יד המלך (לנדא) - א יד

לה עוד חשש העברה על הדת אזי לא תהיה רשאי למסור נפשה עוד והן הוא כונת הדברים שאמר אברהם לשרה דכאשר יאמרו עליך שאתה אשתי אז יהרגו אותי למען אשר אותך יחיו כי בהריגתי זאת יהיו בטוחים בחייך דלא תהיה עוד א"א ולא תהיה רשאי להמית את עצמך אבל כל זמן שאני חי המה מפחידים על חייך לבל תמית אתה את עצמך. ולפיכך כשנתנו עצה זו בנפשם לאמר כי אח ואחות המה אזי שוב לא היתה שרה רשאית באמת למסור נפשה בהלקחה בית פרעה דאף דבאמת היא א"א בכל זאת כיון דשניהם היו אומרים דאח ואחות הם ולא נודע לשום אדם כי היא א"א אזי לא הוה מצויר כלל כונת להעבירה על דת דהא לא נודע כלל להמצרים דהיא עוברת על דת בזה והואיל דהדבר היה ברור דעכ"פ כונת המצרי' לא יהיה רק להנאות עצמן לכן לא היתה שרה רשאי. למסור נפשה להריגה וכדעת רבינו

הלכה ו' כשם שאמרו באונסין כך אמרו בחולאים כיצד מי שחלה ונטה למות כו' ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מג"ע וש"ד וע"ז דאפילו במקום סכנה אין מתרפאין מהם ואם עבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו ע"כ

הנה רבינו פתח בתחלת ההלכה להשות דין חולאים לדין אונסין וסיים דבעבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו ולעיל בהלכה ג' גבי אונס הריגה סיים וכתב ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואצ"ל דאין ממיתין אותו ב"ד ואפילו הרג באונס ומקראי אתי עלה דבע"ז כתיב ההוא ולא אנוס ובעריות כתיב ולנערה לא תעשה דבר הרי לך בפירוש דבאונס הריגה אם עבר אין עונשין אות' ומה לי אונס הריגה או אונס חולי הלא שניהם אונס נפשות הם וגם מצד הסברא אין לנו שום מקום לחלק בין אונס הריגה לאונס חולי שיש בו סכנה דשניהם סכנת חיו הם ומאין היה לו לרבינו לחלק חילוק גדול כזה. בין הני שני סוגי אונס דבאונס הריגה פטרו רבינו משום עונש באם עבר ולא נהרג ובאונס חלאים חייבו בעבר ונתרפא בעונש הראויה לו וביותר תמוה לי על נושאי כליו של רבינו דכולם דכולם החרישו ולא הרגישו בסתירת רבינו בשתי הלכו' בדעת עצמו גם הדין זה בפני עצמו דבאונס חולאים עונשין אותו הב"ד עונש הראויה לו היה כל כך פשוט בעיניהם עד שלא התעוררו עליו לדבר בדין זה מאומה. גם לא עמדו לבקש מוצאיו ומקורו של החילוק זה באונס חלאים ומאין לקחו רבינו כדרכם בכל שארי מקומות המצוי בהלכות של רבינו אשר עקבותיו לא נודעו מאיזה מקום לקחם רבינו וציינו נושאי כליו וביותר מרן הכ"מ ז"ל את ההלכות האלה למען דעת כי נחסר לנו בחסרון ידיעה שורשן של הלכות האלה וכאן לא כתבו מאומה ולא דברו דבר אמנם גם אנכי חפשתי הרבה יגעתי ולא מצאתי שום מראה מקום בגמרא בבלי וירושלמי לדין זה דבאונס חלאים בעבר ונתרפא בג' עבירות הללו דהב"ד עונשין אותו עונש הראוי לו

והנה בגוף סתירת רבינו יש ליישב ולהמציא חילוק בין אונס ההריגה לאונס חלאים דבאונס הריגה דקם עליו האנס לרצחו נפש באם לא יעבור ובאם יעבור יניחו לו הרי דבעבירה זו הצלתו בטוחה וברורה ובאונס כזה אף דלכתחלה אינו רשאי לעבור ומחויב למסור נפשו בכל זאת גלי קרא דבדיעבד אם עבר ולא נהרג כיון דנאנס לעבירה זו אזי פטור מהעונש משא"כ באונס חולאים אף שיש בו סכנה בכל זאת עכ"פ בשום אופן אין באפשרי שיהיה רפואתו ע"י העבירה ברורה דמי יהיה ערב בדבר דאם יעבור יתרפא בודאי ואם לא יעבור ימות בודאי ומי ירד לחדרי בטן החולי או מי יש בכחו להבחין בבחינה מצומצמות כחות החולה טבעו ימזגו בכללו ובפרטו ואיכות וכמות החולשה בכל חלקיה ופרטיה וגם כמות ואיכות של כחות הרפואה בהרכבת ד' יסודותיו והשינוי והחילוף היוצא מהרפואה מכל יסוד בפני עצמו ולצרף כל אלה מול אלה ולהוציא ממנו הידיעה על רפואה ברורה ונאמנה גם להבטיח ההיפך שמבלעדי הרפואה הזאת היה החולה מת מחליו כל זה אינו במציאות ידיעות אדם כלל ועכ"פ הב"ד אין להם לסמוך על פוטפוטי הבטחת כאלה ולפיכך אין בידינו לפטור את העובר ונתרפא בעבירות שלשה עבירות האלה ומחמת שרפואת חליו אנסו דהלא העבירה שעבר היא ברורה וגלויה עפ"י עדים נאמנים ואונס רפואתו שנתרפא מחמת העבירה אין ביד העובר לברר וגם הוא בעצמו לא ידע בירור הענין ואיך יהיה ביד הב"ד לפטרו מעונש הברור המגיע לו על עבירה ברורה ע"י עניני תוהו וספיקות חלושות כאלה הגע בעצמך דגם באונס נפשות אם אחד עבר בעדים על אחד מג' עבירות הללו או אף בשאר עבירות וכשהביאו לב"ד התנצל באמרו שהיה אנוס בעבירתו באונס נפשות והעדים אומרים על התנצלות אונס זה דאינם יודעין רק העבירה אבל על האונס אין בידם להגיד לא הן ולא לאו וכגון דלא היו יכולים לראות רק העבירה אבל לא האונס ולפיכך אין בידם להעיד על האונס ולא להכחישו ומלבד העדים האלה אשר לא ידעו ולא יבינו באונסו אין ביד העובר לברר האונס האם נאמר דבהתנצלות אונס נפשות הזה אשר אינו מבורר להב"ד יפטור הב"ד את העובר מהעונש עבירה והתם טוען העובר עכ"פ טענה ודאית דאונס היה רק דהב"ד אינם מאמינים אותו ומכל שכן הכא דהב"ד וגם העובר בעצמו אינם יודעין כלל אם העבירה היה איזה פעולה לרפואת חליו או לא. והא דמתרפאין בכל שארי איסורין ואף דבכל רפואות שבעולם אין אין הרפוא' בטוחה שאני בזה שאר איסורים ומשום דכל רפוא' הבאה מרופא מומחה ובקי וכדין הסמיכה על הרופאים בענינים כאלה אף דאין רפואתם ודאי מ"מ עכ"פ ספק יש בו וכיון דכל איסורי' נדחים מפני פיקוח נפש ועכ"פ אם היה רפואתם ודאי היה מותר לכתחלה לעבור עליהם ולהתרפאות בהם' והלכך גם בספק רפואה ג"כ מותר לעבור עליהם דהא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ואם במה שנוגע לפיקוח נפש נחשב מיעוט כמו רוב וחוששין על המיעוט להציל נפש ומכ"ש שספק דאנו מתירין הכל בשביל פיקוח נפש ולפיכך שפיר מתרפאין בכל איסורין דאף דאין רפואתו ודאי מ"מ רפואתו רופא מומח' ספק מיהא הוי ובפיקוח נפש אין חילוק בין ספק לודאי משא"כ בשלשה עבירות דג"ע וש"ד וע"ז דלכתחלה אסור לעבור בכל ענין ואפילו אם היה רפואתו ודאי היה מחויב למות בחליו ואל יעבור רק דאם היה רפואתו ודאי אזי לא היה בידינו לענשו בדיעבד אם ככר עבר ומשום לרפואתו הברורה לו אנסו לכך ואונס רחמנא פטריה וכמו באונס הריגה אבל כיון דרפואתו בעצמו היא ספק אין כאן שום דבר לפוטרו מעונש דלא שייך בזה לומר דמשום פיקוח נפש שויא התורה הספק כודאי דהא מצד דין תורה בהשלשה עבירות גם בודאי פיקוח נפש אסור לעבור ולפ"ז שיעור דברי רבינו כך הם דבתחלה כתב דכשם שאמרו באונסין כך אמרו בחולאים להשמיענו בזה דכמו דכל שאר איסורים נדחים מפני אונס נפשות כמו כן נדחים כל שאר איסורים מפני רפואות החולה ואף דכל רפואה אינה רק ספק ועבירות האיסור הוא ודאי בכל זה בפיקוח נפש הוי ספק כודאי ואפילו ספיקו דוחה כל איסורים ואחר זה השמיענו רבינו דהשלשה עבירות של ע"ז וג"ע וש"ד אינם נדחים מפני רפואת החולה וזה הוא אפילו אם היה הרפואה ודאי אין גוף הפיקוח נפש דוחה ג' עבירות הללו ואח"ז סיים דאם עבר ונתרפא עונשין אותו הב"ד עונש הראוי לו' והיינו משום דכיון דלכתחלה אסור להתרפאות אף אם היה הרפואה ודאי אזי ממילא אם עבר על האיסור משום ספק רפואה עונשין אותו כמו על כל עבירה ואין ספק הרפואה מצילתו מהעונש דכיון דגם הרפואה ודאית אסור עכ"פ לכתחלה ממילא שוב לא שייך בספיקו גם בדיעבד כלל זה דבפיקוח נפש הוי הספק כודאי והנה כל זה כתבתי ליישב דברי רבינו שלא יהיה סותר דעת עצמו אבל בכל זאת קשה מאוד הדבר לדון בדיני נפשות בלי שום מראה מקום מש"ס בבלי או ירושלמי ואולי אם כי נסתרה דרכו של רבינו מאתנו בדין זה איו ואיפו מקומו לפניו היה גלוי וידוע וצ"ע

הלכה זיין ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברים על אחת משלש עבירות האלה שנאמר ואהבת את את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפילו הוא נוטל את נפשך והריגת נפש אחת מישראל לרפאות נפש אחרת דבר שהדעת נותן דאין מאבדין נפש מפני נפש ועריות הקשו לנפשות ע"כ

זה הוא מברייתא פרק הרואה דף ס"א והובא עוד בכמה מקומות מימרא דר"א וזה לשון הברייתא תניא רבי אלעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר ובכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר ובכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר ובכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאודך ולא ידעתי למה השמיט רבינו מלהביא בכל לאוין שבתורה שחייב אדם למסור כל ממונו לאהבת קדושת שמו הגדול וחוקתו ותורתו ואפשר לומר דדעת רבינו הוא דהא מלתא פשיט' דבכל מצות שבתור' מחויב למסור כל ממונו ולא לעבור על שום לא תעשה מלאוי התור' ודוקא בקיום עשה מצינו בהידור מצוה עד שליש כפי פירושי רבותינו ז"ל לכל חד כדאית ליה אבל בעבירות לא תעשה מחוי' כל איש ישראל ליתן כל הון ביתו באהבת השי"ת ולא לעבור על איסו' תורה חלילה וגם במסירת נפש היה הדבר פשוט דמחויב למסור נפשו לכל מצות ה' ולא לעבור רק דבאונס נפש כתבה התורה בפירוש וחי בהם ולא שימות בהם דגלי רחמנא דחוקי חיים נתנה התורה ובאונס מיתה נמחלו החוקים והמצות האלה זולת הלאו דע"ז דנכלל בכלל העשה דואהבת את ה' אלהיך דכתבה התורה בפירוש ובכל נפשך דמחויב למסור נפשו בשביל לאו זה וש"ד סברא הוא דלא מהני ליה אונס נפשו להרוג את חבירו דמאי חזית דדמא דידך סומקית טפי וג"ע הקשה לרציחת נפש וש"ד והלכך רק בהני שלשה עבירות מחויב למסור נפשו ויהרג ואל יעבור אבל בשאר עבירות אוקמוה אקרא דוחי בהם דלא ימסור את נפשו בהם אבל מסירת