יד יצחק (רמב"ם) י

ולא אמרינן בהפקירא ניחא לי' עי"ש והיינו בוודאי גם מלין אותו וכן כתב רש"י ז"ל להדיא בדבריו גם מילה עי"ש וודאי דמברכין ג"כ על מילתו דהלא בזה יהני לי' לכשיגדל דלא יוצרך לא מילה ולא טבילה ואף דהברכה אינה מעכבת בשום דבר מ"מ הוה להו לרבוותא לאשמעינן דאין מברכין ע"ז. ובפרט דהסברא נותנת כן ולא צריך לשום ראי' דודאי מברכין. והובא דינו של רב הונא ברמב"ם וטוש"ע בי"ד סימן רס"ח וגם שם בלא חילוק ואף דרש"י ז"ל כתב אם אמו הביאתו לב"ד וכן הובא ביו"ד שם או דבא מעצמו לב"ד וכן הובא בטוש"ע שם. עכ"ז הלא הר"נ ז"ל כתב בהדיא דה"ה אם ב"ד עושין כן מעצמם שפיר דמי וודאי דמברכין ג"כ ולא יגרע הבן הקראי מהתם כיון דמלין אותו לשם מצוה ובפרט דאביו רוצה בעצמו לזה. ואף דרב הונא נקט בדבריו ב"ד וכנ"ל לכאורה ב"ד לאו דוקא נקט ורק משום דגם בגדול צריך ב"ד לענין כזה כאשר נפסק בכל הפוסקים אבל לענין המילה אין צריך כ"כ לב"ד דניזיל בתר טעמו שהוא משום דזכין לאדם שלא בפניו וגם יחיד יכול לזכות לחבירו ואף דהתם גם טבילה איכא והכא עדיין אין כאן רק מילה לחודי' כמובן ומוכרח לקצר עכ"ז הלא גם זה זכות הוא לו דיפטר מצער גדול של מילה ופריעה. אף אם יוצרך להטיף דם ברית כשיגדל מ"מ עדיין זכות גדול הוא לו והלא בהפקירא לא ניחא לי' וכדעת רב הונא הנ"ל כ"ז נראה לכאורה אבל עדיין הדבר אינו מוכרח כ"כ כמובן ובפרט לדעת המרדכי המובא בד"מ דאם מלו ב"ד מעצמם אינו כלום א"כ בודאי אין שום ראי' מהתם אך מ"מ אולי הכא כיון דברצון האב הוא אפשר דמברכין ע"ז

וכל דברינו עד עתה המה אם ניתן הרשות לפרוע ג"כ. אבל אם ימאן הקראי בפריעה ורק ירצה במילה לבדו יש להסתפק עוד בזה אם הוא כפי שהוקדם בדברינו דאף דגבי שבת ודאי אין מחללין וכדעת הר"ב אשכנזי מ"מ מברכין על מילת הקראי אם ניתן רשות גם לפרוע אולי גם הכא אף דנימול בלא פריעה מברכין ג"כ ולא דמי לאיסור שבת דבשלמא לענין שבת כיון דלא גמר כל המצוה ולא פרע אזי חילל שבת ולא עשה מצוה כלל משא"כ לענין ברכה כיון דעיקר הברכה נתיסד על חתיכת הערלה כדברי בעל העיטור ז"ל בזה לענין עובר לעשייתן המוקדם. וז"ל ומי שאומר כיון שנותר הפריעה יכול הוא לברך [ברכת להכניסו דמברך האב] שעובר לעשייתן הוא דהא קי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל. הא לאו דוקא דפריעה שיורי מצוה היא ואיננה עובר לעשייתן וכו'. אנא כל מצוה שהיא תולה באחר לא מברכינן עלי' וכו' עכ"ל וא"כ כיון דרק שיורי מצוה היא אם נאמר דמברכין על מילה עם פריעה נברך ג"כ על המילה לבדה. ואף דהרא"ש ז"ל בפרק ר"א דמילה כתב לאמת דעת היש מי שאומר שבעיטור הנ"ל דכיון דמל ולא פרע הוי כאילו לא מל לכן הוי עובר לעשייתן וכן דבריו בתשובה והובא ג"כ באחרונים מ"מ יש להשוות קצת דעת הרא"ש דלא יחלוק כ"כ על סברת העיטור. דבעל העיטור שהביא דעת האומרים הנ"ל דמשום זה ישוה להו לברך אחר המילה כקודם המילה דחה דעתם. משא"כ הרא"ש ז"ל בתשובה שם איירי ובא ליתן ששם דמשום זה טוב לברך קודם הפריעה מלאחר הפריעה ע"ש כנרא' מלשונו המובא בדברי האחרוני' [ואין אתי תשובת הרא"ש עתה]. ואף דבפרק ר"א דמילה תפס זה הרא"ש ז"ל לטעם דמשום זה יש לברך אחר המילה ולא מקודם. אולי הוא משום דכבר כתב ג"כ תירוץ הבה"ע הנ"ל וגם הירוץ ר"ת ואח"כ כתב ועוד שמעתי וכו' ורק לועוד נקטי. ולכן אולי באמת העיקר כבעל העיטור וא"כ אולי נברך על המילה אף אם היא בלא פריעה כיון דאיננה רק שיורי מצוה: ומצאתי בתשובת ח"ס שכתב דעל המילה הוא הסרת הדבר וכעת דניתן תורה ונצטוינו על הפריעה גם זה בכלל ערלה יקרא ומטעם זה דעתו כשחוזר על ציצין המעכבין את המילה ה"ז מברך. ונראה קצת מדעתו דאין מברכין על המילה לבדה אך מ"מ הלא אינו מוכרח כ"כ דאולי באמת אם חוזר על ציצין המעכבין את המילה מברך ג"כ דגם זה הוא בכלל מילה אבל חתיכת הערלה ודאי דהיא עיקר הברכה ואף דזה דוחק קצת מ"מ הלא גם כשטא דמתניתין דמל ולא פרע כאילו לא מל משמע קצת כאינו לא מל כלל וודאי דאין מברכין על שחיטת סימן אחד או על שלשה ציצית וכדומה ועיין להלן]. אבל עיקר סמיכתנו הוא על עמוד הגדול הבעל העיטור ז"ל שכתב להדיא דהוי רק שיורי מצוה וכנ"ל

ואדרבה נביא קצת ראי' דנוכל לברך גם על מילה לבדה אם הדין נותן דמברכין על מילה ופריעה. והוא מדעת הגאונים המובא ברמ"א ז"ל ביו"ד סימן כ"ח שכתב שם דאם הוא הולך בדרך או בספינה ואין נו עפר לכסות והעוף אינו שוה כהפסד הבגד שישרוף לאפר תקינו לי' רבנן לשחוט ולמצה הדם בבגד או בסנדל ולברך וכשיגיע למקום עפר יכבס הבגד ויכסנו בלא ברכה ע"כ. והטעם עי' ש"ך משום דהברכה לא נתקן על כיסוי בעפר רק על כיסוי לבד. וא"כ ומה התם דמפורש בתורה וכסהו בעפר ומ"מ כתבו הגאונים דיברך תחילה בשעה שממצה הדם כ"ש הכא דנוכל לברך גם על מילה לבדה. ואף דהתם השיגו קצת האחרונים. היינו דבאמת כתיב בתורה וכסהו בעפר משא"כ הכא ודאי דנברך. ולא ידומה לשחיטה של סימן אחד הנ"ל דהתם לא יוכל לגמור אח"כ משום שהיי' כידוע וכן לציצית לא דמי' כ"כ דהתם לא קיים כלל מצות ציצית ואדרבה קלקל דעבר על מצות ציצית בשעה שהלביש טלית זו אם חובת גברא הוא כידוע וכמוהו עוד הרבה מצות. משא"כ גבי מילה דמצות מילה דעביד עביד ולכן אולי דמהלינן ליה ומברכינן ואח"כ כשיגדיל ישלים יתר המצוה אם ירצה בזה והמילה בלתי פריעה גם זה לזכות גדול יחשב לו ויש להאריך ולסתור ולבנות בכל זה ואין לצרף לזה דיברך מפני דרכי שלום וחשש איבה והלא מפורש במתניתין (דגיטין ס"א) דשואלין אף בשלום העובד כוכבים מפני דרכי שלום ופירש"י ז"ל ואעפ"י שמטיל על העובד כוכבים שם שמים שהשלום שמו של הקב"ה ע"כ וא"כ גם הכא יברך מפני זה דזה אינו ואף לצירוף לא יחשב. דודאי אם אינו פורע רק מל לבדו הלא אין כאן חשש איבה כדמצינו בתלמודן דעבוד' כוכבים (כ"ו) בת ישראל לא תיילד לעובדת כוכבים ומזלות וכו' ואי משום איבה תוכל למימר אנן דקמינטרי שבתא מחללינן עלייהו וכו'. א"כ שייך גם הכא למימר אנן דמהלינן ופרעינן מברכינן משא"כ על מילה לבדה לא מברכינן אך אם באמת מל ופורע ג"כ אז אולי יחשב לקצת צירוף הדרכי שלום לומר דמברכין על המילה. ואף דאינו מוכרח כ"כ כדקי"ל ביו"ד סימן קי"ב בהג"ה דאין מדמין כ"כ עניני איבה ועיין ש"ך שם מ"מ אולי לצירוף כ"ש יחשב וקצרנו קצת בכל זה: ודרכי שלום הואיל ואתא לידן נימא בי' מילתא בעזה"ש. דבמתניתין דגיטין שם (דף נ"ט) איתא אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא