יד רמה על בבא בתרא סט.

סא. והא דתנן המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה מאי אבנים שהן לצרכה הכא תרגימו אבני דאכפי עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והני אבני דאכפי דקאמרינן הכא, פרישו לה רבואתא אבנים המונחים על העמרים שלא תפזרם הרוח. ולפום עניות דעתי לא מסתבר גבן, דהא סוגיא דשמעתין דאע"ג דמתקנן לאחותינהו אכפי לא מזדבני אלא היכא דמחתן אכפי בשעת מכירה, ואי ס"ד דהני כפי עמרין נינהו, דהויא לה תבואה התלושה מן הקרקע, איפכא מסתברא, דהיכא דמחתן אעמרים, כיון דעמרים גופיהו לא מזדבני (מסתברא) כדקתני בהדיא ולא את התבואה התלושה מן הקרקע, אבני דמחתאה עליהו נמי לא מזדבני, והיכא דלא מחתן עילוי עמרים אלא אקרקע השדה כיון דקרקע שדה מזדבן אבני דמחתן עילויה נמי מזדבני דכקרקע דמו. אלא מסתברא לן דמאי אבני דאכפי, אבנים המונחים בעיקרי הענפים להטעין את האילן כדאמרינן בפ' במה אשה יוצאה (שבת סז,א) אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים גדולות, ואינון אבני דאכפי, שעקרי הענפים נקראים כיפין, כדאמרינן בפ' מקום שנהגו (פסחים כב,ב) על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השישין.

ולפום הדין פירושא ודאי סליק לך טעמא דשמעתא אליבא דהלכתא. דכי מחתן אכפי, כיון דלצורך כיפי מחתן וכפי גופייהו מזדבני דהא מגופא דאילני נינהו, אבני דמחתא עליהו נמי מזדבני דמגוף השדה חשיבי. ואלו היכא דלא מחתן אכפי, כיון דלא מחתן בדוכתא דצריכי לאו כגוף השדה דמיין.

ועולא אמר אבנים הסדורות לגדר, כלומר במקום הגדר זו בצד זו כדרך שמסדרין אותן לבנין. ואע"ג דלא מחברי בטינא, דומיא דקנים שבכרם דמוקמינן להו כדמוקמי, ודומיא דאבני דאכפי דמוקמינן להו בדמחתאן להו עלוי כפי. והיינו טעמא דקאמרינן אבנים הסדורות לגדר ולא קאמרינן הסדורות בגדר, לפי שהן עצמן הן הגדר ולא שייך למימר בגדר אלא היכא דהוה התם גדר בנוי והוו סדירי הני אבנים עילויה, אלא הב"ע דליכא התם גדר אלא הני אבני דסדירן, ומאי לגדר, לשם גדר, אי נמי לעשותן גדר, כלומר לטוחן בטיט מבחוץ, כדרך שעושין בכפרים שסודרים את האבנים זו בצד זו שורה על גבי שורה בלא טיט ואח"כ טחין אותן בטיט מבחוץ.

והא תאני רבי חייא אבנים הצבורות לגדר. כעין צבור של אבנים שצוברין אותן לקבצן במקום אחד כדי שיהו מוכנין לסדרן לבנין, ואע"ג דאכתי לא סדירן. ופריק תאני סדורות לגדר. הכא תרגימו אבני דאכפי. לרבי מאיר דאמר (לקמן בבא בתרא עח,ב) המוכר כרם מכר תשמישי כרם דמתקנן אע"ג דלא מחתן לרבנן הוא דמחתן אכפי בשעת מכירת השדה. עולא אמר אבנים הסדורות לגדר לרבי מאיר דמתקנן אע"ג דלא סדירא לרבנן הוא דסדירן. ומסתברא דאיתא לדהכא תרגימו ואיתא לדעולא, דבין למאן דאמר אבני דאכפי ובין למאן דאמר אבנים הסדורות לגדר לאו מחובר לקרקע הוא וכל היכא דהני מזדבני הני נמי מזדבני. ועולא והכא תרגימו לאו מפלג פליגי אהדדי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהני והני בכלל אבנים שהן לצרכה נינהו. תדע מדלגבי יציע (לעיל בבא בתרא סא,א) וסנטר (לעיל בבא בתרא סח,א) קא טרח גמרא לפרושי פלוגתא דהכא תרגימו ובר פלוגתיה לפרושי מאי איכא ביניהו, והכא לא קא מפרש מאי איכא ביניהו, ש"מ לא פליגי. הילכך המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה, כגון אבני דאכפי, ודוקא דמתקנן ומחתן, וכן אבנים הסדורות לגדר, ודוקא דמתקנן וסדרן זו בצד זו במקום הגדר כדרך שמסדרין אותן בשעת הבנין, ואע"ג דמיחברי בטינא.

ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו קנים מאי עבידתיהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקין שמעמידין תחת הגפנים לר' מאיר (דמנטפו) [דמשפו] אע"ג דלא מוקמי לרבנן הוא דמוקמי. וקי"ל כרבנן.

מכר את התבואה המחוברת לקרקע ואע"ג דמתאי למחצד. ואע"ג דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא,א עיי"ש) כל העומד ליגדר כגדור דמי, התם לגבי בעל חוב הוא, דטעמא מאי אמור רבנן מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי משום דיכול לוה לאברוחינהו ולא סמכא דעתיה דבעל חוב מעיקרא עילויהו, הילכך לא משתעבדי ליה מדין ערב. דמה דמשתעבדי ליה קרקעות מדין ערב דנכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, והנך דלא יכול לאברוחינהו הוא דמשתעבדי מדין ערב שעל אמונתן הלוהו, אבל הני דיכול לאברוחינהו לא משתעבדי מדין ערב שלא על אמונתן הלוהו. וכיון דטעמא דלא משתעבדי ליה מטלטלי לבעל חוב משום דיכול לוה לאברוחינהו, ה"ה נמי לגבי מחובר לקרקע כי קאי לתלישה כתלוש חשבינן ליה דהא יכול למתלשיה ולאברוחיה. אבל גבי מוכר אע"ג דקאי לתלישה נמי לאו כתלוש דמי, דאם איתא דהוה דעתיה למתלשיה מקמי מכירה הוה תליש ליה, אי נמי הוה משייר ליה בפירוש, ומדלא שייריה ש"מ זבוניה זבניה אגב ארעא. ואפי' לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר הכא מודו דכי גופה דארעא דמי ומזדבן אגב ארעא.

ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואע"ג דאלימי.

ואת השומרה העשויה בטיט דשיעא בטינא, ואע"ג דלא מיחברא בארעא. בטינא, סד"א כיון דלא מחברא בארעא בטינא לאו למשבקה התם עבידא ולאו כי גופה דמיא, קמ"ל דכיון דשיעא בטינא לא חזיא לטלטולה ואדעתא דמשבקה התם עבידא וכי גופא דארעא דמיא. והוא דנעיצה בארעא, אבל היכא דלא נעיצה בארעא אע"ג דשיעא בטינא לא מזדבנא. תדע מדקאמרינן עלה בגמרא ואע"ג דלא מיחברא בטינא, דש"מ דוקא דמיחברא בלא טינא, דאי אמרת דאפי' היכא דלא מיחברא כלל מזדבן לשמעינן דאע"ג דלא מיחברא סתמא דמשמע דלא מחבר כלל, אלא מדאיכפל לאשמועינן אע"ג דלא מחברא בטינא, ש"מ מיחברא בטינא הוא דלא בעינן, מיהו חיבור מיהת בעינן.

ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה ואע"ג דאלימי טפי.

אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה לרבי מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא מחתן ואע"ג דמתקנן. וקי"ל כרבנן ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לרבי מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא סדירן ואע"ג דמתקנן. וקי"ל כרבנן. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו לרבי מאיר דלא משפו לרבנן דלא מוקמי ואע"ג דמשפו. וקי"ל כרבנן. ולא את התבואה שאינה מחוברת לקרקע ואע"ג דצריכא לארעא. ולא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ואע"ג דקטיני. ולא [את] השומרה שאינה עשויה בטיט ואע"ג דמיחברא בטינ' בארעא. דכיון דלא שיעא בטינא אדעתא דטלטולה עבידא, ואע"ג דמיחברא עראי בעלמא הוא, דהא יכיל למעקרה כל אימת דבעי. ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ואע"ג דקטיני:

סב. בעי רבי אלעזר מלבנות של פתחים מהו דמחברי בטינא לא תיבעי לך דהא מיחברי ואפי' לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר הכא מודו דמזדבני דמגופיהו דפתח נינהו. כי תיבעי לך דנקשי בסיכי ולא מחברי מאי. לא ידעינן תיקו. הילכך מסתברא דמכורין מספיקא. והוא דלא עקרינהו מוכר ואנחינהו ברשותיה כדבעינן למימר קמן:

סג. בעי רבי אלעזר מלבנות של חלונות מהו היכא דלא מיחברי לא תיבעי לך דלא מזדבני בהדי ביתא כי תיבעי לך היכא דמיחברי מי אמרינן לנואי בעלמא הוא דעבידי ולאו מגופא דחלונות נינהו או דילמא כיון דמיחברי מיחברי. ועלתה בתיקו. ומסתברא דמודה דמזדבני כדבעינן לברורי לקמן:

סד. בעי רבי ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מטלטלי בהדה ולאו מכלל הבית נינהו ולא מזדבני בהדי ביתא, כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי בהדה, ואע"ג דלא מיחברי בארעא, מאי תיקו. והני תלתא בעיי דסלקי בתיקו דאינון מלבנות של פתחים ושל חלונות ושל כרעי המטה, היכי דקימי הני מלבנות בתוך הבית מוקמינן להו ברשותא דלוקח מספק ממה נפשך, אי כקרקע דמו הרי הן מכורין, אי כתלוש דמו דכיון דבית עצמו מכור הוא והרי מלבנות הללו בתוך הבית המכור ברשותא דלוקח קימי, וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע, והני כיון דקימי בביתיה דלוקח מוקמינן להו ברשותיה.

וכ"ת כלך לדרך זו ואינן מכורין ממה נפשך, אי כמטלטלי דמו הוו להו כשאר מטלטלין שבבית ואינן מכורין, ואי כמקרקעי דמו קרקע בחזקת בעליה קיימת, וכיון דעלתה בתיקו אוקמינהו ברשותא דמריהו קמא ומספיקא לא מפקינן ממונא. לא ס"ד, דעל כרחיך אי כקרקע דמו ליכא לאוקמינהו ברשותיה דמוכר, דהא גופיה דקרקע מכור הוא וברשותיה דלוקח קאי ואשתכח דאי כקרקע דמי פשיטא לן דמכורין דהא קרקע גופיה מכור הוא. ודקאמרת אי כמטלטלי דמי הוו להו כשאר מטלטלי שבבית, הא נמי ליכא למימר, דאפילו תימא כמטלטלי דמו איכא למימר דמכורין, מידי דהוה אאבנים שבשדה שהן לצרכה, בין אליבא דהכא תרגימו דאוקימנא באבני דאכפי דאינון אבנים המונחין על הענפים ובין אליבא דעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לאו מחוברין אינון ואפי' הכי מזדבני, ומידי דהוה נמי אמוכר את בית הבד (לעיל בבא בתרא סז,ב) לענין ים וממל ובתולות, והוא הדין לגבי מלבנות.

ואמטול הכי איתינן להו להני בעיי דמיירי במוכר את הבית הכא גבי המוכר את השדה ולא איתינן בהדי הילכתא דהמוכר את הבית, משום דדמו להני תשמישי דשדה דאע"ג דלא מיחברי מזדבני אגב שדה, ודמו נמי לשומרה שאינה עשויה בטיט דאע"ג דמיחברא בטינא לא מזדבנא. ואמטול הכי קא מיבעיא לן גבי מלבנות, כשומרה העשויה בטיט מדמינן להו ומזדבני, אי נמי כאבני דאכפא וכקנים שמעמידין אותן תחת הגפנים, או דילמא כשומרה שאינה עשויה בטיט מדמינן להו ואע"ג דמיחברא בטינא לא מזדבנא. ועלתה בתיקו. וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע. והכא כיון דקימי ברשותיה דלוקח לא מפקינן להו מיניה. אבל ודאי אי קימי הני מלבנות ברשותיה דמוכר אע"ג דתפשינהו מרשותיה דלוקח בעדים לא מפקינן להו מיניה, דהא מעיקרא דידיה הוו ומספיקא הוא דמוקמינן להו ברשותא דלוקח, דמספיקא לא מפקינן ממונא, וכיון דקימי השתא ברשותיה דמוכר דהוא מריהו קמא כל שכן דלא מפקינן להו מיניה:

סה. הרי אמרו המוכר את השדה לא מכר את מחיצת הקנים שהיא בית רובע אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא מחיצת הקנים בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אין נמכרת עמה אמר רב פפא והוא דקרו לה בי ורדי דפלניא: