יד יצחק (רמב"ם) מא

דמסייע אין בו ממש עיי"ש וגם רבינו הגדול ז"ל קשה דידיה אדידיה דבפרק קמא מהלכות שבת פסק בהלכה י"ו דמסייע אין בו ממש ובפרק י"ב מהלכות עבודת כוכבים פסק כרב אשי דאם מסייע לקי גם הניקף דז"ל שם בהלכה א' בד"א באיש המגלח אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח ע"כ וכבר קשה לנו קודם שנודענו להאחרונים ז"ל שהתעוררו בזה ועיין אחרונים מה שתירצו בזה אך אנחנו נאמר דאולי התם לגבי הקפה דהלאו ודאי קאי גם על הניקף דכתיב לא הקיפו וכן כתב הראב"ד שם בפי"ב דעבודת כוכבים דעובר על לאו וכן כתב הלח"מ בדעת הרמב"ם ז"ל והסברא פשוטה לכאורה מטעם הנ"ל כיון דכתיב לשון רבים ולכן כיון דהלאו קאי בוודאי ע"ז ע"כ לא נצרכים כ"כ למעשה רבה ודי להלקותו במעשה כל דהוא דרחמנא אחמיר גבי' אבל לגבי שבת וכדומה ביתר המקומות שהביאו ראי' בשבת שם הלא לא מצאנו שמה דרחמנא יקבע לאו על המסייע וכ"ש אם אינו מסייע כלל דאדרבה בעשותה כתיב ולכן תפסינן להמסייע דאין בו ממש ופשוט קצת לחלק בזה אף דאינו מוכרח כ"כ נכון הדבר בסברא ובזה ניישב קצת דברי רבינו הגדול דפסק בהלכות נערה הנ"ל דאם נתקדשה לאחר הרי זה לוקה דכוונתו כאוקימתא דרב שימי דקיבל לה קדושין מאחר דגם זה הוה מסייע בהדה ולכן כיון דהלאו בוודאי איתא עליו דעבר על לא יוכל לשלחה אמרינן בזה דמסייע יש בו ממש דדמי' קצת ללא תקיפו אף שאינו מכוון ממש כמובן. ואף דרב דחי לה אולי אין סבר כרב שי שם דהלא באמת רב חסדא ורבא שם במכות כ' לא אוקמוה ברייתא הנ"ל כרב אשי ורק רב חסדא מוקים לה כר' יהודא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ורבא מוקים לה במקיף לעצמו ואף דאולי דחוק קצת לתרץ כן לרבינו הגדול כיון דתפס בלשונו בסתימות או נתקדשה לאחר כמובן. יהי' דברינו בדעתו לפלפול' אבל לפחות ר"א דאשכח אונס וכן דעת רב שימי נוכל לתרץ כן דלא נשווה להו טועים כ"כ ויש להאריך עוד בדעת רבינו ואדרבה לרב שימי מחוזנאה הנ"ל לא ניחא ני' בתירוצו של רב שימי מנהרדעא דהא אדחי' בתלמודן משום דלדבר מצוה מפירין אף נדר שהודר על דעת רבים וכן הא דמסיק תלמודן שנא כדעת ר"א דהדבר השני שאמר ר"י שאין לנו אלא זאת ועוד אחרת הוא אונס ורק דהוא פיאה דגם שם ניתק כדכתיב לא תכלה פאת שדך לקצור וגו' לעני ולגר תעזוב אותם ומשכחת לה גם בביטלו ולא ביטלו יסבור באולי ר"א והאמוראים דמתרצי דבריו דהאי העזוב מעיקרא משמע וכדאמר אביי ביומא (ל"ו ב') דר"ע סבר העזוב מעיקרא משמע ואף דהכא רבים חולקים עלי' והיינו רבנן דר' ישמעאל ור"י ור' יוסי הגלילי וקיימא לן רק הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו כתלמודן עירובין (מ"ו). מ"מ הלא לאו כללא הוא לדברי הכל והא רב פליג התם על הני כללה ואף דר' יוחנן סבר התם לאיזה כללים דמשמי' דעצמו נאמר מ"מ הא דהלכה כר"ע מחבירו לא משמי' הוי ואולי סובר ר' יוחנן דאף לגבי רבים הלכה כמותו ועוד דאף אם לדוחק יחשב לומר דיהי' הדין אף נגד חביריו כמובן. הלא באמת לאו יחיד הוא בזה דלדעת תלמודן בחולין (קמ"א ב') גם ר' יהודה סבר תעזוב מעיקרא משמע עי"ש ואולי בזה נאמר קצת הא דכאשר אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ושאל לו ר"א היכא והשיב לו ר' יוחנן לכי תשכח. ולא אמר לו דבר ברור. הוא משום דאיכא למימר הועוד אחרת או דהוי פיאה וכיתר התנאים דסברי תעזוב לאחר כך משמע ואונס לא יחשב וכדעת תלמודן הנ"ל או להיפך דתעזוב מעיקרא משמע והוא כדעת ר"ע. ולכן אף לפי דעת תלמודן שדעת ר"י הוא דהועוד אחרת הוי פיאה מ"מ לא אמרו כיון דלר"ע איננה כן רק אונס. ואם נרצה לומר דמתניתין אתי' גם אליבא דר"ע בוודאי מוכרח לן לומר דהוי אונס דלפחות עוד חדא הוי כיון דמתניתין נקטה זה הכלל כמובן ואז לא נמצא כלל רק הני תרתי אבל אם נאמר דהועוד אחרת הוי אונס הלא א"כ לרבנן דפליגי עלי' דר"ע ימצא עוד שלישי והוא פיאה וע"כ ר"י דאמר אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת מוכרת הדבר או דסובר הלכה כר"ע וכנ"ל בדעת ר"א. או דסבר דאונס לא יחשב זה כדעת תלמודן ונקטי תלמודן דסבר בפשיטות דאונס אינו בכלל זה ור"א תופס בדעת ר"י דהלכה כר"ע ואונס דווקא יחשב וזה פשוט והוצרך לאריכות קצת

ויען שבא לידינו ענינא דביטלו ולא ביטלו נדבר בו מה שנתחדש לנו בעזה"ש [ודברנו קצת מהדברים בין החכמים] ונציע קצת הסוגיא דשם דהובא (בדף ט"ו ב') דעת ר' יוחנן דסבר כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה ביטל עשה שבה לוקה לא ביטל אינו לוקה ור"ל סובר קיים עשה שבה אינו לוקה לא קיים לוקה ואמרינן במאי קא מיפלגי בהתראת ספק קא מיפלגי מר סבר התראת ספק שמי' התראה ומר סבר התראת ספק לא שמי' התראה. ופרש"י ר' יוחנן סבר התראת ספק שמי' התראה ואע"ג דכל ל"ת הניתק לעשה לדבריו התראת ספק היא שהרי כשעובר על הלאו צריך להתרות בו והוא אמר שגמר הלאו בביטול העשה תלוי וכשמתרין בו אל תגרש ספק הוא שמא לא יבטל את העשה להדירה בהנאה ולכשידרנה ויבטלנו קאמר דלקי אלמא התראת ספק שמה התראה ור"ל סבר התראת ספק לא שמה התראה הלכך אם הי' גמר הלאו תלוי בביטול העשה לא הי' לוקה עליו אלא הלאו משגירש נגמר והויא לה התראת ודאי והעשה ניתן להיות תחת המלקות לכשיבא לב"ד או יקיים או ילקה וכו' עכ"ל וודאי דאין זה טעם רק לר"ל דמשום זה לא יוכל לומר ביטלו ולא ביטלו דאז יבוא בהכרח להתראת ספק והוא סבר דהתראת ספק לא שמי' התראה אבל לר' יוחנן עדיין אין הכרח לזה דאף דסבר התראת ספק שמי' התראה מ"מ יוכל לסבור קיימו ולא קיימו וכבר הרגישו בזה רבעת"ו ז"ל עי"ש ואמרינן עוד בתלמודן ואזדי לטעמייהו דאיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו אינו לוקה ר"י אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו [ופרש"י אבל משום התראת ספק לא הוה מיפטר דהתראת ספק שמי' התראה] ר"ל אומר אינו לוקה משום דהוי התראת ספק וכל התראת ספק לא שמי' התראה [ופירש"י אבל משום לאו שאין בו מעשה לא הוה מפטר דקסבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו]. ותרוייהו אליבא דר"י דתניא ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה ר' יוחנן דייק הכי טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמא התראת ספק שמי' התראה. ור"ל דייק הכי טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופריך תלמודן ורשב"ל נמי הא ודאי התראת ספק הוא ותירץ סבר לה כאידך תנא דר' יהודה כו' ופריך