יד רמה על בבא בתרא צה:

ומקשינן ומי מצית למתני ברישא דבריתא גבי מרתף של יין סתם ומקבל עליו עשר קוססות ולאוקומי מתני' דא"ל מרתף של יין סתם, והא תני רב זביד ברבי אושעיא מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה וזה הוא אוצר ששנו חכמים במשנתנו. ומדסיפא קתני מקבל ורישא לא קתני מקבל, ש"מ דרישא דוקא קתני מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ולא מקבל קוססות. ורישא דאידך ברייתא נמי כפשטא מיתוקמא דלא מקבל. ומתניתין דקתני מקבל לאו בדא"ל מרתף של יין סתם.

אלא מתניתין נמי דא"ל זה, כדרב זביד. אי הכי קשיא זה אזה. ברייתא קתני מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין הנמכר בחנות, ורב זביד קתני נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה. לא קשיא הא דא"ל למקפה. כלומר לתת ממנו לקיפה, והוא המרק שבקדירה וחמרא מעליא בעי, והא דלא א"ל למקפה. בריתא דלא א"ל למקפה.

ואסיקנא הילכך מרתף של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה. ותרויהו כרב זביד דאוקימנא דא"ל למקפה. מרתף זה של יין ולא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות. כדקתני בברייתא ואוקימנא דלא אמר ליה למקפה. וכן הלכתא. אבל מרתף סתם ולא א"ל של יין לא אצטריך גמרא לאשמעינן, דבהדיא קתני בברייתא אפילו כלו חומץ הגיעו. ול"ש א"ל זה ול"ש מרתף סתם, דאידי ואידי כיון דלא א"ל של יין חד טעמא הוא. והא דמיבעיא לן לקמן גבי מרתף סתם במרתף של יין קא מבעיא לן, ומאי סתמיה דלא א"ל זה ולא א"ל למקפה כדבעינן למימר קמן.

ואם א"ל חבית של יין אני מוכר לך, ל"ש א"ל למקפה ולא שנא לא א"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה, דהא קי"ל דמרתף של יין אני מוכר לך ולא א"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה, והתם גבי מרתף הוא דאיכא למימר דמקבל, דכל חבית וחבית בפני עצמה היא ואפשר דיהיב ליה תשעים חביות של יין שכלו יפה ועשר קוססות, אבל הכא גבי חבית כיון דכולה חבית חד חמרא הוא ובעי למיתב ליה יין יפה ליכא למימר דמקבל ולא מידי. ודוקא דא"ל חבית של יין סתם, אבל א"ל חבית זו של יין הוה ליה כמרתף זה של יין אני מוכר לך, דאי לא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות, ואי א"ל למקפה, כיון דגבי מרתף זה של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה, הכא גבי חבית כיון דחד חמרא הוא נותן לו יין שכולו יפה. וכן הלכתא:

לג. איבעיא להו מרתף של יין סתם, דלא א"ל זה ולא א"ל למקפה, מאי. פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל עליו עשר קוססות למאה וחד אמר אינו מקבל [מאן דאמר מקבל] דייק מדרב זביד דקתני מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ואוקימנא דא"ל למקפה טעמא דא"ל למקפה הא לא א"ל למקפה מקבל. ומאן דאמר לא מקבל דייק מברייתא דקתני מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ואוקימנא דלא א"ל למקפה. ולמאן דדייק מדרב זביד קשיא ברייתא חסורי מיחסרא והכי קתני מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה בד"א דא"ל למקפה הא לא א"ל למקפה מקבל ומרתף זה של יין ולא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות. ולמאן דדייק מבריתא קשיא דרב זביד דאע"ג דלא א"ל למקפה כיון דא"ל מרתף של יין סתם לא מקבל והאי דאוקימנא דא"ל למקפה משום דקשיא זה. כלומר משום בבא דמרתף זה של יין דקתני נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה דלא מיתוקמא אלא בדא"ל למקפה, אלא ל"ש א"ל למקפה ול"ש לא א"ל למקפה לא מקבל. וקי"ל כמ"ד מקבל, דהויא לה פלוגתא דרב אחא ורבינא, וקי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל, הילכך הילכתא כמ"ד מקבל דמיקל אמוכר שהוא הנתבע. ואע"ג דזימנין דהוי מוכר תובע מ"מ עיקר קולא אמוכר הוא, דקא בעי לוקח לחיוביה למיתב ליה יין שכולו יפה, ועלה איתמרא פלוגתא דרב אחא ורבינא, וכיון דהלכה כדברי המקל על כרחך כדברי המקל על המוכר הוא. הילכך מתניתין דקתני מרתף של יין אני מוכר לך מקבל עליו עשר קוססות למאה יכלינן לאוקומה כפשטה דלא אמר ליה זה ולא אמר ליה למקפה:

לד. אמר רב יהודה יין הנמכר בחנות מברכין עליו בפה"ג ורב חסדא אמר בהדי חמרא דאקרים למה לי. וש"מ דהאי יין הנמכר בחנות דפליגי ביה רב יהודה ורב חסדא בחמרא דהקרים עסיקינן. והוא דריחיה חלא וטעמיה חמרא כדבעינן לברורי לקמן. וקי"ל כרב יהודה, דהא עיקר פלוגתא דרב יהודה ורב חסדא בריחיה חלא וטעמיה חמרא הוא, וכבר איפליגו ביה אביי ורבא בפרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך (ע"ז סו,א) בענין חמרא לגו חלא, אביי אמר במשהו, ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא, והוה ליה מין במינו במשהו, רבא אמר בנותן טעם, ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא, והוה ליה מין בשאינו מינו, ומין בשאינו מינו בנותן טעם, וקי"ל דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם, וכיון דהלכתא כרבא הילכתא נמי כרב יהודה, דשמעתיה דרב יהודה כרבא אזלא כדבעינן למימר קמן:

לה. והא דתניא על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל תבשיל שעיברה צורתו אומר שהכל אמר רב זביד מודה רב יהודה בפרצופא דמזדבן אקרנאתא. [כלומר] בפרצופא דטעמיה חלא דמזדבן אקרנאתא ולא חזי לאזדבוני בחנות, דכי אמר רב יהודה היכא דריחיה חלא וטעמיה חמרא, אבל בטעמיה חלא לא קאמר: