יד המלך (לנדא) - א קמ

הצל הפסול להיות כשר כהרוב ולפיכך שפיר ישינים. גם תחת צל הפסול

ומצאתי סעד לסברתי זאת בפירוש רש"י במשנה ראשונה דפ"ק דסוכה דפירש אהא ושחמתה מרובה מצלתה פסולה וז"ל דהמיעוט בטל ברוב והרי הוא כמו שאינו ועל שם הסכך קרוי סוכה ע"כ וכוונת רש"י באריכות דברים אלה נסתרה מאתנו: ולפי דעתי אין ספק כי גם רש"י כיון לסברתי זאת דהן אמת דמתיבת סוכה בעצמה ידעינן דבעינן שיהיה בה צל אך עדיין אין לנו שום קצב ושיעור ידוע לצל הזה ואין לנו שום דרשא מקרא ולא שום הלכה גמורה לנו כמה יהיה הצל הזה ומאין לנו דין זה דחמתה מרובה מצלתה פסולה ודלמא אף אם יש מיעוט צל יש ג"כ עליה שם סוכה וע"ז רמז לנו רש"י בהפלגות קיצור צחות לשונו דאם חמתה מרובה מצלתה הרי מיעוט הצל הכללי אשר בתוך הסוכה בטל בהרוב של החמה אשר היא תציץ בה מן החרכים והמון הסדקים אשר נשארו ריקם מסיכוך וידוע דכל מיעוט נהפך להיות כהרוב וגם כאן מיעוט הצל אשר בתוך הסוכה נהפך להיות כהרוב החמה. והוי כמו שלא היה כאן שום צל כלל ובלא שום צל כלל ודאי אין עליה שם סוכה דעל שם הסכך קרוי סוכה הלכך אין אנו צריכין שום לימוד ולא שום הלכה על פסול דחמתה מרובה מצלתה דהא דחמתה מרובה מצלתה פסולה אינו מחמת קוטן שיעור הסכך דעל שיעור הסכך בעצם אין מדאורייתא שום שיעור כלל כמה צל אנו צריכין אך זאת ידעינן מפשטא דקרא דעכ"פ צל בעינן ובלא שום צל אינו קרוי סוכה וממילא באם חמתה מרובה מצלתה אזי מיעוט הצל בטל ברוב החמה והוי כמו אם לא היה כאן צל כלל ככל מיעוט הבטל ברוב דהוי המיעוט כמאן דליתא ועל שם הסכך קרוי סוכה ואם אין כאן שום צל ממילא הסוכה פסולה דאינו קרוי סוכה כלל

פרק שביעי הלכה י"ג מצות לולב להנטל ביו"ט ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון ע"כ

בפרק לולב הגזול (דף מ''א) הביא הגמרא הא דת"ר ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל או"א לכם משלכם להוציא את הגזול והשאול ע"כ והנה דרשא דלכם הביא רבינו לקמן בפרק ח' הלכה א' והלכה ט' דביום הראשון אינו יוצא לא בשאול ולא בגזול אמנם דרשא זו דולקחתם שתהא לקיחה ביד כל או"א אשר הובא בגמרא ביחד אצל דרשא דלכם ג"כ בלי שום חולק לא הביאו ולא הזכירו רבינו כלל וכלל ואנו רואין במצות ספירת העומר דהובא במנחות (דף ס"ז) בשם תנא דבי רבי ישמעאל ג"כ דרשא כזו וספרתם לכם שתהא הספירה לכל או"א והביאו רבינו ספ"ו מהלכות תמידין ומוספין דמצוה על כל או"א מישראל לספור ספירה ולמה לא הביא גם כאן שתהיה לקיחה ביד כל אחד ואחד והנראה לי ליישב דעת רבינו דהנה אף לפי הדרשא המובא בגמרא על דין זה שתהא לקיחה ביד כל או"א דכתיב ולקחתם דמשמע דכל אחד יקח בפני עצמו בכל זאת אין קפידת הלקיחה פרטיות הזאת רק בהלקיחה של יום ראשון לבד וכמו דמצינו בקפידת לכם להוציא שאול דג"כ אינו רק ביום ראשון לבד ובריש פרק לולב הגזול כתבו התוספת הטעם לחלק בין קפידת הדר דבעינן כל שבעה ולכם לא בעינן רק ביום ראשון לבד משום דלכם כתיב קודם יום הראשון ועליה קאי קרא דביום הראשון משא"כ הא דהדר דכתיב אחר ביום הראשון ע"כ צריכין הדר כל שבעה. והרי גם הא דולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד כתיב ג"כ קודם יום הראשון. הרי גם קפידא זו ג"כ אינו רק ביום ראשון לבד הן אמת דהתוספת ר''פ לולב הגזול והרא"ש שם בסוגיא (דף מ"א) היה פשוט להם דלקיחה ביד כל אחד בעינן כל שבעה והתעוררו שם ליתן טעם בדבר הזה ולחלק דאף דדרשא דולקחתם כתיב קודם יום הראשון בכל זאת כיון דקפידא זו של לקיחה ביד כל אחד הוא בעיקר לקיחה אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן ולענין זה כל שאר הימים ויום הראשון דין אחד להם משא"כ בקפידת לכם דאינו בעיקר לקיחה על כן אינו נוהג רק ביום הראשון דאורייתא לבד אמנם יגעתי ולא מצאתי מי הביא לרבותינו אלה לדחוק בכך ומאין היה להם דבר זה ברור שלקיחה ביד כ"א בעינן באמת בכל שבעה עד שהקשו ודחקו לישבו לחלק בין קפידא בעיקר לקיחה ובין שאר קפידות לכן נראה לי דרבינו לא מסתבר ליה בהחילוק הזה של התוס' והרא"ש לחלק בעיקר לקיחה ולדעת רבינו אין כוונת הגמרא באמת בדרשא זו של ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד רק ביום הראשון לבד וכמו דרשה זו דלכם דשניהם אמורים קודם יום הראשון ולפיכך שפיר השמיט רבינו מלהביא כל עיקר דין זה דלקיחה ביד כל אחד משום דבאמת לא היה לו לרבינו כלל שום דבר יוצא לדינא מדרשא זו וממילא לא היה לרבינו שום נ"מ לדינא להביאה בהלכותיו דכיון דלדעת רבינו לא קאי קפידת דין הלקיחה ביד כל אחד רק על יום ראשון לבד וביום ראשון בלא"ה אין שום מקום כלל לקפידא זו של הלקיחה ביד כל אחד דלפי מאי דקיי"ל דביום ראשון בעינן לכם ושאול פסול וגם אתרוג השותפין היה פסול ומשום דבעינן כולה לכם אי לאו דכ"א מקנה לחבירו חלקו ברגע אשר יצטרך לצאת בו ולפ"ז בלא"ה אף מבלעדי דרשא דולקחתם אי אפשר בשום אופן כלל שאחד יטול אתרוג בידו וחבירו השומע ברכתו של הנוטל יהיה יוצא בו ידי חובת נטילה. דהרי ע"כ באותו רגע אשר זה שומע והשני נוטלו שייך האתרוג הזה ברגע הזאת כולו לאחד מהם. או כולו לזה או כולו לזה דהיינו או כולו להנוטלו או כולו להשני השומע ברכתו ובשני האופנים האלה אף מבלעדי זה דבעינן לקיחה ביד כל אחד אי אפשר כלל באתרוג הזה שהשומע ברכות הנוטל יצא ידי חובתו בנטילתו של השני דאם האתרוג שייך באותו רגע להנוטלו, אף מבלעדי שהלקיחה אינו בידי עצמו איך יעלה על הדעת כלל שהשומע והעומד אצל נטילה יהיה יוצא ביום ראשון באתרוג הזה הא לא עדיף עכ"פ עמידתו אצל נטילתו של אחר מאלו היה זה השומע נוטל בעצמו האתרוג הזה בידו ואלו היה נוטל בעצמו ביום הראשון האתרוג הזה אשר שייך לאחר אטו מי היה יוצא בו הלא ביום הראשון בעינן לכם. ובודאי לא עדיף השמיעה והעמידה אצל נטילת אחר מאלו היה נוטלו בעצמו ובאופן השני שהאתרוג שייך באותו רגע לזה העומד על גבו של הנוטל ושומע ברכתו גם בזה האופן אין אנו צריכין לשום דרשא דאין השומע והעומד יוצא ומשום דאין הלקיחה בידי עצמו דבלא"ה אי אפשר כלל לאותו האחר שאין האתרוג שלו להוציא בנטילתו את זה השומע שהאתרוג שלו. דכלל זה בידינו דכל קיום איזה מצוה אשר אי אפשר לעושאה לצאת בעשיה זו ידי חובת עצמו אינו מוציא ידי אחרים ובאופן זה דאין האתרוג שייך להנוטלו רק להשומע ברכתו אין זה הנוטלו יוצא בנטילה זו לצאת בו ידי חובת עצמו דהא לאו שלו הוא וביום הראשון בעינן לכם וממילא גם זה שהאתרוג שייך לו והוא שומע הברכה ג"כ אינו יוצא כיון דהוא בעצמו אינו נוטלו ובנטילתו של השני אי אפשר לו לצאת דהא הנוטלו בעצמו אינו יוצא בו משום שאינו שלו וממילא אין בידו להוציא אחרים בנטילת אתרוג זה. ולפיכך לפי מאי דקיי"ל דביום הראשון אין אתרוג אחר כשר רק אתרוג שלו לבד אין מקום לדין זה של לקיחה ביד כל אחד כלל. והא דהביא הגמרא דרשה דולקחתם שיהיה הלקיחה ביד כל אחד לאו דמקרא דריש לה דבאמת לא צריך קרא לזה דבלא"ה לא משכחת כלל בנטילה על ידי אחר וכמו שביארתי רק דסמכוה על לשון הכתוב דולקחתם בלשון רבים ואורחא דגמרא כן הוא דכל כמה דלא אייתי עדיין דרשא דלכם להוציא את הגזול ושאול ואם שאול וגזול היה כשר אז שפיר היה משכחת שיהיה הגזלן יוצא גם באתרוג הגזול או שיהיה אחד נוטל אתרוג של חבירו. והוא וחבירו יהיה עומד אצלו לשמוע ברכתו ויהיה יוצא בו ע"כ שפיר סמכוהו על לשון דולקחתם דבכל אופן אין אחד יוצא בנטילתו של השני ומשום דלשון הכתוב דולקחתם משמע שתהיה הלקיחה ביד כל אחד אבל השתא לפי האמת דידענו מדרשא דלכם דגזול ושאול פסול אזי ממילא אין מקום עוד לדרשא זו דולקחתם דגם בלעדי דרשא זו לא משכחת כלל שיהיה אחד יוצא ידי חובתו בלקיחת ארבעה מינים בנטילתו של חבירו ולפיכך לא היה לרבינו דבר מה להביא מזה בפסקי הלכותיו ויצא לנו מדברינו אלה דבכל שאר ימי החג חולק בזה רבינו על דעת התוס' והרא"ש דהמה כתבו דלקיחה ביד כל אחד בעינן כל שבעה וכמו שהבאתי ורבינו ע"כ סובר דלא היה כונת הגמרא כלל בדרשא זו דולקחתם רק ביום הראשון לבד וביום ראשון לא הוצרך,, להביא שום דרשה על זה. שתהיה לקיחה ביד כאו"א ומשום דבלא"ה לא משכחת לה כלל וכמו שביארתי דאם נאמר דגם רבינו ס"ל כדעת התוס' והרא"ש א"כ היה לו לרבינו להביאו בשאר ימי החג דלא בעינן שלו ושאול כשר, ואז שפיר משכחת לה שיהיה אחד נוטל והשני יוצא בו ובאמת הדבר תמוה מאוד בעיני דלמה לא הובא כל עיקר דין זה של לקיחה ביד כ"א ובפרט דלא הוזכר כלל דיעה זו של התוס' והרא"ש דבעינן כך כל שבעה זולת בהטור סי' תרנ"א הובא בראשיתו וז"ל מצות ד' מינין שיטול כל אחד ואחד מישראל ולשון זה הוא די באר הכונה שמצות הלקיחה הוא ביד כאו"א בפני עצמו אמנם למה לא ביאר אם קאי על יום ראשון לבד או לא ולמה לא הביא דעת אביו הרא"ש ודעת התוס' ז"ל דכתבו בפירוש דכל שבעה בעינן והיותר קשה על מרן הב"י והאחרונים