יד רמה על סנהדרין ו:

ת"ר כו' נגמר הדין דאמרי איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב אי אתה רשאי לבצוע אבל קודם גמר דין מותר רבי אליעזר כו' מי שבאו לפניך לדין אפי' קודם שתשמע את דבריהם אסור לדיין לבצוע וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ את השם שנאמר ובוצע ברך כלומר מי שאת הבוצע ברך הרי זה נאץ את השם אלא יקוב הדין את ההר וכך היתה מדתו של משה יקוב הדין את ההר שנאמר כי המשפט לאלהים הוא אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכיון שהיה יודע שהיתה מריבה בין אדם לחבירו היה קודם ומטיל שלום ביניהם קודם שיבא לדין שנאמר תורת אמת וגו' בכהן קא מיירי לעיל מיניה כי שפתי כהן כו' ר' אליעזר ן' יעקב או' לא נאמר ובוצע ברך כנגד המברך את הבוצע אלא כנגד הגוזל סאה של חטים כו' ובוצע לשון גזילה הוא דכתיב (משלי א׳:י״ט) כן ארחות כל בוצע בצע וה"ק קרא בזמן שהבוצע מברך על מה שבצע הרי זה ניאץ את השם אבל ביצוע בדין שפיר דמי. ר' מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שעשה פשרה עם אחיו על יוסף למכרו כדי שלא יהרגוהו והיה לו לומר מ"מ נחזירנו לאבינו כמו שהיה רוצה ראובן לעשות והאי תנא נמי סבר ביצוע רשות. ר' יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע.

דן את הדין וזיכה את הזכאי כו' וקא מפרש בגמרא דהאי דן את הדין ת"ק קאמר לה דהאי משפט וצדקה דכתיב ביה בדוד לאו ביצוע הוא אלא שכשהיה רואה שנתחייב עני ממון היה משלם עליו מביתו אית דמפרשי דהאי ת"ק ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי הוא דאסר לבצוע ולאו מילתא היא חדא דת"ק דכולהו משמע ותוב דסוגיין בגמרא דלא אמרינן דת"ק סתמא אלא לההוא דלא דכיר שמיה אלא מסתברא דאת"ק דברייתא קאי דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע אבל קודם גמר דין רשאי רשות בעלמא אבל מצוה נמי לא ורבי יהושע בן קרחה סבר מצוה נמי ומייתי לה ראיה מדשבחיה קרא לדוד דהוה עביד ביצוע וקאמר ליה ת"ק מהתם לית לך ראיה דמצוה לבצוע דההוא משפט וצדקה לאו ביצוע הוא אלא שהיה דן את הדין כו'. קשיא ליה לר' מימריה דת"ק דמוקי לה להאי צדקה משום דהוה משלם לעניים מדיליה האי לכל עמו לעניי עמו מיבעי ליה אלא אמר ר' אומר אני לעולם אין מצוה לבצוע וקרא דמשפט וצדקה לאו בביצוע קאי ולא נמי בששילם לעני מתוך ביתו אלא בדינא ממש קאי שאע"פ שזיכה את הזכאי כו':

רבי שמעון בן מנסיא אימר שנים שבאו לפניך לדין כל זמן שאין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן לכו ובצעו משאתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן לכו ובצעו שנאמר ולפני התגלע הריב נטוש כלומר כשבאת לפטור את המריבה המשולה כמים פטרה לשון ראשית מדון כלומר קודם שתשמע את דבריהם וכן אף משתשמע את דבריהם קודם שנתגלה לך הריב התגלע כמו התגלה שכן עי"ן וה"א מתחלפות לפי ששתיהן מאותיות הגרון הן כמו שחי"ת ועי"ן מתחלפות דכתיב חמדתו וכתיב (מיכה א׳:י״א) ויקח מכם עמדתו וכן אל"ף עי"ן דכתיב מתעב וכתיב (עמוס ו׳:ח׳) מתאב אנכי את גאון יעקב אתה רשאי לנתשו:

ר' יודה בן לקיש אומר שנים שבאו לדין לפניך אחד רך ואחד חזק עד שאתה יודע להיכן הדין נוטה רשאי לומר להן איני נזקק לכם שמא יתחייב חזק ונמצא רודף את הדיין להרע לו אבל משתשמע כו':

רבי יהושע בן קרחה אומר מנין לתלמיד שיושב בפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר רבותא קמ"ל דאפילו תלמיד היושב בפני רבו ללמוד תורה ואין עול הדין מוטל עליו ורואה זכות לזה וחובה לזה ורבו טועה ומחליף אינו רשאי לשתוק ולא סוף דבר שיהיה רואה זכות לעשיר וחובה לעני אלא אפי' רואה חובה לעשיר והרי הוא מתיירא ממנו שלא יהא רודפו אל תעלה על דעתך שאין זה מוטל אלא על הדיינין כת"ק דמוקי ליה להאי קרא דלא תגורו בדיינא גופיה אלא אפילו תלמיד היושב בפני רבו דאיכא תלת לפיטורא חד דלא רמיא עליה ותו דס"ד אמינא לשתוק משום יקרא דרביה אי נמי כדי שלא יהיה עשיר רודפו קמ"ל לא תגורו לכ"ע קא מזהר רחמנא ואפילו תלמיד היושב לפני רבו אל יכניס דבריו מפני איש לא מפני כבודו של רבו ולא מפני פחדו של עשיר:

ויהיו העדים יודעים את מה הן מעידין שאע"פ שאין באין אלא לחייבו ממון שלא כדין מעלה עליהן הכתוב כאילו חייבו נפשות שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כו' וכתיב בתריה וקבע את קובעיהם נפש כדאיתא בהגוזל ומאכיל (קי"ט.) ועל מי הן מעידין על המקום שמטריחין אותו להחזיר ממון לבעליו כדאיתא לקמן. ולפני מי הן מעידין לפני המקום שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב כו' לפני ה' ומוקמינן לה במסכת שבועות (ל'.) דבעדים הכתוב מדבר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב אלו בעלי דינין וה"ק קרא ועמדו האנשים ואשר להם הריב לפני ה'. ויהיו הדיינין יודעים כו' כדפרשי' גבי עדים את מה הן דנין דיני נפשות אל תגזול דל כו' ועל מי הן דנין הרי הן כאילו דנין על המקום מאחר שמדת הדין נוהגת להחזיר ממון לבעליו דכתיב כי המשפט לאלהים הוא והשתא מייתי לה מקרא דיהושפט ולפני מי הן דנין לפני המקום דכתיב בקרב אלהים ישפוט דמשמע ליה אלהים דסופיה דקרא דייני וה"ק קרא אלהים נצב בעדת אל הקב"ה משרה שכינתו בעדת אל ובקרב הדיינין ישפיט הרי הוא מצוי שם ושופט בקרבם וכן ביהושפט הוא אומר ויאמר לשופטים כו' כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה' הא למדת שהכתוב מעלה עליהן כאלו דנין על המקום מעיקרא פסיק ותני לה לכוליה מילתיה והדר מייתי להו לקראי כולהו בהדי הדדי. ושמא יאמר הדיין מה לי ולצער הזה שמא אטעה ואענש ת"ל ועמכם בדבר משפט לפי מה שעם לבבכם תדונו כלומר שאין לדיין הראוי לדון לימנע מן הדין לגמרי אלא צריך לכוין את לבו להוציא את הדין לאמתו ולצדקו ולפי מה שלבו נוטה בדבר יפסוק את הדין ושוב אינו נענש והיינו דאמרינן אין לדיין אלא מה שעיניו רואות:

אמר מר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע היכי דמי גמר דין אמר ר"י א"ר איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב וכ"ת מאי שנא בעלמא דלא הוי גמר דין עד דאמרי ליה צא תן ומאי שנא הכא דסגיא לן באיש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב לא דמי דאלו התם בדעתיה דבעל דין תליא מילתא ולסברא דבעל דין דאמרינן דכל כמה דלא אמרי צא תן לו סבר אכתי לא פסיקא להו מילתא לרבנן ואלו הכא לדעתא דבי דינא תליא מילתא ומכי אמרי ליה איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב הוי גמר דין:

אמר רב הלכה כרבי יהושע בן קרחה דאמר מצוה לבצוע ואסיקנא מאי מצוה דאמרינן להו אי דינא בעיתו עבידנא לכו דינא ואי פשרה בעיתו עבדינן לכו פשרה דאע"ג דאתון אדעתא דדינא פתחינן להו בפשרה.