יד רמה על בבא בתרא קס.

א. גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו [פשוט שכתבו עדיו מאחוריו] ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שהוא יכול לעשותו פשוט רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה. הא מתני' לאו בגיטי נשים ושחרורי עבדים בלחוד היא, דאם כן לתנייה גבי גיטין, מאי שנא דקתני לה הכא, אלא כל היכא דלא נהיגי אלא בפשוט לא שנא גיטי נשים ושחרורי עבדים ולא שנא שאר שטרות לא מתכשרי אלא במקושר ואתרא דכהני הוה דהוו קפדי טובא והוו מגרשי נשיהו, תקינו להו רבנן מקושר, דאדהכי והכי מיתבא דעתייהו, וכיון דתקון בכולהו שטרי נמי תקון שלא תחלוק בין גיטין לשטרות כדבענן למימר קמן (ע"ב). ואיידי דתני בתרי פרקי דמקמי האי כמה מתניאתא דמירן בתקון שטרות תנא נמי גט פשוט בתריהו, לסיומי ביה תקון שטרות ושאר ענייני דשייכי בהו.

ואי זהו גט פשוט ואי זהו גט מקושר. פשוט, כי דידן. מה לשון פשוט, כאגרת פתוחה ופשוטה והעדים חתומין לתוכה בסופו של גט, וא"צ לכפלו ולא לקשרו, ולפיכך נקרא פשוט. מקושר, שרצועות יוצאות הימנו וכופלין אותו וקושרין אותו ברצועות היוצאות המנו, והעדים חתומין בסופו של גט מאחוריו בין קשר לקשר כדבענן לברורי בסיעתא דשמיא. והיינו דקתני גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו.

ואע"ג דברירנא לה לצורתיה בסוף פרק הזורק חזינא לברורה נמי הכא, משום דהכא עיקר דוכתה והתם אגררה דגט קרח הוא כדפרישנא. וצורת גט מקושר לפום סוגיא דגמרא הכי הוי. דמיתינן מגילה אריכתא ומפקינן מרישא דמגלתא רצועתא מגופה דמגילתא, ומנין רצועאתא לא בציר מתלתא ולא טפי משבעתא, וכל הרצועות האלו מופלגות זו מזו שיעור חתימת עד אחד שהוא רחב שתי שטים או שלש, וכל רצועה ורצועה חלוקה לשתים כדי שיכרך הגט בשני חלקי הרצועה ויקשר. וכתבי ליה לגיטא למטה מן הרצועות, כדרך שכותבין את הפשוט. ונמצאו הרצועות יוצאות מראשו של גט. ואין עדיו חותמין מתוכו, אלא כופלין אותו תחלה מסופו לתחלתו כדרך שכופלין אגרות השלוחות ממקום למקום פעמים או שלש לפי אורך הגט, ולפי שהעדים חותמין מאחוריו מסופו לתחלתו צריך לכוון שיהא סוף הגט נשאר מבחוץ לאחר שהגט נכפל, וכורכין אותו בשני חלקי הרצועה הקיצונה, ואח"כ קושרין אותו בשני חלקי הרצועה ההיא, וכותב הזמן סמוך לקשר, וחוזר וכורכו בנשאר מחלקי הרצועה ההיא, וקושרו שנית קשר שני בצדו של ראשון, ונמצא הזמן מובלע בין שני הקשרים הסמוכין זה לזה.

ועד אחד חותם סמוך לשני הקשרים האלו הסמוכין זה לזה, וכשהוא חותם צריך לחתום בסוף הגט מאחריו ממטה למעלה לאורך הגט שתי כנגד ערב. ונמצא גג חתימת ידי העדים מבחוץ כנגד ירכו של כתב הגט מבפנים, וירכותיו של כתב ידי עדים מבחוץ כנגד שוליו של כתב הגט מבפנים. וחוזר וכורך הגט בשני חלקי הרצועה השנייה מחוץ למקום חתימת ידי העד וקושר, וחוזר וכורך וקושר קשר שני כדרך שעשה ברצועה הראשונה. ועד שני חותם בצד קשר שיני כדרך שחתם הראשון בצד הקשר הראשון. וכן יעשה לכל רצועה ורצועה. ונמצאו העדים חותמים בין קשר לקשר המופרדין זה מזה במקום הנראה, חוץ מן העד האחרון שחותם לאחר קשר אחרון. ואין אחר חתימתו קשר אחר כדי שיהא העד האחרון חתום בין קשר לקשר, שאם אתה אומר כן נמצאו קשריו מרובין מעדיו ופסול כדמיברר בגיטין בסוף פרק הזורק (גיטין פא,ב). ואל תתמה היאך קושר בכל רצועה ורצועה שני קשרים ונמצאו קשריו מרובין מעדיו, אין הדבר כן, ששני הקשרים הללו הסמוכין זה לזה הואיל וברצועה אחת הן נקשרין אלא בקשר אחד.

והא דקתני פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין, ולא פליג רבי חנינא אלא גבי מקושר שכתבו עדיו מתוכו, ש"מ דגבי פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מודי ר' חנינא דפסול, דהא אינו יכול לעשותו מקושר שהרי אין לו רצועות יוצאות מראשו, ולפשוט נמי לא חזי דהא אין עדיו מתוכו ואמטול הכי פסול. כי פליגי במקושר שכתבו עדיו מתוכו, שאע"פ שיש לו רצועות יוצאות מראשו כדרך המקושר, כיון שחתמו עדיו מתוכו תחת הגט שתי כנגד שתי וערב כנגד ערב כדרך כל פשוט, הרי הוא יכול לעשותו פשוט. ולאו למימרא דקייץ להי להנך רצועות, דאי לא מתכשר עד דקייץ להי לרצועות, אע"ג דקייץ להי נמי לא מתכשר, דאמר קרא וכתב ונתן, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. אלא לעולם דלא קייץ להי, והנך רצועות כמאן דלתינהו דמיאן וכשאר גליוני הגט חשיבן.

והני תנאי בהא פליגי, כגון אתרא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר, ואמר ליה בעל לסופר כתוב לאשתי גט סתם, אי נמי אמר ליה זיל עביד לי מקושר, ואזל איהו ואחתמינהו לעדיו מתוכו דהוה ליה פשוט. תנא קמא סבר לא מיבעיא היכא דא"ל מקושר דקפידא הוי, אלא אפי' א"ל סתמא ואזל ליה ועבד ליה מקושר כה"ג אע"ג דיכול לעשותו פשוט פסול. ומפרש טעמא בבריתא בפרקין (להלן בבא בתרא קסד,ב) משום דאין זמנו של זה כזמנו של זה, דאלו פשוט מלך שנה מונין לו שנה שתים מונין לו שתים ואלו מקושר מלך שנה מונין לו שתים שתים מונין לו שלש, ואי אמרת מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר זימנין דיזיף מיניה במקושר שכתבו עדיו מתוכו בשנה ראשונה לפלוני מלך וכתב ביה זמניה בשתי שנים לפלוני מלך כדין מקושר, ומתרמו ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה, וא"ל הב לי שטרי ואמר אירכס לי וכתב ליה תברא בגו שתיה, וכי מטי זימניה דהיינו לסוף שתי שנים למלכות ההוא פלוני מלך משוי ליה פשוט ואמר ליה הכי השתא הוא דיופת מינאי.

ור' חנינא בן גמליאל דמכשר ולא חייש לפסידא כי האי גוונא, קסבר אין כותבין שובר, ואי יהיב ליה שטריה פרע ליה ואי לא לא פרע ליה, הילכך ליכא אורחא למיחש לפסידא דהא לית ליה אורחא למגבא תרי זימני. וכבר איפסיקא הילכתא דכותבין שובר, הילכך ליתא לדרבי חנינא בן גמליאל.

ומסתברא דאפילו ר"ח בן גמליאל לא קא מכשר אלא באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר ואמר להו בעל לעדים ולסופר זילו עיבידו לי גיטא סתמא, ואזלו אינהו ועבדו ליה מקושר שחתמו עדיו מתוכו, דכיון דלא קפיד בעל לא בפשוט ולא במקושר קא מכשר רבי חנינא בן גמליאל מפני שיכול לעשותו פשוט, ולית הלכתא כותיה, אבל היכא דאמר ליה בעל זיל עביד לי מקושר ואזל עבד ליה מקושר שחתמו עדיו מתוכו, אפי' ר' חנינא בן גמליאל מודי דקפידא הוי ופסול, והוה ליה כמאן דא"ל זיל עביד לי מקושר ואזל עבד ליה פשוט, דלית ליה לר' חנינא בן גמליאל מראה מקום הוא לו, מדלא מני ליה בגמ' בהדי הנך דסבירא להו מראה מקום הוא לו.

ורשב"ג דאמר הכל כמנהג המדינה לאו אדמקושר שכתבו עדיו מתוכו קאי, אלא אדתנא קמא הוא דפליג, דשמעיה לת"ק דאמר מקושר שכתבו עדיו מתוכו פסול, ואפי' באתרא דנהיגין בפשוט ומקושר, לא שנא א"ל בעל לסופר כתוב לאשתי גט סתם ולא שנא אמר ליה עיביד לי מקושר. ואפי' ר' חנינא בן גמליאל לא פליג עליה אלא היכא דא"ל גט סתם, אבל היכא דאמר ליה מקושר מודי ליה דקפידא הוי. וקאמר רשב"ג הכל כמנהג המדינה, וכיון דאתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר הוא, אע"ג דא"ל עביד לי מקושר מראה מקום הוא לו, ואע"ג דאחתמי(מ)נהו לעדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט, דכל היכא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר אע"ג דאמר ליה מקושר ועבד ליה פשוט, אי נמי אמר ליה פשוט ועבד ליה מקושר [כשר], דמראה מקום הוא לו.

ואם נפשך לומר דרשב"ג לא איירי במקושר שכתבו עדיו מתוכו כלל לא למפסל ולא לאכשורי, אלא במילתא אחריתי באנפי נפשה הוא דאיירי, כגון היכא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר, ואמר ליה בעל לסופר עיביד לי פשוט, ואזל ועבד ליה מקושר, אי נמי אמר ליה עביד לי מקושר ואזל ועבד ליה פשוט. ת"ק סבר קפידא הוי וכי שני סופר פסול, ואע"ג דניחא ליה לבעל השתא לגרושי ביה פסול, דהאי גיטא כי אכתיב לאו מדעתיה דבעל אכתיב ובעינא וכתב לה וליכא. ורשב"ג סבר מראה מקום הוא לו, וכי א"ל פשוט ניחא ליה אפילו במקושר וכי א"ל מקושר ניחא ליה ואפי' בפשוט וחד מתרי אנפי קא מחוי ליה. והיינו דקאמר הכל כמנהג המדינה. וכיון דמנהג המדינה בין בפשוט בין במקושר, אע"ג דא"ל פשוט דעתיה אמנהג המדינה וניחא ליה בין בפשוט בין במקושר. ואע"ג דהאי פלוגתא דת"ק בהאי ענינא לא יכלינן לאיתויי עלה ראיה מגו מימריה דת"ק, מדרשב"ג שמעינן לה דאמר הכל כמנהג המדינה, מכלל דת"ק לית ליה כמנהג המדינה. ואי דלא פריש לה בעל לא פשוט ולא מקושר ליכא למימרא דפליג ת"ק, אלא על כרחיך כי פליגי בכה"ג פליגי. והכי מפרש לה בגמרא לפלוגתיהו לקמן (בבא בתרא קסה,א). וקי"ל כת"ק דאמר קפידא הוי, דהא אסיקנא לדרשב"ג בגמרא (שם) בשיטה דאלמא לית הלכתא:

ב. גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתבוהו בו ב' עדים שניהם פסולין. ודוקא לגרש בהן לכתחלה, א"נ בדאי עבד בלא עידי מסירה, אבל אם נשאת באחד מהן בעדי מסירה הולד כשר, דתנן (גיטין פו,א) רבי אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, וקימא לן כרבי אלעזר: