יד רמה על בבא בתרא קנח.

יג. נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל ויורשי אשה אומרים הבעל מת ראשון ואח"כ מתה האשה בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי אשה. הא מתני' בבאין לידון בין על נכסי הבעל בין על נכסי האשה קאי, כגון שנפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע איזה מת ראשון. יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשונה, וירש הבעל נכסיה וכתובתה ואין לשאר יורשי האשה בנכסיה כלום במקום הבעל, ואח"כ מת הבעל, וממונו ליורשיו. ויורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון, ולא זכה בנכסי האשה, ולא עוד אלא שנתחייב לה בכתובתה. ומשכחת לה כגון שפטרה את יורשיה קודם לכן מן השבועה ממנו ומיורשיו, כגון שכתב לה נדר ושבועה אין לי וליורשי ולבאין ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך, דאי לאו הכי נהי דבעל מית ברישא מאי אית לה לאשה גבי כתובה, הרי נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. אלא לא משכחת לה גבי כתובה אלא כשפטרה ואת יורשיה קודם לכן מן השבועה. אי נמי כגון דייחד לה ארעא בכתובתה, וה"ה למטלטלי ואיתינהו בעיניהו, א"נ איכא מטלטלי אחריני דאתו מחמתיהו, דקי"ל דכלהו הני שקלא להו בלא שבועה, כדמיברר בכתובות בפרק אע"פ שאמרו (נה,א). ובכי הני אנפי הוא דמיירי תנא דמתני' לגבי כתובה.

ואי משום דבית שמאי דאמרי יחלוקו לא אצטריכינן לאוקומה הכי, מאי טעמא דבית שמאי לטעמיהו דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. אלא כי אצטריכא לן לבית הלל דאמרי בחזקת יורשי הבעל, וטעמא דאין ידוע איזה מת ראשון, הא ידוע שהבעל מת ראשון גבו לה יורשי(ן) אשה לכתובתה, ואמאי, הא אין אדם מוריש שבועה לבניו. אלא ליכא לאוקומא אלא באנפי דלא שייכא בהו שבועה גבי אשה כדפרישנא. ובהא פליגי, ב"ש אומרים יחלוקו, דממון המוטל בספק חולקין. ואע"ג דכתובה בחזקת בעל קיימא, ב"ש לטעמייהו דאמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי. וב"ה אומרים נכסים בחזקתן, דקאמרי ב"ה לאו בכתובה קאי, ולאו בנכסים הנכנסין והיוצאין עמה קאי, וכי קתני סופא נמי כתובה בחזקת יורשי הבעל לאו לפרושי האי נכסים בחזקתן דקתני רישא קאתי, דא"כ אמאי אצטריך למיבעי עלה בגמרא בחזקת מי ואמאי אפליגו בה אמוראי מר פסיק ואמר בחזקת יורשי אשה ומר פסיק ואמר בחזקת יורשי הבעל, ומתני' גופא דקא מפליג בין כתובה לנכסים הנכנסין והיוצאין עמה מה תהא עליה, אלא מתני' דקתני כתובה בחזקת יורשי הבעל מילתא באנפי נפשה קמ"ל, והאי נכסים בחזקתן דקתני רישא בנכסי צאן ברזל קאי, והכי קאמרי ב"ה, נכסי צאן ברזל הרי הן בחזקתן, אבל כתובה כגון עיקר כתובה ותוספת, בחזקת יורשי הבעל, ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה דאינון נכסי מלוג בחזקת יורשי אשה. וכי קא מיבעיא לן בגמרא בחזקת מי, מנכסי צאן ברזל קא מבעיא לן, דקאמרי ב"ה סתמא נכסים בחזקתן ועלה קא מיבעייא לן בחזקת מי. ואסיקנא הואיל ואלו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו. וכן הילכתא: