יד רמה על בבא בתרא פב.

ודילמא בכורים נינהו וקא בעו קריאה. וסברינן למימר קריאה לא מעכבא. ומקשינן ולא והאמר רבי זירא כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. וכבר פירשנוה בפ' מצות חליצה ובכמה מקומות. ואוקימנא דעביד להו כדר' יוסי בר' חנינא. כלומר דבצר להו ביד שליח, דלא מחייב שליח למקרי, ואי נמי מעייל להו איהו גופיה לעזרה לא מיחייב למקרי, כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי בר' חנינא בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא מ"ט דכתיב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה ביד אחד. אבל היכא דלא שגרן ביד שליח אסור, דחיישינן דילמא בכורים נינהו וקא קרי עליהו שלא כדין.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא רב משרשיא בריה דרב חייא אמר דילמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר:

סא. מיהא שמעינן דאסיר לעיולי חולין לעזרה ואפי' פירי:

סב. ושמעינן נמי דבכורים פטורין מתרומה ומעשר, מדמקשינן וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר. ומדקאמר רב משרשיא נמי דילמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר, שמע מינה דהני מילי בודאן אבל ספיקן חייב בתרומה ומעשר:

סג. ושמעינן נמי דמעשר ראשון היכא דאיפשר למיתביה ללוי יהבינן כר' עקיבא, דהילכתא כר' עקיבא מחבירו, והיכא דלא אפשר יהבינן ליה לכהן כרבי אלעזר בן עזריה:

סד. ושמעינן נמי דקריאה לא מעכבה בדבר הראוי לקריאה. אבל בדבר שאינו ראוי לקריאה אף ע"ג דספיקא קא גרם ליה דלא ליקרי, דסד"א לא מעכבא ביה קריאה ממה נפשך, דאי בכורים נינהו בני קריאה נינהו והוו להו ראויין לבילה ואין בילה מעכבת בהן, ואי לאו בכורים נינהו לא בעו קריאה, אפילו הכי כיון דגרם להו האי ספיקא דלא ליקרי, כדבר שאין ראוי לבילה דמו, וכדרבי זירא דאמר גבי מנחות כל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, וכן כל כיוצא בזה:

סה. ושמעינן נמי דהיכא דבצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא. ואפילו היכא דלא מת שליח אלא דקא בעי מריהו השתא לעיולינהו לתוך העזרה מביא ואינו קורא, דכתיב ולקחת והבאת, עד שתהא לקיחה והבאה שוין כאחד:

סו. ושמעינן נמי דטעמיהו דרבנן גבי הקונה שני אילנות דקתני אין לו קרקע לאו משום דסבירא להו דמוכר בעין רעה מוכר, דהא בהדיא אמרינן דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע ואי לא, ואי בעין רעה מוכר אמאי מספקא להו. היינו דמספקא להו, תורת שדה עליהן והוו להו אילנות עיקר וקרקע דידהו טפל ומיקני טפל אגב עיקר, ואי לא תורת שדה עליהן והוה ליה קרקע עיקר ואילנות טפל, ואפילו למאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר אין העיקר נמכר בכלל הטפל. הלכך גבי מקח וממכר אוקימנא ארעא בחזקת מרה ולא קנה קרקע, גבי בכורין עבדינן לחומרא ומביא ואינו קורא. ומסתברא דכי מספקא להו לרבנן בשני אילנות, אבל אילן אחד פשיטא להו דאין תורת שדה עליו ולא קנה קרקע ואין מביאין ממנו בכורים:

סז. הרי אמרו הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע, העולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע, היכי דאמי מן הגזע והיכי דמי מן השרשים א"ר יוחנן כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים. קס"ד העולה מן הגזע דקתני הרי אלו שלו למשבקיה בקרקע קתני, מתקיף לה רב נחמן וליחוש דילמא מסקא ארעא שירטון, ומחזי כתלתא אילני, וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי קרקע אלא א"ר נחמן יקוץ וכן א"ר יוחנן יקוץ:

סח. אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע. כלומר אין לדקל גזע שיהא של בעל הקרקע, כגון העולה מן השרשים דקתני של בעל הקרקע, דהשרשין עצמן גם הן נקראין גזעין, ואם לקח דקל על מנת לקוץ וקודם שיקצץ עלו בדין מן השרשין שלו, דלוקח הוו. מאי טעמא, כיון דתניא בדקלים ובארזים (לעיל בבא בתרא פ,ב) חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף, אסוחי מסח דעתיה בעל הקרקע מהעולה מהגזע או מן השרשים, דסבר השתא אתי לוקח וחפר ומשרש להו, וכיון דמסח דעתיה מיניה מעיקרא נמי לא משייר לנפשיה זכותא בגויהו. ואי אתרמי בתר הכי דאשהינהו לוקח התם מדעתיה דמוכר ונפקו מניהו בדין, ברשותיה דלוקח נפקי, ודינא הוא דשקיל להו לוקח.

מתקיף לה רב פפא והרי קונה שני אילנות בתוך של חבירו שלא על מנת לקוץ, דלכי יבשי לחפור ולשרש קימי. דכי תנן (לעיל בבא בתרא פ,א) זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות, היכא דלקח על מנת לקוץ, דמשמע לקוץ מקצת ולשייר מקצת, אבל היכא דמכרן סתם שלא על מנת לקוץ לא שייר מוכר לנפשיה באילנות ולא מידי, ולכי יבשי לחפור ולשרש קימי, ואי בעי לוקח למעקרינהו השתא מיד ונטע להו בדוכתא אחרינא או לזבונינהו הדין עמו ואית ליה רשותא לחפור ולשרש כל אימת דבעי. ואפי' הכי (ד)קתני דיש לו גזע לבעל הקרקע, מן השרשין של בעל הקרקע, דאי סלקי בדין משרשין דידהו ביני ביני דבעל הקרקע הוו, ולא אמרינן כיון דבידו של לוקח לחפור ולשרש כל אימת דבעי מיד מעיקרא אסוחי אסח מוכר דעתיה מיניהו.

אלא אמר רב פפא אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין לדקל גזע. כלומר אע"ג דתנן העולה מן הגזע שלו דהיינו של בעל האילן, הני מילי בשאר אילנות שדרכן להעלות בדין מגזען, אבל דקל אין ללוקח מן העולה מן הגזע לפי שאין לדקל גזע, כלומר אין דרכו לעלות מגזעו כלום, ואי סליק מידי מיניה חידוש הוא ולית ליה לבעל הדקל זכותא בגויה, דמעיקרא אסוחי אסח דעתיה מיניה ולא אדעתיה דידיה קא נחית. ואם נפשך לומר דאין לו גזע כלל קאמר, שאין דרכו להעלות צמחין מן הגזע הרואה פני חמה כל עיקר, אלא אי מפיק מן השרש שאינו רואה פני חמה הוא דמפיק. וכ"ת מאי נפ"מ, דאי אפיק בדין וטעין לוקח דהני בדין מן הגזע הרואה פני חמה הוא דנפקי, לא מהימן, דדקל אין לו גזע, אלא מן השרשין שאין רואין פני חמה הוא דנפקי ומיא הוא דאשפליה.

[ולרב זביד קשיא] מתני'. כלומר לרב זביד דאמר אין לו גזע לבעל הקרקע, דכיון דלחפור ולשרש קיימי מעיקרא אסוחי מסח דעתיה מיניהו, הא מתני' דהקונה שני אילנות דכל אימת דבעי לוקח לחפור ולשרש קיימי, וקתני דיש לו גזע לבעל הקרקע. ופריק אמר לך רב זביד מתני' דזבין ליה לחמש שנים. ותו לא, דלית ליה ללוקח אלא פרי דחמש שנים, ולבתר דחמש שנים מסתלק בין מגופא בין מפירא, דכה"ג ודאי לית ליה ללוקח למעבד מידי דמזיק ליה לגוף האילנות כלל, וא"צ לומר דלאו לחפור ולשרש קימי. וקי"ל כר' פפא, (שינויא) [דשינויא] דרב זביד שנויא דחיקא הוא ולא סמכינן אשינויא:

נקיטינן השתא מהא שמעתא, דהקונה ב' אילנות בתוך של חבירו, כל אימת דבעי לוקח לחפור ולשרש קימי, דלא מיבעיא היכא דיבשי דהא אין גזען מחליף, אלא אפילו כל כמא דלא יבשי נמי, דהא לא זבין ליה אילן לקוץ דמשמע לקוץ מקצת ולשייר מקצת, אלא כוליה זאבין ליה ואי בעי לוקח למעקרינהו מיד ונטע להו בארעיה כל כמיניה. מיהו אי סליק מיניה בדין מקמי דעקר ליה, הא קתני העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הקרקע. וה"ה נמי בקונה ארזים אפילו לקציצה, העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הקרקע, דומיא דקונה שני אילנות שלא על מנת לקוץ, דאידי ואידי כל אימת דבעי לוקח לחפור ולשרש קימי וקתני דהעולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הקרקע. תדע, דהא רב פפא קא דייק מינה לקונה דקל על מנת לקוץ, דאע"ג דלחפור ולשרש קאי העולה מן השרשין של בעל הקרקע הוי, דומיא דקונה שני אילנות שלא על מנת לקוץ.

וה"מ בקונה שאר אילנות שלא על מנת לקוץ, אי נמי בארזים בין על מנת לקוץ ובין שלא על מנת לקוץ. אבל בקונה שאר אילנות שגזען מחליף על מנת לקוץ, כיון דבעי לשיורי ביה פורתא לבעל הקרקע כדקתני בהדיא בבריתא מגביה מן הקרקע טפח, ומתני' קתני זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות, לפיכך אם עלו בדין מאותו שיעור שצריך להניח כל אחד ואחד מהן ולמטה הרי הוא של בעל הקרקע, ואם עלו מאותו שיעור הרי הוא של בעל האילן.

והני מילי בשאר אילנות דעבידי לאפוקי בדין מן הגזע, אבל הקונה דקל אחד או שנים, בין על מנת לקוץ בין שלא ע"מ לקוץ, אין לו גזע לבעל הדקל, שאם עלו בו בדין מן הגזע הרי אלו של בעל הקרקע. ואע"ג דלחפור ולשרש קימי, דומיא דשני אילנות ותנן העולה מן הגזע שלו, כלומר של בעל האילן, הכא גבי דקל אין לו גזע לבעל הדקל, לפי שאין לדקל גזע, כלומר שאין דרכו לעלות מגזעו כלום, והאי מהך דאינו רואה פני חמה הוא דנפיק ומיא הוא דאשפלוה לעפריה ואיגלי. ואם תמצי לומר מגזעו הוא דנפיק, כיון דאין דרכו בכך חידוש הוא ולא הוי של בעל האילן, דמעיקרא אסוחי מסח דעתיה מיניה. וכי קתני בדקלים ובארזים חופר ומשרש הני מילי מקמי דסליק (ו)מיניהו מידי, כדקתני טעמא לפי שאין גזען מחליף, אבל אם החליף הארז מן השרשים קודם קציצה, או שהחליף הדקל בין מן הגזע בין מן השרשין קודם קציצה, הרי אלו של בעל הקרקע. וה"ה בקונה ב' אילנות שלא ע"מ לקוץ היינו טעמא, ואע"ג דלחפור ולשרש קימי, כיון שהחליפו מן השרשין [קודם] קציצה הרי אלו של בעל הקרקע: