יד שלמה )רמב"ם( ח

דבר דעריות מהכא לא ילפינן על מה דכתיב הך דבר והיינו דבעינן שני עדים דבעריות לעולם בעינן שני עדים, ומעתה ע"פ זה ביארנו דלדינא העיקר כדברי הרב ש"ש ולא מטעמי' כנלענ"ד נכון בזה ודוק היטב

והנה ראיתי בספ"י שכתב בישוב קושייתו קידושין שם דף ס"ג ע"ב אהא דא"ר נאמן ליתן גט וכו' שהקשה וניזל בתר רובא דעלמא וכתב בדבר חדש דמה דאמרינן דאין ע"א מהימן נגד חזקה הוא באם החזקה לא איתרע כלל לולי עדותו משא"כ היכא דגם בלא עדותו איתרע קצת החזקה בזה מהימן ע"א יעו"ש ובאמת זהו לאו חדש הוא דהנה כבר מבואר כן במרדכי ביבמות פרק החולץ בההוא דואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא דמהימן ע"א וכתב דאיירי דהוחזק לאח ולא ידעינן אי מאב או מאם נאמן שהוא מאב יעו"ש וזהו ממש כדברי הרב פ"י הנ"ל כמבואר לכל מעיין, אך הנה ראיתי להרב מהר"ם אלשיך חלק א' סימן ט"ו שיצא לידון בדבר חדש דמה דאמרינן בכל מקום דאזלינן בתר חזקה זה הוא נגד חששא ולא נגד ספיקא כיון דמבואר פ"ק דחולין דיליף מנגע דליחוש שמא אדאזיל ואתי בציר לי' שיעורא ועוד כהנה טובא דזהו רק חששא בעלמא בזה הוא דמהני חזקה אבל בספיקא לא מהני לן חזקה כלל יעו"ש באריכות בדברי טעם ולפ"ז אידחי סברא הראשונה דהיכא דהחזקה איתרע מהימן ע"א ולהנ"ל דבר זה אידחי דהנה ידוע דחזקה עדיפא מע"א דהרי ע"א אינו נאמן נגד חזקה ומ"מ אין חזקה מועלת כנגד ספק כ"ש דאין ע"א מועיל נגד ספיקא אף שאיתרע קצת החזקה דמ"מ הוי ספיקא ואף דילפינן מוספרה לה דמהימן ע"א הנה כבר כתבו התוס' פ"ק דגיטין דהתם לא איתחזק כלל יעו"ש, ובדברי מהר"מ הנ"ל הנה מקום אתי לפרש דברי הר"ן פ"ק דקדושין שנסתפק בכל ספק קידושין נעמידנה בחזקת פנויה וכבר תמהו בדבריו המהרי"ט בתשובה סי' קל"ח והפ"ח ביו"ד סי' ק"י יעו"ש ולפמ"ש נראה דספיקו של הר"ן הוא דאולי לא אמרינן נעמידנה על חזקתה כיון דהוא ספק ולא אמרינן מוקמינן אחזקה רק נגד חשש ולא נגד ספק כן י"ל בכוונתו ואין להאריך בזה ודוק היטב

ברמב"ם פרק א' מהלכות אישות הלכה א' כתב וז"ל קודם מ"ת היה אדם פוגע אשה בשוק וכו' ותהי' לו לאשה וכו' ובהלכה ב' ולקוחין אלו מ"ע של תורה הם ובאחד מג' דברים אלו האשה נקנית בכסף או בשטר או בביאה וכו' יעו"ש והנה זו היא משנה מפורשת רפ"ק דקדושין האשה נקנית בשלש דרכים וכו' נקנית בכסף ובשטר בביאה וכו' יעו"ש והנה אהא דכתב במתני' בשטר כתב בירושלמי שם הדא דתימר בשטר שאינו שוה פרוטה דאי ש"פ כסף הוא עכ"ל הירושלמי ובאמת יש להבין בקנין החליפין לשיטת רש"י ב"מ דף מ"ה ע"ב דמ"ד מטבע נעשה חליפין סובר דפירי עבדי חליפין דמטבע פירי הוא ומעתה קשה קושית הירושל' בחליפין כסף הוא ובכסף קשיא חליפין הוא ואי דבכסף הוא ש"פ ובחליפין לא בעי ש"פ אכתי קשיא למה שיבואר לקמן דלמ"ד פירי עבדי חליפין בעי ש"פ א"כ קשיא כנ"ל ועוד דאפילו נימא דלא כנ"ל רק דגם בפירי לא בעי ש"פ אכתי קושי' הנ"ל קאי בכסף דחליפין הוא דבלא הש"פ ג"כ קונה מטעם חליפין וביותר אני תמה לשיטת הר"ח הובא ברשב"א ור"ן פרק האשה נקנית שם דחליפין מתורת הנאה מהני כגון באדם חשוב יעוי"ש א"כ תמהני מאוד דבשלמא בשאר הקנינים כגון כסף עיקרו בהך כסף וכן בשטר במה שכתוב בו וכן בחזקה במה שמחזיק א"כ יש לכל קנין ענין אחר מקנין זולתו אבל כסף וחליפין הלא ענינם שוה וכמו בכסף בנתינה כמו כן בחליפין וכמו כסף בהנאה כמו כן בחליפין א"כ אפילו נימא דקיי"ל חליפין בכלי ולא בפירי ולא במטבע אבל מ"מ הענין תמוה כיון שעיקרו אחד א"כ אמאי יש לזה שם חליפין יותר מכסף וגם אמאי יש לו דין אחר מכסף כיון שעיקרו אחד דודאי כשהענינים נפרדים כגון שטר שענינו במה שכתוב בו י"ל שפיר שתהי' לזה דין אחר מזה כיון שהוא ענין אחר מחבירו משא"כ בהא שחליפין הוא ענין נתינה וכסף הוא ענין נתינה א"כ האיך שייך לומר שיהא לזה דין אחר מזה והא מילתא טעמא בעי, והנה ראיתי להנ"י פרק הזהב דף מ"ה ע"ב בההוא דמטבע אינו נעשה חליפין דדעתא אצורתא וצורתא עבידי דבטלי וכו' דקשיא לי' דגם בקרקע שנקנה בכסף ואשה שנקנית בכסף נימא ג"כ דעתא אצורתא וכו' וכתב דהא דאמרינן דעתא אצורתא זהו היכא שמקפיד בהן ורוצה אותן בעין ולא היכא שמקבלו בתורת שויו יעו"ש, הנה הסביר לן הרב ז"ל החילוק בין חליפין לכסף דבחליפין הקנין הוא בגוף הדבר ובכסף בתורת שויו וא"כ הוי א"ש קושי' ב' הנ"ל שהקשיתי דאמאי יש לזה דין אחר מזה משום דזה עיקרו בגוף הדבר הוי כמו נתינת שטר משא"כ בכסף