יד המלך (לנדא) - א כ

רבינו דשביק דרשא גמורה ואסמכוה להא דאין נביא רשאי לחדש דבר אמלתא דאגדתא ומלבד זאת תמוה בעיני הא דכתב רבינו או לבא לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה הרי זה נביא שקר מהיכן הוציא רבינו הדבר הזה דגם בפירוש שלא נשמע ממשה הוא נביא שקר. ואנו לא מצינו שיהיה לו דין נביא השקר רק באם בא לחדש דבר שהוא נגד תורת משה אבל אם חידש איזה פירוש במצוה אחת מכל המצות מה שאינו מתנגד לתורת משה לא ידעתי מאין לו שיהיה לו דין נביא השקר

וראיתי שם בפ"ק דמגילה דפריך הגמרא אהא דמנצפ"ך צופים אמרו ותסברא והא כתיב אלה המצות דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומשני אין מהוי הוי ולא ידעינן הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים ותקנו פתוחות באמצע תיבה וסתומות בסוף תיבה ופריך סוף סוף אלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר אלא שכחום וחזרו ויסדום. הרי מבואר בגמרא זו בפירוש שאף חידוש לדבר שאין מתנגד לתורת משה וכמו קפידת המקומות של צורת אותיות מנצפ"ך דגוף הצורה כבר היה והמה לא חידשו צורת אות חדש רק פירשו ותקנו על פתוחות שיהיה בתחלת התיבה וסתומות לבסוף ובכל זאת פריך הגמרא דגם זה הוא בכלל אזהרה דאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה איברא דגוף קושיות הגמרא דסוף סוף צריך ביאור וכונה דאם היה פשוט ליה להמקשן כל כך דאף התקנה לחלק בין באמצע התיבה ובסופי התיבה דגם זה הוא בכלל אזהרה דאלה המצות א"כ מה עלה על דעת התרצן דמתרץ דמהוי הוי ואתו צופים ותקנו ואכתי איך היו רשאים לתקן הא גם התקנה הוא בכלל אזהרה דאלה המצות ואם נאמר דבזה גופא היו מחולקים התרצן והמקשן דהתרצן מסתבר ליה דתקנה זו אינה בכלל אזהרה והמקשן חולק עליו בזה דגם התקנה בכלל אזהרה הוא ולא היו רשאים לתקן כלל דלשון המקשה דסוף סוף אינו סובל זאת דמשמעות לשון זה הוא דהדבר ברור דכן הוא וגם התרצן סובר דכן הוא דאם היו התרצן והמקשן מחולקים בכך היה לו להמקשן לברר דבריו דכסברתו כן הוא דגם התקנה הוא בכלל האזהרה ושלא כסברת התרצן אבל לא להקשות בלשון סוף סוף כאלו היה התרצן מודה לו על כך ועיין ברש"י שם שביקש דרך ליישב זאת אמנם דקדקתי בלשון הסוגיא שם ומצאתי שינוי לשון בשני הקושיות דבקושיא ראשונה מקשה הגמרא והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מאומה ובקושיא השניה מקשה סוף סוף דאלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר מאומה ולדעתי היתה זאת כונת השינוי דמעיקרא דסלקא אדעתא דגמרא דהצופים חידשו כל עיקר צורת האותיות של מנצפ"ך דזה הוא נגד המצות וחוקי תורת משה דעפ"י חוקי התורה ס"ת תפילין ומזוזות גם גט אשה הנכתב בצורת אותיות החדשים האלה פסולים המה ואתו צופים והכשירו וע"ז מקשה דהלא אין הצופים רשאין לחדש דבר נגד דת התורה דכתיב אלה המצות דאסור לכל נביא לחדש דבר נגד תורת משה ותירץ לו התרצן דמהוי הוי ואתו צופים ותקנו הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה וכיון דגוף צורת האותיות היו מקודם אין חידוש תקנה זו מתנגד לתורת משה ואינו רק פירוש במצות צורת האותיות וזו אינה נכלל באזהרת דאינו רשאי שהיה מקובל להם בקרא דאלה המצות וע"ז חזר המקשן לו דאף דאין בחידוש זה אזהרה דאינו רשאי סוף סוף הלא יש לנו קבלה אחרת אשר נתקבל לנו בקרא זה דאלה המצות דאין נביא עתיד לחדש לדבר מעתה ואף חידוש כזה דאינו רק פירוש חדש ואין בו אזהרת איסור מצד התנגדות נגד חוקי התורה גם זה לא יהיה שום נביא עתיד לחדש כי לא ישונה שום דבר מתורת משה בכללה ופרטה וגם לא בפירושיה ומסיק דשכחום וחזרו ויסדום ( ובפרק הבונה דף ק"ד הגרסא בשני הקושיות דאין נביא רשאי לחדש ולדעתי נראה להגיה כמו שכתוב לפנינו בפ"ק דמגילה) ולפי דקדוק כונה זו גם פירוש חדש במצוה אחת מן המצות אף דאין בו התנגדות נגד דת התורה בכל זאת אף חידוש זה הוא נגד הקבלה דאין נביא עתיד לחדש שום חידוש כלל בשום מצוה

אמנם מה שהשוה רבינו בחידש פירוש חדש במצות של תורה לחידוש מצוה המתנגד למצות התורה וגזר על שניהם דין נביא שקר זה לא ידעתי מנא ליה לרבינו דבחידוש פירוש חדש במצות התורה יהיה לו בזה דין נביא שקר וצריך לומר דלאו בשביל חידוש הפירוש גזר עליו רבינו שיהיה לו דין נביא שקר דהלא אף בחידש מצוה חדשה המתנגדות לתורת משה אף דעבר על אזהרה דאלה המצות וגם אם הורה בזה לפני הסנהדרין ובדין כזה אשר שייך בו תנאי דזקן ממרא דהוא נהרג מחמת זקן ממרא אבל בכל זאת אין לו דין נביא שקר ואף דשניהם המה במיתה אחת בחנק בכל זאת יש נ"מ לענין התראה דאם התרו בו משום נביא שקר אינו נהרג והא דגזר רבינו עליהם בהלכה זו דין נביא שקר היינו משום דאמר דכך אמר לו השם ב"ה להוסיף מצוה זו או פירוש זאת ולפיכך אף דגוף המצוה או הפירוש אינו מתנגד לתורת משה מ"מ הגדה זו דאמר דכך אמר לו השם זה נגד התורה דכתיב לא בשמים הוא דהשם לא יוסיף עוד מצוה במצות התורה וגם לא יוסיף תת איזה פירוש מן השמים על מצות התורה ושקר ענה הנביא ההוא שחידש איזה מצוה או איזה פירוש בשם ה' ומות יומת על זו שאמר כן בשם ה' כדין כל נביא השקר ולפ"ז שפיר סמך רבינו הלכה זו על קרא דלא בשמים הוא ולא על דרשא דאלה המצות דדרשא דאלה המצות הוא האיסור המוטל על הנביא שלא לחדש דבר מדעתו ואם חידש עבר על אזהרה זו אבל עדיין אינו נעשה בכך נביא השקר. ובהלכה זו לא מיירי רבינו אזהרה על חידוש המצוה רק מדין נביא שקר ואינו נעשה נביא שקר רק באם הגיד דבר שקר בשם ה' ולכן שפיר הוצרך רבינו להביא קרא דלא בשמים הוא וכיון דהתורה הבטיחה לנו דלא יתחדש מן השמים איזה חידוש בתורת משה והוא הגיד איזה חידוש בתורה בשם ה' יהיה החידוש מה שיהיה עכ''פ מה שאמר בשם ה' זה הוא שקר ומיתתו בחנק כדין נביא שקר שניבא שאר ענינים בשם ה' ואף דאותן ענינים אינם נוגעים כלל לחוקי התורה והמצות ג"כ חייב מיתה רק דבשאר עניני נבואה אינו נהרג עד שיתברר שקרו ע"י שלא בא לעולם ולא נתאמת הענין אשר ניבא עליו משא"כ בהוסיף איזה דבר בתורת משה בשם ה' הוא נהרג תיכף בהוספה זו בעצמה הוא הבירור דשקר ניבא בשם ה' ומשום דנבואתו נגד תורתינו האמיתית דכתיב בה לא בשמים הוא. ודע הא דכתב רבינו אם יעמוד איש בין מן האומות כו' יגעתי וחפשתי הרבה ולא מצאתי איך מוזהר ב"נ על נביאות שקר שיהיה מיתתו בחנק ואף אם הנבואתו היתה לישראל יכול להיות דהאזהרה הוא עלינו דאם ניבא נגד מצות התורה אז אין אנו רשאין לקבל ממנו אבל בכל זאת על הבן נח בעצמו היכן מצינו אזהרה בתורה על כך ועל מה ולמה יומת ואנו לא מצינו רק שבע מצות דב"נ נהרג עליהם ורבינו בעצמו חשיב לכולם בפרק תשיעי מהלכות מלכים ולמה לא חשיב גם אם ניבא בשם ה' דנהרג וביותר תמוה דהא אף ב"נ לא היו נהרגין בלי התראה אי לאו לאזהרתן הוא מיתתן והיכן הוזהרו בני נח על נבואת שקר ואפשר להסמיך דין זה של רבינו על פסקו בפי"ב מהלכות איסורי ביאה הל' יו"ד דפסק בישראל הבא על העכו"ם בזדון הרי היא נהרגת משום שבא לישראל תקלה על ידה וכתב שם ה"ה על רבינו דדבר זה של רבינו לא מצא מבואר בתלמוד אמנם רבינו סמכו לדין זה לענין הנאמר בתורה וכתב שם וז"ל ודבר זה מפורש בתורה שנאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו ע"כ הרי לך דגם לא מצינו בשבע מצות של ב"נ שתהיה האשה מצווה על זה ובכל זאת הורגין אותה משום שבא לישראל תקלה על על ידה והנה התם בנשי מדין היו הורגין גם אותן שהן ראוים לביאה ואף ללא נבעלה כלל ולא בא לישראל תקלות זנות על ידה וה"ה התעורר שם על רבינו בזה ותירץ דע"י כולן שהיו ראויות לביאה והיו באותה עצה והפקירו א"ע לזנות ואף דלא נבעלה ולא בא תקלות זנות על ידם מ"מ תקלת עון ע"ז שנכשלו ישראל ע"י בנות מדין היה ע"י כולן הרי אנו רואין דגם בתקנת ע"ז הבא לישראל ע"י העכו"ם הרי העכו"ם נהרג ולא משום שעבר בזה על שבע מצות רק מפני שבא לישראל תקלה על ידן הלכך גם בנבואת שקר שניבא בשם ה' דענינו הוא כעין ע"ז שכונתו הרעה היה ג"כ לפגום בשם ה' ולהכשיל את ישראל אשר ניבא להם בשקר להדיח אותם מן תום אמונתם בה' כאשר יראו כי כי לא יהיה ולא יבוא הדבר הזה אשר ניבא בשם ה' ואף דלא האמינו בו ולא הוכשלו על ידו בכל זאת משום דכונתו היתה לכך מיתתו בחנק כמו נביא ישראל שרצה להכשיל את ישראל בנבואת שקרים אמנם זה גופא הוא בספק אצלי דאף נביא אמת מאו"ה וכמו בלעם אם רשאים ישראל לקבל נבואתו ולדעתי מוכרע הדבר מפשטת הכתוב דאין רשאים או עכ"פ דאינם מחויבים לקבל נבואתו דמקרא מלא דיבר הכתוב נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון הרי לך בפירוש דאין לישראל דין קבלת נבואה רק מנביא ישראל לבד וממילא דאין לישראל שום מכשול ע"י נביאות שקר של אחד מאו"ה דמה להם לישראל עם נבואתו ולא ידעתי למה יהיה חייב מיתה על חלומותיו ועל דבריו ובפרט דגם בדין חיוב מיתה של נביא השקר האמור שם באותה הפרשה נאמר בפירוש נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וגו' והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר וגו' ומת הנביא ההוא הרי כל עיקר חיוב מיתה האמור בנביא השקר לא נאמר רק בישראל דעל הכתוב דנביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך עליו קאי ודעת רבינו בדבר זה צריך עיון וביותר תמוה דלא התעוררו רבותינו הראשונים והאחרונים שום אחד מהם על רבינו בזה מאומה.