יד המלך (לנדא) - ד. קטו

רק לתשלומי פשיעה בלבד הרי ממילא גם פטור זה דאם בעליו עמו לא ישלם אשר קאי גם על ש"ח לא קאי ג"כ רק על תשלומי פשיעה וכיון דהוכרח הפטור זה של פשיעה בבעלים עכ"פ בש"ח הרי ממילא ידענו פטור זה גם בשאר שומרים דאף דבשאר שומרים יש בהם הרבה חיובים אחרים של גניבה ואבידה ואונסין ויש מקום לומר בהם דפטור תשלומין של בעליו עמו לא קאי רק על חיובים האחרים אבל לא על פשיעה, וכמו שחילקתי לעיל במיעוט דכלל ופרט וכלל של שטרות ועבדים וקרקעות בכל זאת הלא בכל שאר שומרים לא נאמר כל עיקר דין פשיעה כלל וכל עיקר חיוב פשיעה בשאר שומרים לא ידענו רק מק"ו דש"ח וכיון דידענו מקרא דאם בעליו עמו דפשיעה בבעלים פטור בש"ח הרי ממילא אין שום מקום כלל לחייב פשיעה בבעלים בשאר שומרים דאי אפשר להעדיף כח חיוב פשיעה בשאר שומרים דלא אתיא רק מש"ח יותר מן חיוב פשיעה אשר בש"ח עצמו דכלל גדול בידינו דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וממילא מפטור פשיעה בבעלים של, ש"ח מוכרח גם בכל שאר שומרין דפשיעה בבעלים פטור בהם:

הלכה ח' ואין אחד מן השומרים צריך להודות במקצת ע"כ:

בטור ח"מ סימן פ"ז הביא הגרסא בפסקי רבינו בסיום הלכה זו כיצד הפקידו כלים וטען שנגנבו אז נשבע ונפטר אבל אם טען לא הפקדת אצלי. או החזרתי ונסתלק מעלי שמירתך ה"ז נשבע היסת ואולם בכל ספרי רבינו אשר לפנינו אין לנו גרסא זו. אמנם הדין דין אמת וכעין גרסת הטור כתב רבינו כדברים האלה לקמן בהלכה י"ב בכופר הכל של טענת להד"ם והחזרתי גם שומר אינו נשבע ש"ד רק היסת וכעין זה הוכיחו גם התוספת בפרק הגוזל בתרא [דף ק"ז) ד"ה עירוב פרשיות דאף למ"ד דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה לא קאי רק אמלוה. אבל בשבועות הפיקדון אין אנו צריכין להודאה במקצת בכל זאת בכופר הכל דטענת להד"ם כ"ע סוברים דגם בפיקדון אין בו שבועות התורה דאם נאמר דבפקדון משום דלא עשה לו טובה ואין בו חזקה דאין אדם מעיז כל כופר הכל חייב שבועה אם כן למה נקיט המשנה פלוגתא דר' מאיר ורבנן אי מחובר לקרקע הוא כקרקע או אינו כקרקע בעשר גפנים טוענת מסרתי לך. והלה אומר לא מסרת לי אלא חמש ולמה לא נקיט המשנה פלוגתא זו בכופר הכל. דהלה אומר עשר גפנים טעונות מסרתי לך לשמרם והשני מכחישו דלא מסר לו כלום דר' מאיר סבר דכמטלטלין דמי ונשבע עליהם שבועות כופר הכל ורבנן סברי דכמקרקע הוא ואינו נשבע. אלא ודאי דכופר הכל דלהד"ם גם בפיקדון אין בו שבועה דאורייתא ושפיר הוכרח המשנה להביא פלוגתתם דר' מאיר ורבנן במודה במקצת דוקא:

הן אמת דהתוספת לא סיימוהו לבאר כל ענין הוכחה זו דעדיין קשה דאף דכופר הכל דלהד"ם פטור גם בפיקדון בכל זאת עכ"פ כופר הכל של טענת נאנסו בודאי חייב גם בפיקדון ולמה לא הביא המתניתן פלוגתתם של ר' מאיר ורבנן בגפנים טעונות והשומר טוען נאנסו דלר"מ דסובר דכמטלטלין דמי נשבע השומר שבועות שומרין ולרבנן דסוברים דכמקרקע דמי פטור משבועות שומרין. ומוכרחים אנו לומר דהתוספת סבירא להו דממון הבא מחמת קרקע לאו כקרקע. ולכן אין מקום כלל. להביא פלוגתיהו דר"מ ורבנן בגפנים טעונות ובכופר הכל של טענת נאנסו דכיון דבכל טענת נאנסו אין הדבר אשר נשבעין עליו עוד בעין וכל הטענה והתביעה אינו רק על ממון ובתביעות ממון הבא מחמת גפנים טעונות שאינן בעין כ"ע מודים דחייב לישבע עליהם דאף רבנן דסוברים דמחובר לקרקע כקרקע והגפנים כקרקע דמי בכל זאת בטענת נאנסו דאין השבועה על הגפנים עצמם רק על ממון הבא מחמת הגפנים והממון הבא מחמת הגפנים לכ"ע לאו כמקרקע דמי:

וראיתי בתוספת י"ט בפרק שבועות הדיינין משנה ו' שהקשה על רבינו שהביא דין המתניתין בגפנים טעונות דהמפקיד טוען עשר והנפקד טוען חמש. וזה לשונו וא"ת ואמאי הובא דין זה במודה במקצת דוקא והא קרא דכי הוא זה שדינן על פרשה דאם כסף תלוה, וא"כ בפקדון גם כופר הכל חייב שבועה ויש לומר דלא דעקרינן קרא דכי הוא זה מן הפרשה דכתיב גביה שהוא פרשת שומרין אלא אמרינן דעירוב פרשיות כתיב כאן ואף דקרא כי הוא זה נאמר בפרשת שומרים קאי גם על הלואה וגם בטענת הלואה אין שבועה רק במודה במקצת וכמו שכתבו התוספת אלא שאין הפירוש הזה עולה לדעת הרמב"ם דבהדיא פסק בפרק ב' הלכות שכירות שאין אחד מן השומרים צריכים להודות במקצת וא"כ אמאי שנינו במשנתינו. והלה אומר חמש אפילו כופר הכל ליחייב ע"כ לשון התי"ט והנה אין ספק דכונת הקושיא של התי"ע הוא על כופר הכל של טענת נאנסו דאם היה כונתו על כופר הכל של טענת להד"ם איך כתב דאינו עולה יפה לדעת הרמב"ם והלא בכופר הכל דלהד"ם גם רבינו סובר דגם בפקדון אין בו שבועה וראיתי להרב בעל משנת חכמים שהבין בכונת התי"ט. דקאי על כופר הכל של להד"ם והרבה להשיב עליו בתמיה עצומה ונפלאה ולא ידעתי מי הכריחו לכך ובפרט דלפי מה שהבין הרב הזה בכונת התי"ט דקאי על כופר הכל של טענת להד״ם היתה קושיתו של התי"ט ממש קושיתם של התוספת שהבאתי וקשה הדבר לאומרו דנעלם מעין התי"ט קושיות התוספת במקומו בסוגיא דעסיק בה ולמה לא הונח דעתו של הרב בעל משנת חכמים. להבין בכונת התוי"ט כמו שכתבתי דקאי על כופר הכל דטענת נאנסו ושפיר מחולק בזה קושיתו של התוי"ט מקושיות התוספת דהתוספת הקשו למ"ד דעירוב פרשיות כתיב כאן ובפקדון. אף כופר הכל חייב שבועה לינקוט מתניתן פלוגתא דר' מאיר ורבנן במתניתן דגפנים טעונות בכופר הכל דלהד"ם והוכיחו מזה דאף למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן בכל זאת כופר הכל דלהד"ם לכ"ע גם בפקדון פטור ולא פליגי רק בכופר הכל דטענת נאנסו דלמאן דלית ליה עירוב פרשיות גם בשבועות נאנסו בעינן הודאה במקצת דוקא ולמ"ד דאית ליה עירוב פרשיות בשבועות נאנסו גם כופר הכל חייב ובכל זאת לא הוי מצי המתניתן דגפנים טעונות למינקט פלוגתא דר"מ ורבנן בכופר הכל של טענת נאנסו משום דמסתבר להו להתוספת דבטענת נאנסו דאין התביעה בגוף הגפנים, רק בממון והממון הבא אף מקרקע ממש אינו כקרקע והתוי"ט עולה בדעתו להקשות לדעת רבינו דעירוב פרשיות כתיב כאן ועכ"פ כופר הכל דטענת נאנסו חייב לינקוט מתניתן פלוגתא דר"מ ורבנן בכופר הכל של טענת נאנסו ומסתבר ליה להתוי"ט בדעת רבינו דממון הבא מחמת קרקע הוי כקרקע ושפיר היה מקום להמתניתן למינקט פלוגתא דר' מאיר ורבנן בטענת נאנסו. דאף דהגפנים איננם בעולם פליגי ר' מאיר ורבנן בממון הבא מחמת הגפנים. אי מחובר לקרקע הוי כקרקע והממון הבא מחמת הגפנים הוי כממון הבא מחמת קרקע או דמחובר לקרקע לאו כקרקע וממילא גם הממון הבא מחמת הגפנים לאו כקרקע:

שוב ראיתי להתי"ט כתב כן לעיל במשנה זו עצמה על קושיות הרשב"א שהקשה דאיך משכחת בגפנים טעונות שבועה דאורייתא כלל הא אף אם מודה במקצת הגפנים הלא הגפנים שהודה הילך הם. ואם מיירי דנתלשו הגפנים ואינם בעין והוא הודה המעות עבורם הרי אין כאן מחובר. לקרקע שיהיה חשוב כקרקע ותירץ התוי"ט דכיון דהממון של ההודמה בא ממחובר לקרקע ולרבנן דסבירא להו דמחובר לקרקע הוי כקרקע גם הממון אשר ממחובר לקרקע הוי ג"כ כקרקע הרי אנו רואין דהיה מוסכם בדעת התוי"ט דממון הבא מחמת קרקע הוי כקרקע ולדעתו זאת שפיר הקשה קושיתו על רבינו:

והנה ראיתי ונתתי אל לבי דדעת התוי"ט ממקומו הוא מוכרע כי כן הוא דממון הבא מחמת קרקע הוי כקרקע דאם נאמר דממון הבא מחמת קרקע אינו כקרקע א"כ למ"ד דעירוב פרשיות כתיב כאן ובפיקדון אין אנו צריכים לכפירה והודאה במקצת ואף כופר הכל בטענת נאנסו חייב בפיקדון א"כ כל עיקר המיעוט דמיעט רחמנא קרקעות משבועות הפקדון היכי משכחת לה הא כל עיקר שבועות התורה בפיקדון אינו רק בטענת נאנסו וגניבה ואבידה ובכל הטענות האלה אין הדבר אשר נשבעין על כפירתו עוד בעין וכל התביעה והכפירה אינו רק על הכשר תשלומי ממון עבורו ואם הבא מחמת קרקע הוי כמטלטלין הרי גם כל תביעה וכפירת ממון הבא מחמת קרקע בטענת נאנסו בפיקדון הוי ככל טענת ממון ונשבעין עליו וא"כ כל עיקר שבועות הפיקדון הנאמר בתורה לא משכחת בו כלל תביעת וכפירת קרקע ואיזה מקום יש להמיעוט של כלל ופרט וכלל דמיעטה התורה קרקע משבועות הפיקדון דבשלמא למ"ד דלית ליה עירוב פרשיות וגם בשבועות הפיקדון בעינן מודה במקצת דוקא שפיר קאי המיעוט על הודאות קרקעות בעינא דאינה הודאה ואין נשבעין עליה אבל למאן דאית ליה עירוב פרשיות יהיה תמוה אלא ודאי דכל ממון הבא מחמת קרקע הוי כקרקע ושפיר מיעט רחמנא דתביעה וכפירת ממון הבא מחמת טענת נאנסו בפיקדון קרקע אין נשבעין עליו: