יד רמה על בבא בתרא סא:

לא צריכא דמצר ליה מצראי בראי וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו היכי דמי אילימא באתרא דקרו לבית בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירא לא זבין ליה ואלא דקרו לה לבירה נמי בית כוליה זבן ליה. ודינא הוא דקאני כל מאי דמצר ליה. ואסיקנא לא צריכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא מיעוטא דקרו לה לבירה נמי בית מהו דתימא דכיון דמצר ליה מצראי בראי כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום ולא כתב ליה ש"מ שיוריה שייריה לבירה. אבל ודאי היכא דכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום קני כולה בירה. ודוקא היכא דמצר ליה מצרים החיצונים. והוא דאיכא מיעוטא דקרו לה לבירה נמי בית.

נקיטינן השתא לענין המוכר בית לחברו בבירה גדולה ומצר לו מצרים החיצונים, אי דכולי עלמא קרו לבית בית ולבירה בירה, אע"ג דכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום, בית זבין ליה בירה לא זבין ליה. ואי דרובא קרו לבירה נמי בית, אע"ג דלא כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום, (כאן) [כיון] דמצר ליה מצראי בראי כולה זבין ליה. והיכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה, ואיכא מיעוטא דקרו לבירה נמי בית, ואפילו פלגא ופלגא, אי כתב לא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום קנה כולה, ואי לא לא קנה אלא את הבית בלבד. והני מילי דמצר ליה מצראי בראי, אבל לא מצר ליה מצראי בראי, אע"ג דרובא קרו לבירה נמי בית וכתב ליה לא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום, כיון דאיכא מיעוטא דקרו לבית בית ולבירה בירה, לא אזלינן בתר רובא אלא קרקע בחזקת בעליה קימת והמוציא מחבירו עליו הראיה, כדאמרינן בהדיא גבי חבית וכד בתחלת פרק המניח את הכד (ב"ק כז,א). ולא מהני האי לישנא [דלא שיירית בזבינאי אלא] היכא דמצר ליה מצראי בראי, דמשמע דלא שייר לנפשיה בהני זביני דמצר ליה ולא מידי, אבל היכא דלא מצר ליה מצראי בראי מאי אהני ליה האי לישנא דלא שיירית בזבינאי אילן קדמי לעיולה לבירה בכלל מכירת הבית.

והכין דינא נמי במוכר את הבית לענין החדר דלפנים ממנו, דתרוייהו בחד טעמא אוקמינהו בגמרא, דאע"ג דמצר ליה מצראי בראי, אי כתב ליה ולא שייר בזבינאי אילן קדמי כלום, והוא [ד]איכא מיעוטא דקרו ליה לבית בהדי חדר דיליה בית קני, ואי לא לא קני. והוא הדין גבי יציע דחד טעמא נינהו. והא דלא איירי בגמרא בהאי עניינא אלא גבי חדר משום דלא מצי דייק לה ממתניתין אלא ממשנה יתירא דקתני חדר דלא צריך ליה, וכיון דאיתוקם ליה דוקייה (מחדר) [אחדר] ממילא מיתוקם ליה נמי גבי יציע דחד טעמא נינהו.

ודוקא (חצר) [חדר] ויציע, דע"ג קרקע נינהו ושייך ביה טעמא דמצרי בראי, דכיון דקימי ביני מצרי וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום, [ו]איכא מיעוטא דקרו ליה לההוא דקאי ביני מצרי בשם הדבר המכור מזדבן כוליה. אבל בור ודות וגג, דלא קימי ביני מצרי דמצר ליה אלא ביני עומקא ורומא דמצרי הוא דקימי, ועומקא ורומא דמצרי לא מצר ליה, אף ע"ג דמצר ליה מצרי בראי וכתב ליה נמי ולא שיירית לא מהני בהו, דמצרי דבראי דהני תהומא ורקיעא נינהו, אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני ואי לא לא קני. תדע נמי דגבי חדר ויציע דמתשמישי דבית נינהו הוא דמשתכח מיעוטא דקרו ליה לכוליה בית, אבל בור ודות דלאו מתשמישי דבית נינהו וליכא מיעוטא דקרו ליה לכוליה בית, לא שייך ביה לישנא דלא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום. דיקא נמי מדלא איירי גמרא בהאי לישנא גבי בור ודות ומחילות כלל, אלא בלישנא דמארעית תהומא ועד רום רקיעא, שמע מינה. ומסתברא דהוא הדין למרחץ ובית הבד שבתוך החצר, דאי מצר ליה מצראי בראי וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום, דאי איכא דקרו נמי למרחץ ולבית הבד חצר הוו כולן מכורין, ואי ליכא כל הני אינן מכורין. ואפילו כתב ליה הוא וכל תשמישיו ואילן מצראנהא לא מהני אלא במידי דהוי מתשמישי הדבר המכור והוא דקאי ביני מצרי כגון חדר ויציע לגבי בית, כדבעינן לברורי בפרקין גבי מעשה דבית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך:

טו. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו היכי דמי אילימא באתרא דקרו לה לשדה שדה ולבקעה בקעה פשיטא שדה זבין ליה בקעה לא זבין ליה ואלא באתרא דקרו לה לבקעה נמי שדה כולה זבין ליה אלא הכא במאי עסקינן כגון דרובא קרו לשדה שדה ולבקעה בקעה ואיכא מיעוטא דקרו לה לביקעה נמי שדה מהו דתימא כיון דמצר ליה מצראי בראי כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למיכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום ולא כתב ליה ש"מ שיורי שיירה. לשאר ביקעה. וש"מ דאי כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום קני כולה. ודוקא בדמצר ליה מצראי, והוא דאיכא מיעוטא דקרו לה לבקעה נמי שדה:

טז. וצריכא דאי אשמועינן בית הוה אמינא משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד ובית זבין ליה בירה לא זבין ליה, אבל שדה דכולא חדא תשמישתא היא כשדה אחת גדולה חשבינן ליה ואימא כולה זבין ליה. ואי אשמועינן שדה הוה אמינא התם הוא דלא הוה יכיל למימצר ליה מצראי גואי דהא כולה בקעה דמוכר היא ולא מינכר הדבר המכור מחמת המצרים אלא היכא דהוו מצרי (דאיכא) [דאיניש] אחרינא, אי נמי היכא דאיכא היכירא בין מצרי לההוא קרקע דמזדבן, ואלו שדות הסמוכות זו לזו דהוו לחד גברא לא מינכרא מילתא הי מינייהו זבין ליה והי מינייהו הויא מצר לחברתה, ואמטול הכי אצטריך לממצר ליה מצראי בראי, ולאו משום דזבין ליה כולה בקעה. אבל בית בבירה גדולה דהוה יכיל למימצר ליה מצראי גואי, דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד ומינכרי מצרין דבית אי קאי למזרח בירה או למערב בירה, אימא מדהוה ליה למימצר ליה מצראי גואי ולא מצר ליה אלא בראי, אימא כולה זבין ליה קמ"ל. דלא שנא היכא דכולה חדא תשמישתא היא, ולא שנא היכא דהא תשמישתא [לחוד] והא תשמישתא לחוד. ולא [שנא] הוה יכיל למימצר ליה מצראי גואי ולא שנא דלא הוה יכיל למימצר ליה מצראי גואי, כל היכא דקרו ליה רובא לכל מאי דקאי ביני מצרי, בההוא שמא דזבין ליה קני כוליה. ואי לא, אי כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, ואיכא דקרו ליה למאי דקאי ביני מצרי בההוא שמא דזבין ליה, קני כוליה, ואי לא לא קני (כוליה ואי לא לא קני) אלא כפחות שבלשונות:

יז. כמאן אזלא הא דאמר רב מארי האי מאן דמזבין ליה מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילן קדמי כלום כמאן כרב נחמן אמר רבה בר אבוה. דאי לא כתב ליה הכי, זימנין דאיכא ביני מצרי מידי דלא קרו ליה רובא דאינשי בההוא שמא דזבין ליה ולא מזדבן: