יד רמה על בבא בתרא קלו:

קעט. הרי אמרו הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור ממכר עולם מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב, איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. דאע"ג דכתב ליה האב לבן מהיום ולאחר מיתה, וקי"ל דהכי קאמר ליה גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה ולא מצי האב לאפקועיה מיניה דבן, כדקתני בהדיא מכר האב מכורין עד שימות דמשמע עד שימות ותו לא, אפילו הכי כל זמן שהגוף משועבד לאב לפירותיו הרי הוא כאילו קנוי לו קנין גמור כל זמן שהפירות שלו, וכל כמא דלא אקני להו הבן לפירי לא קני ליה לגופא קנין גמור דהא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ולא אהני ליה לבן קנין הגוף אלא למקני זכותא בעלמא בגויה, דלא יכיל האב לאפקועיה לגופא מיניה מהשתא ולא לאפקועיה פירא מיניה לאחר מיתה. מיהו על כרחיך ההיא זכותא בפירי דלאחר מיתה ליתה אלא היכא דאיתיה לבן לאחר מיתת האב, דהא לבן הוא דמקני להו לפירי לאחר מיתת האב, ודינא הוא דלא קני אלא היכא דאיתיה למקבל מתנה מחיים בעידנא דגמר קניינו.

הילכך היכא דמכר הבן בחיי האב, אי איתיה לבן לאחר מיתת האב למקני פירא קנין גמור, איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא קנייה הבן לההיא זכותא דאקני ליה האב בגויהו קנין גמור, בין למקנא גופא מחיי האב בין למקנא פירי לאחר מיתת האב, וכי זבנה הבן לההיא זכותא ללוקח בחיי האב שפיר זבין ליה, דהא כל זכותא דאית ליה בגויה זבין ליה. והיינו דקתני מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב, ולכי מיית האב מיהת קנה לוקח. ואי ליתיה לבן לאחר מיתת האב, אשתכח דלא קננהו הבן לפירות, דהא ליתיה לאחר מיתת האב דהיא שעת קניית הפירות דליקנינהו, ונהי דזבין ליה הבן ללוקח ההיא זכותא דקנה הבן מחיים, וכיון דזכותא דפירי לא גמר קנינא אלא לאחר מיתת האב כדברירנא וליתיה למקבל מתנה בשעה דגמר קניינו דליקני, איגלאי מילתא למפרע דלא קנייה הבן לההיא זכותא מחיים כלל, וכי זבין ליה ללוקח מידי דלא דיליה זבין ליה. וכיון דלא קני הלוקח זכותא בפירי לא מהניא ליה ההיא זכותא דקנה בגוף, דהא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וכיון דמת האב ולא קננהו הלוקח לפירות לאחר מיתת האב תו לא קני להו, וממילא קיימי להו נכסי בחזקת יורשי האב לעולם בין לגוף בין לפירות, דכיון דקננהו לפירות לעולם ממילא קניוה לגוף לעולם דקנין פירות כקנין הגוף דמי כדברירנא לעיל לטעמיה דר' יוחנן.

ולא מיבעיא לוקח דלא קני, אלא אפילו אית להי לבן יורש לבר מאחוהי, לא ירית להו להני נכסי מחמתיה, דכיון דמת הבן בחיי האב וכי מת האב ליתיה לבן דליקני איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קנה בפירות ולא מידי, ויחזרו נכסים ליורשי האב דהוה קני להו לפירות. דהכי אשכחן דדייק רבי יוחנן לקמן מברייתא, דקתני אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, ואי ס"ד קניין פירות לראשון לאו כקנין הגוף דמי, ליורשי נותן מיבעי ליה, דש"מ דסבירא ליה לרבי יוחנן דכל היכא דפירא לראשון וגופא לשני או לשלישי ולית ליה לשני זכותא בפירות אלא לאחר מיתת ראשון, אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. וה"ה הכא גבי מת הבן בחיי האב, דתרויהו חד טעמא נינהו.

וריש לקיש אמר קנה לוקח, קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ואף ע"ג דלא קננהו הבן לפירות מעולם, כיון דקנייה לגוף מחיים ממילא קננהו הבן לנכסי מחיים בין לגופא בין לפירי דידהו דאתו לאחר מיתת האב דבר שלא בא לעולם נינהו ולא הוו בחיי הבן דליקנינהו דהא מת הבן בחיי האב, כיון דסבירא לן דקנין פירות לאב לאו כקנין הגוף דמי אשתכח דמעיקרא קנייה הבן לגוף קנין גמור ולא שייר האב זכותא לנפשיה בגויה אלא למיכל פירי עד שעת מיתתו, ופירי דלאחר מיתה בתר גופא אזלי, וכיון דקנייה הבן לגוף מחיים קנין גמור כמאן דקננהו לפירי מחיים דמי בין להורישן לבניו בין לאוקומינהו בידא דלוקח. וזכותא דהוה ליה לאב בפירות משעת מיתתו הוא דפקעה לה ממלא בין לגבי הבן בין לגבי מאן דאתי מכח הבן, לא שנא יורש ולא שנא לוקח דמשעת לקיחה קנייה לוקח לגוף כי היכי דקנייה הבן. וכי היכי דכי מאית בחיי הבן קננהו בן (הם) הכי נמי מת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב קנה לוקח דלוקח במקום בן קאי. וקימא לן כרבי שמעון בן לקיש בתלת, והא חדא מינייהו:

קפ. איתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן אמר לוקח מביא וקורא. כלומר לוקח מביא ממנה ביכורים וקורא עליהן, קנין פירות ללוקח כקנין הגוף דמי. ואשר תביא מארצך קרינא בהו, ור"ל אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ולא מארצך קרינא בהו, ורבנן הוא דאחמירו עליה לאיתויי. וקימא לן כריש לקיש:

קפא. איתיבי ר' יוחנן לריש לקיש נכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחריו יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי. ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. ואוקימנא בפירקין (לעיל בבא בתרא קכט,ב) להא דקתני מת ראשון קנה שני כשאין הראשון ראוי ליורשו. והא דקתני מת שני קנה שלישי בשאין השני ראוי ליורשו. קתני מיהת ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, ואי איתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ליורשי נותן מבעי ליה. דכיון דלא אקני ליה מידי לראשון אלא כל ימי (חייה) [חייו] ואחריו לפלוני, אשתכח דפירי בלחוד הוא דאקני ליה לראשון, ופירא לשני לאחר מיתת ראשון, וגופא לשלישי מעכשיו ופירא לאחר מיתת שני לבתר דזכי בהו שני, דקא ס"ד אחריך כמעכשיו דמי. וכיון דמת שני בחיי ראשון לא קני שני דהא לא אקני ליה לשני מידי אלא לאחר מיתת ראשון, ולאחר מיתת ראשון הא ליתיה לשני דלקני. ושלישי נמי לא קני, דאע"ג דאקני ליה גופא מעכשיו למאי דס"ד דאחריך כמעכשיו דמי, אפילו הכי כיון דאמר ואחריו יירש פלוני גלי אדעתיה דלא ניחא ליה דליזכי בהו שלישי אלא לבתר דזכי בהו שני, וכיון דשני לא זכי שלישי נמי לא זכי. ויורשי ראשון נמי לא קנו, דהא לא אקני ליה לראשון אלא אכילת פירות כל ימי חייו. ולדידך דאמרת קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון דמית ראשון פקעא לה זכותיה וא"כ יחזרו נכסים ליורשי נותן מיבעי ליה. אלא מדקתני יחזרו נכסים ליורשי ראשון ש"מ קנין פירות לראשון כקנין הגוף דמי, וכמאן דאקני ליה גופא לראשון דמי, ואחריו לשני וכיון דליתיה לשני דלקני יחזרו נכסים ליורשי ראשון.

אמר ליה על דא את סמיך כבר תרגמה רב הושעיא בבבל אחריך שאני. כלומר לעולם אימא לך דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, והכא היינו טעמא דיחזרו נכסים ליורשי ראשון משום דאחריך שאני, דלאו כמעכשיו דמי, שנמצא שאין לשני ולא לשלישי לא גוף ולא פירות בחיי ראשון. ואמטול הכי כי מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, דגופא ופירא דידיה הוה, ולא אקני ליה נותן לשני מידי אלא לאחר מיתת הראשון, וכיון דמית שני בחיי ראשון פקעה לה זכותיה דשני לגמרי אפי' לאחר מיתת ראשון דהא ליתיה לשני דליקני. ושלישי נמי לית ליה ולא מידי דהא לא אקני ליה לשלישי מידי אלא לאחר זכייתו של שני, וכיון דלא זכי בהו שני יחזרו נכסים ליורשי ראשון, דמעיקרא גופא ופירא דידיה הוא, וההיא זכותא דהויא להו לשני ולשלישי בהני נכסי אתנאי הואי וכיון דלא איקיים תנאה בטלה לה זכותיהו מעיקרא.

וקי"ל כי האי טעמא דריש לקיש. חדא דהא איפסיקא הילכתא בעיקר שמעתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כותיה, וכיון דהילכתא הכין על כרחיך לא מיתוקמא הא מתניתא דנכסי לך אלא כי טעמיה דריש לקיש. ועוד דסוגיין (קכה,ב) במעשה דנכסי לסבתא ובתרה לירתה כי האי טעמא סליק, דאמרינן התם הלכתא כרב ענן דבעל לא ירית משום דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואקשינן מכלל דרב הונא סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואסיקנא התם דטעמיה דרב הונא משום דקסבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי והוה ליה מוחזק לשם. ודוק מינה מכלל דבני מערבא סבירא להו האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי. וכיון דאיפסיקא הלכתא כבני מערבא על כרחיך כותיהו עבדינן. דהיכא דא"ל נכסי לך ואחריך לפלוני לית ליה לשני לא גוף ולא פירות בחיי ראשון כלל. ואמרינן נמי התם אמר רבא מסתבר טעמיהו דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבין זבינה זביני, אלמא הא דבני מערבא הלכה למעשה היא, וסלקא נמי כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון. וכבר איפסיקא הילכתא כותיה כדבעינן למימר קמן.

והא דתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן קסבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, וקסבר נמי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, דאלו א"ל נכסי לך ואחריך לפלוני ותו לא מידי, בדין הוא דאפילו מת שני בחיי ראשון כי מאית ראשון יחזרו נכסים ליורשי שני, דהא אמרת האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, ואשתכח דמההיא שעתא אקני ליה פירא לראשון וגופא לשני. וכיון דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, אע"ג דמת שני בחיי ראשון נמי זאכו ביה יורשין דידיה בגופא דהני נכסי כי היכי דזאכי ביה איהו גופיה, ולכי מאית ראשון זכו יורשי שני בכולהו נכסי בין בגופא בין בפירא דאתי מהשתא. ואע"ג דליתיה לשני השתא דלקנייה לפירא, כיון דקנא ליה גופא מעיקרא מימלא קני פירא, דהא לא אקני ליה נותן פירא לראשון אלא כל ימי חייו בלבד, וכיון דמית ראשון איסתלקא לה זכותא ונתרוקנו הנכסים לבעל הגוף. אלא הכא כיון דתלתא נינהו ואקני ליה לשלישי לאחר מיתת שני, וסבירא ליה להאי תנא דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי, אשתכח דמשעת הקנאה קני ליה שלישי לגופא מעכשיו ולאחר מיתת השני. והוא דזכה בהו שני מקמי הכין, ולית להו לראשון ולשני זכותא אלא בפירא בלחוד. הילכך כיון דמית שני בחיי ראשון ואחר כך מת ראשון יחזרו נכסים ליורשי נותן, דהא לית ליה לראשון ולשני זכותא אלא בפירא. ושלישי נמי לא קני גופא אלא על מנת דזכי בהו שני בנכסי מקמי הכין, וכיון דמת שני בחיי ראשון ופקעה זכותיה דשני מעיקרא איגלאי מילתא למפרע דלא אקני ליה לשלישי ולא מידי ונכסי בחזקתיה דנותן קיימי. וכיון דאיפסיקא הילכתא דכל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי, ממילא שמעת דהא דתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן ליתה, דהא אסיקנא כרבי דאמר אחריך נמי כמעכשיו דמי כדבעינן למימר קמן, ולית הלכתא כותיה.

מיהו ש"מ דהיכא דא"ל נכסי לך ואחריך מהיום לפלוני, ומת שני בחיי ראשון, יחזרו נכסים ליורשי שני, דהא אקני ליה גופא לשני מהיום ולאחר מיתת ראשון, וכיון דמית ראשון ופקעא ליה זכותיה מפירי ממילא קמו להו נכסי בחזקת שני למפרע וזכו בהו יורשין דידיה מחמתיה. ואי הוו תלתא וא"ל לראשון נכסי לך ואחריך מהיום לפלוני ואחריו מהיום לפלוני, אשתכח דראשון ושני פירא בלחוד הוא דקני ושלישי הוא דקני גופא מהיום ופירא לאחר מיתת שני. והוא דזכה בהו שני מקמי הכין. לפיכך אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי נותן, דעד כאן לא פליגי הני תנאי אלא היכא דלא א"ל לבתרא מהיום, דמר סבר אחריך כמעכשו דמי ויחזרו נכסים ליורשי נותן, ומר סבר לאו כמעכשיו דמי ויחזרו נכסים ליורשי נותן ראשון כדברירנא, מכלל דהיכא דא"ל לבתרא מהיום דכולי עלמא לא פליגי דאם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי נותן: