יד יצחק (רמב"ם) יב

אין שייך כאן לומר אין בכלל אלא מה שבפרט ואף אם נאמ' כן מ"מ כבר מפורש בקרא דוקדשתו הנ"ל דסתמא כתיב לכל דבר וכר' ישמעאל דאמר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכנ"ל ורק קרא דדברי הימים יועיל לידע שלעולם הדבר ולא נאמר רק בזמן שבהמ"ק קיים כדכתיב כי את לחם אלהיך הוא מקריב ובטעם דרב אשי וכן רב מתנה שלא ירצו בקרא של ר' יצחק נפחא הנ"ל לבד מה שאמרנו לעיל אפשר לומר עוד סברא כ"ש ונוטה קצת לדרך חידוד והוא דבקרא דר' יצחק נפחא כתיב בסופו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וא"כ לו יהא דהלברך הוא ג"כ קריאת התורה וכדברינו לדעת ר' יצחק נפחא מ"מ אולי רק בת"ח הקדים רחמנא את הכהן ללוי ולישראל בקריאת התורה דומי' דריבים דהיינו דווקא במומחה ואף דשירות הוי אף בע"ה כידוע מ"מ הלברך דמאוחר בקרא לפחות נקיש לריבים. ואולי ר' י"נ יסבור כדעת ר' יוחנן ב"ק (ק"ו) דעירוב פרשיות כתיב כאן לא אמרינן ומוכח תחילת סנהדרין לדעת רש"י ז"ל דאם לא נאמר עירוב פרשיות אזי לא צריכין מומחין בממונות המה הודאות והלואות רק בפקדון והכא כתיב כל ריב כמובן. אבל רב אשי ורב מתנה אולי אין דעתם כן וא"כ הלא לא די לן בקרא הנ"ל דרי"נ וכנ"ל. אבל בקרא דרב אשי דהוא ובני עמרם אהרן ומשה הנ"ל שמה לא נזכר ריבים כלל רק כתיב להקטיר קטרת ולשרתו ולברך בשמו וודאי דלקטורת ולשירות גם הע"ה כת"ח חשוב וכמו כן בלברך בשמו גם הע"ה הכהן כת"ח חשוב. וא"כ יתורץ דקדוקנו שאין לתלמודן להשיב דהדרכי שלום הוא אף דהכהן ע"ה דגם זה מוכח מקראי הנ"ל וכדברינו ולכן נחתי תלמודן לתירוצים אחרים בזה ומ"מ לענין להחיותו באמת ת"ח קודם דמקרא הנ"ל לא מוכח דכהן אפילו ע"ה קודם לת"ח רק לענין לברך והוא בקריאת התורה וכדומה ולא לענין להחיותו כמובן ועיין ויען שבאו דברי ר' יוחנן בסוף דברינו נציג כאן מה שצ"ע רב לכאורה באותו ענין על דברי רבע"ת והוא דרמי בר חמא בב"ק שם ובעוד איזו מקומות סבר כר' יוחנן דלא אמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן ורק בפקדון בעינן הודאה במקצת ומשום זה סבר רמי בר חמא דנצרך שלש פרות לחיובי שבועה [והמה חדא פשיעה וחדא אונס וחדא להד"ם] והקשו רבע"ת בב"ק שם סוף הדיבור וז"ל וא"ת למאן דבעי שלש פרות ליפטרי' במיגו דאי בעי אמר נאנסו אההיא דכפירה וי"ל כגון דההיא דכפירה קמן עוד הקשו וא"ת דליפטרי' במיגו דאי בעי מודה בה ואההיא דטען מתה בפשיעה יכפור ובאידך נאנסה דהשתא הוי בההוא דמודה בה הילך וכו' עכ"ל ולכאורה קשה על רבותינו דבמציעא (ה' א') פריך תלמודן על מאן דאמר שם (ד' א') דהילך פטור ת"ש דהני רמי בר חמא ארבעה שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת וכו' לאו דאמר לי' הילך. ותירץ לא דאמר לו שלש פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה וא"ל חדא להד"ם וחדא מתה באונס וחדא מתה בפשיעה דבעינא לשלומי לך. וא"כ לפי תירוץ תלמודן הכא וכן הוא במציעא (צ"ח ב') מתורצים בטוב טעם קושית התוספות ואין כאן אף התחלה לקושיתם דכיון דטענו דהשלש פרות מתו בפשיעה א"כ הנבילות שלו המה לפחות ואם ישיב לו מתה אההיא דכפירה מודה לו על הנבילה והוא רוצה לכפור גם הנבילה וגם אין להקשות דליפטרי' במיגו דאי בעי מודה בה והוי הילך כקושיתם השני' הלא גם זה אינו הילך כיון דאיננה רק מתה ויוצרך להשלים עוד מעות וצע"ג ובזה אמרנו סברת המקשה שהקשה על מאן דאמר הנ"ל לאו דאמר לי' הילך דיש להתבונן מדוע סבר כן עד שמשום זה ירצה לעקור הלכות קבועות ואף דנמצא במקומות אין ספורות למו בש"ס עכ"ז ברובם נמצא בסמוך מה שהוקשה להמקשה אם לא יאמר כן ובמיעוטם צריך טעמא באמת גם מה הוא האריכות בתירוצו כמובן אבל בדברינו נאמר דלהמקשה הי' קשה קושית רבותינו בע"ת הנ"ל וסבר דאיך שנאמר עדיין איכא הילך בזה אבל התרצן תירץ לו כדברינו דלא נצרך לן כלל להילך ולכן האריך בתירוצו [אבל לרבותינו בע"ת עדיין יקשה כדברינו ויש ליישב ועיין]

ולמלאות הגליון שנתאחרו דפים אלו בדפוס ניישב בעזה"ש דעת רש"י ז"ל ממה שהשיגו עליו רבותינו בעלי התוספות ז"ל והוא דבמתניתין (דמציעא י"ב א') תנן מציאת בנו ובתו הקטנים הרי אלו שלו וכו' ופירש רש"י ז"ל דמציאת בתו מקראי ילפינן לה דקטנה אף נערה כל שבח נעוריה לאביה ע"כ והשיגו רבעת"ו ז"ל שם ע"ב ד"ה רי"א על פירושו דהלא בנעוריה בהפרת נדרים הוא דכתיב כדאיתא בכתובות (דף מ"ו) ע"כ וז"ל תלמודן שם בכתובות דשאלו על משנתנו דתנן שם האב זכאי בבתו בקדושיה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. בכסף מנלן מויצאה חנם אין כסף ואימא הני מילי קטנה, דלית לה יד נערה דאית לה יד מנלן והשיבו מבנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ופריך אלא הא דאמר רב הונא מניין דמעשה הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידי' לרבה אף בת מעשה ידי' לאביה תיפוק מבנעורי' בית אבי' אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וממונא מאיסורא לא ילפינן ע"כ בתלמודן והוא הוא קו' רבותינו בעלי תוספו' וצע"ג לכאורה. ונאמר ליישב בעזה"ש בדרך זה דלכאורה הא דאין למדי ממונא מאיסורא אפשר לומר באולי משום דבממון איכא גם חזקת מרא ולכן לא אזלינן בתר רובא כיון דיש מיעוט וחזקה ועי' ברבעת"ו ב"ק (כ"ז ב') ד"ה קמ"ל ובמציעא (כ"ב') ד"ה איסור' ע"ש [ויש להאריך בראיות] ולכן אולי נאמר דהיכא דליכא חזקה זו גבי ממונא [כאשר יובא בדברינו אלו] שפיר נילף גם מאיסורא ופשוט קצת בסברא ובזה יתורץ לן קושית מהר"י אלגזי מה שהניח בצ"ע דברי רבעת"ו ז"ל דבכתובות שם הקשו רבותינו על הא דקאמר תלמודן שם דממונא מאיסורא לא ילפינן וז"ל וא"ת נילף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהיינו איסורא מאיסורא וממילא שמעינן דכספא דידיה הוי כדאמר לעיל השתא אביה מקבל קידושיה איהו שקלא כספא. ותרצו וי"ל דאיסורא דאית ביה ממונא כהכא גבי קדושין מאיסורא דלית ביה ממונא כנדרים לא ילפינן ע"כ. ובסוטה (י"ז א') ד"ה א"ר הנחום העלו רבעת"ו ז"ל בעצמם דנדרים נמי דומיא דסוטה הוי ומקרי איסורא דאית ביה ממונא ובהם לא אמר ר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כאיסור גרידא עי"ש א"כ הרי להדיא דנדרים מקרי איסורא דאית ביה ממונא ולפי דברינו הנ"ל נאמר דכוונת רבע"ת דאף באמת דנדרים הוי איסורא דאית ביה ממונא מ"מ לגבי כסף קדושין נחשב כלית ביה ממונא דהלא אדרבה בנדרים יפעל נדרו להפקיע דבר הנדור מרשותו וכלשונם של רבע"ת דסוטה שם דכתבו והשיב רבי דהתם נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא דאסר ממונו על