יד שלמה )רמב"ם( לה

אית ליה תנאי אפשר לו לקיימו בסופו וזה אפשר לו לקיימו בסופו ולית להו לרבנן תנאי א"ל בסופו אית לון תנאי ממון וזה תנאי גוף הוא והא תני נושא אדם אשה ומתנה עלי' שלא יהא לה עליו שאר כסות לא ש"כ ניחא ש"כ ועונה לאו תנאי גוף הוא אר"ח ב"א תיפתר בקטנה עכ"ל הירושלמי ומאוד אני תמה הפלא ופלא דא"כ אכתי אמאי קאמרי רבנן דלא עשה כלום דהוי מתנה עמ"ש בתורה הלא כל עיקר יעוד רק בקטנה הוא דבנערה הרי יוצאה בסימני נערות ולא שייך יעוד וע"כ בקטנה ובקטנה הרי אמר דתיפתר הך דנושא ומתנה ע"מ שלא יהא שאר כסות ועונה בקטנה וצע"ג על הירושלמי ויש ליישב בדוחק גדול, עכ"פ מבואר מהירושלמי הנ"ל לפי פי' המפרש דר"מ דלא חשיב לי' מתנה עמ"ש בתורה משום דאין עליו חיוב לייעד ורבנן חשבי לי' למתנה עמ"ש בתורה י"ל מטעם שכתבנו דראוי ליעוד בעינן והנלענ"ד בכוונת הירושלמי הוא לפמ"ש הרמב"ן ב"ב ובת"י כתובות דף נ"ו בטעמא דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל משום דהוי כמפליגה בדברים יעו"ש והך דמפליגה בדברים גרסינן בגיטין וכבר העתקתי לשון הש"ס לעיל דהוי אי אפשר להתקיים בסופו והתנה בתחילתו תנאו בטל יעו"ש ומעתה זהו כוונת הירושלמי אית לי' תנאי אפשר לקיימו בסופו היינו דזהו דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל משום מפליגה בדברים והכא אפשר להתקיים ולא הוי מפליגה בדברים דאף כשלא התנה הרי יכול שלא להתייעד לא הוי כמפליג בדברים ולפ"ז גם בחליצה לא הוי מתנה עמ"ש בתורה ורבנן אית להו דתנאי על גוף הוא ואומר אני דהכוונה כיון דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ושם התנאי לאו על ענין גוף הוא ולזה לא מצינו תנאי על גוף לאו משום מתנה עמ"ש בתורה רק משום שהוא תנאי גוף ולא מצינו תנאי רק מב"ג וב"ר ושם לאו תנאי גוף הוא ודוק. ולפ"ז בספק של הפ"ח י"ל דאכתי לא הוי מתנה עמ"ש בתורה משום ר"מ דלא הוי כמפליג בדברים ושם לא שייך מה שאמרו רבנן דבחליצה לאו תנאי גוף הוא כנלענ"ד לצדד בזה אבל מה אעשה דמסיום לשון הירושלמי דמשני תיפתר בקטנה מבואר דאי אפשר לפרש כמו שכתבנו דתנאי גוף הוא משום דילפינן מב"ג וב"ר והתם לאו תנאי גוף הוא וע"כ כפשטא א"כ צ"ל דבחליצה לא הוי מתנה עמ"ש בתורה משום דלא בעינן ראוי לחליצה וכמ"ש לעיל אמנם הרי כבר הוכחנו מהש"ס ב"ק דהוי מתנה עמ"ש בתורה ודוק היטב

ברמב"ם פ"ז מהלכות, אישות הלכה י"ח כתב וז"ל אמר לה הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהן שווין חמשים דינרים והן של משי וכיוצא בהן שהאשה מתאוה בהן אם היו שוים חמשים ה"ז מקודשת משעת לקיחה ואינן צריכין שומא בשוק ואח"כ תהי' מקודשת כדי שתסמוך דעתה אלא והן שוין כמו שאמר לה ה"ז מקודשת משעה ראשונה ואם אינן שוין אינה מקודשת עכ"ל והרב בלחם משנה הרבה בקושיות על רבינו ז"ל מסוגיות הש"ס במקומו דמאי פריך מתבואה וכלים ומעגל זה לפדיון בני ועיין ב"ש סי' ל"א סק"א שהביא דברי מהרי"ט לדחות כוונת הר"ן בהר"מ יעו"ש. והמעיין בלשון הרמב"ם יראה שקאי על מ"ש ריש דבריו שאומר הרי את מקודשת לי בבגדים ששוין חמשין אין אומרין בכגון דא שאמר כנ"ל שלא תהי' מקודשת עדיין רק להצריך שומא ואח"כ תהי' מקודשת ולשון תהי' מקודשת משמע שאילו היינו צריכין שומא אחר השומא היתה מקודשת ממילא ודוק בלשון תהי' מקודשת ואם נאמר כדברי מהרי"ט. הרי צריך לקדשה מחדש כמו שהביא הב"ש בשם הרשב"א אף דנתינה מחדש לא בעי אמירה עכ"פ בעינן. ולכן נראה בכוונת הרמב"ם ז"ל דה"פ דס"ל דהא דפליגי רבה ור"י לענין שומא הכוונה דלר"י דצריך שומא היינו קודם קידושין ואם לא נישם קודם קידושין אף שנישם אח"כ אינה מקודשת משעה ראשונה רק משעה שנישום ולרבה לא צריך שומא קודם קידושין רק אחר קידושין כל שנישום אחר קידושין מקודשת למפרע והשתא מייתי רב יוסף שפיר מתבואה וכלים ומפדיון דלא אמר כלום דבשלמא לדידי שפיר לא אמר כלום כל שלא נישום תחילה וכן בעבד אינו נקנה כל שלא נישום תחילה משא"כ לדידך דלא בעינן שומא קודם קידשין רק לאח"כ האיך אמר לא אמר כלום הא כל שנישום גם לאח"כ פדוי למפרע וקושי' לח"מ השניה משיראי שהוא משי כבר יישבו הרב מהרי"ט בחידושיו להרי"ף וזה ברור לענ"ד ודוק היטב.