטעות פשיטא דהוי חזקה וגם בשנים רצופים אף באתרא דכולהו מוברי ג"כ הוי חזקה וכדעת רבינו ישעיה דחולק על הטור וממילא לפי דעתם זאת של הרי"ף ורבינו מוכרחים אנו לומר דקושיות הגמרא דפריך פשיטא קאי על הפשטות של גוף הדין שאין בו שום דבר חידוש אשר היה צריך להשמיענו בו ולפי זה מוכרחים אנו לומר דדעת הרי"ף ורבינו בעשיות ניר הוא דלא כדעת הרשב"ם דאם נאמר דגם הרי"ף ורבינו סבירא להו דצריך לעשות ניר בשביל שנת ההברה ומבלעדי עשיות ניר לא הוי חזקה איך פריך הגמרא פשיטא ודלמא הא קמ"ל ר' הונא דעשיות ניר מהני וכמו שכתבתי: