יד רמה על בבא בתרא עז.

כח. אמר אמימר הילכתא אותיות אין נקנות במסירה. כלומר במסירה לחודה בלא כתיבה עד שיכתוב וימסור. א"ל רב אשי לאמימר גמרא או סברא א"ל גמרא רב אשי אמר סברא נמי הוא אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מקניאן. כלומר נהי דניירא דאהניא במסירה כשאר מטלטלין, זכותא דאית ביה במאי קנה, הא לאו מידי דאית ביה מששא הוא דליקני במסירה. ואי דלימא ליה על פה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה, אותיות מילי נינהו, ומילי במילי גרידא לא מקניאן עד שיכתוב.

והא דאמרינן אותיות מילי נינהו, [לאו] אגופא דאותיות דכתיבי בשטרא קאמרינן, דאי מהאי טעמא אפילו בכתיבה נמי לא ליקנו, דהא אידי ואידי אותיות נינהו ואותיות באותיות לא מיקנו. ועוד אי משום אותיות גופיהו קאמרינן, אדרבא ליקנו אגב ניארא במסירה, כי היכי דמקני ציבעא אגב סודרא. אלא כי קאמרינן אענינן דאית בהו קאמרינן דמילי נינהו ומילי במילי לא מיקניאן.

והאי דאצטריכינן למימר דמילי נינהו, לאו למימרא דאי לאו מילי נינהו הוה מיקניאן במילי גרידי, אלא הא קמ"ל דזכותא דשטרא לאו מידי דשכיח בגופיה דניארא הוא כי היכי דליקני אגב ניארא במסירה כי היכי דמקני ציבעא דסודרא אגב סודרא, דאלו סודרא צביעא גופיה ממון ולית ביה הנאה אלא לגופיה, ואלו שטרות אין גופן ממון, דאי מיפרעי אי נמי משכח להו איניש בעלמא לית ליה הנאה בגויהו, ולית בהו הנאה לבר מניארא אלא לראיה שבהן, וההיא ראיה לבר מגופיה דשטרא היא ולא מהניא בה מסירה ושטרא.

והא דקאמרינן נמי מילי במילי לא מקניאן, לא[ו] למימרא (במידי) [דמידי] דאית ביה מששא מיקני במילי, אלא כי קאמרינן מילי במילי לא מיקניאן לאפוקי גופיה דניארא דמיקני במילי בהדי מסירה. והכי קאמר, גופיה דשטרא הוא דמיקני במילי בלא כתיבה משום דשייכה ביה מסירה, אבל זכותא דאותיות דאית ביה מילי נינהו לבר מגופיה דשטרא, ולא שיכא בהו משיכה דשטרא, ומילי כיון דאיתנהו לבר מגופיה דשטרא ולא שיכא בהו מסירה דשטרא לא מיקנו במילי גרידי בלא כתיבה. הילכך באעי מסירה לגופיה דניארא וכתיבה למקנא שעבודא דאית ביה.

היכי עביד, כתיב ליה שטר זביני דזאבין ליה שטרא פלניא, וכתיב ביה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה, וחתימי סהדי, ומסר להו לתרויהו נהליה. ולא צריכי סהדי לאסהודי דמסריה לשטרא דזאבין ליה נהליה קמן, לא בשטר מסירה ולא בעל פה, דכיון דנפיק שטרא מתותי ידיה מסתמא מחזקינן ליה בחזקת דמסר ליה מוכר נהליה, דהא בהדיא אמרינן בפרק גט פשוט (לקמן בבא בתרא קעב,ב) דלנפילה לא חיישינן אלא כיון דנפיק שטרא מתותיה ידיה מחזקינן ליה בחזקת דמסריה מאריה נהליה. מיהו אי עביד ודאי וכתיב ביה בשטר מסירה דמסריה לשטרא נהליה באנפי סהדי דחתימי אשטר מסירה, אהני דאי נפיל שטרא ומשכח ליה מאריה קמא מצי לוקח לאפוקי מיניה בהאי שטרא מסירה דנקיט בידיה, ולא מצי מוכר למימר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. ומסתברא דשטר מסירה לא בעי קנין, דבכתיבה הוא דתליא מילתא, כדקתני בהדיא כתב עד שלא מסר או מסר עד שלא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור.

ואי לא כתב ליה, אע"ג דקנו מיניה ואמר ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה, לא קני. ואע"ג דקיי"ל סתם קנין לכתיבה עומד, ה"מ במידי דמיקני בקנין גרידא בלא כתיבה, דמכי קנו מיניה קנה, ושטר לראיה בעלמא הוא, וכי אהני ליה קנין דלא צריך למימר להו לסהדי כתובו, דמכי קנו מיניה כמאן דאמר להו כתובו דאמי. ואלו הכא שטר מסירה לאו לראיה בעלמא הוא, כי קני ליה לשטר המכור בהאי שטרא דמסירה גופיה הוא דקאני ליה, הילכך כל כמא דלא כתב ליה שטרא לא קני בההוא קנין ולא מידי. ואע"ג דכתבי סהדי בתר הכי שטרא בההוא קנין לא מהני ולא מידי, משום דהוה ליה האי שטרא ראיה בההוא קנין דקנו מיניה ולאו שטר הקנאה, הילכך בגופיה דשטרא לא קני דלאו להקנאה איכתיב אלא למהוי ראיה על ההוא קנין דקנו מיניה איכתיב, ואשתכח דעיקר הקנאה לא בשטרא הוא, בההוא קנין דקנו מיניה הוא דתלי, ובההוא קנין לא קני ולא מידי, דאכתי מילי נינהו ומילי במילי לא מקניאן.

ואי קשיא לך ההיא דאמרינן (לקמן בבא בתרא קלה,ב) גבי מתנת ש"מ שכתוב בה קנין חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, דש"מ דאע"ג דלא אמר להו כתובו נמי כיון דקנו מיניה וסתם קנין לכתיבה עומד איכא למימר דלא איכוון לאקנויי ליה בקנין גופיה אלא בשטרא, הכא נמי לימא כיון דקנו מיניה לא גמר להקנותו אלא בשטר וליקני בשטרא. ותסברא, והא חיישינן קאמר, אלא חששא בעלמא הוא, (וליכא) [דאיכא] למימר דלא איכוון לאקנויי ליה אלא בקנין, ואיכא למימר דלא נתכוון להקנותו אלא בשטר, וכיון דלא ברירא מילתא חומרא לתובע וקולא לנתבע, התם גבי שכיב מרע אוקי ממונא בחזקת מאריה קמא ואימור לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ולא קאני מקבל מתנה ולא מידי, הכא נמי אימור לא גמר להקנותו אלא בקנין ולא קני לוקח ולא מידי:

כט. ומקשינן ואותיות במילי מי לא מקניאן והא אמר רב[ה] בר יצחק אמר רב שני שטרות הן. שהמקנה רוצה להקנותן לקונה שלא בפניו, האומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. מאחר שזכו בה לקונה בחזקה. ואם אמר על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה. דכיון דתלי ליה לזכיית השדה בכתיבת השטר יכיל למהדר בשדה. ומסתברא דאי כתבי ליה שטרא מקמי דהדר ביה מקנה מינה ואכתי לא מסרי ליה שטרא חוזר בכתיבת השטר, דהא לא זאכי ליה שטרא. חדא, דלא אמר להו זכו אלא כתבו, ואפילו אמר להן זכו ההיא שעתא אכתי ליתיה לשטרא בעלמא, ואין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם. ואינו חוזר בשדה, דלא תלי לה לזכיית השדה אלא בכתיבת השטר, והויא לה כתיבת השטר תנאה בעלמא בזכיית השדה, וכיון דכתבוה לשטרא אע"ג דלא מסרוה לקונה איקיים ליה תנאה וזאכו ליה בשדה.