יד אליעזר חלק ב צ

ואמוראים סי' י"ט באבן ציון שם אות ב' ובצ"צ שם מ"ש בהך כללא דמשנת ראב"י והאריכו בזה ואי"ה במק"א אבאר זה באריכות ולענין הל' הסכמת הפוס' כהרמב"ם וכמו שפ' המחבר דאין השאיבה מטהרה בהמשכה אלא במיעוטא ורוב כשרים ועי' בב"י שכ' דגם דעת הרי"ף יש לפרש הכי וכ"כ הרז"ה בהשגות על בעה"נ לדעת הרי"ף ועי"ש עוד בשמלה מ"ש לדידן דפסקי' כולו או רובו שאוב פסול מה"ת צ"ע אי גם בהמשכה פסול מה"ת או דאינו פסול רק מדרבנן והביא ד' מהרי"ט ביו"ד סי' י"ז שכ' בפשיטות דשאיבה בהמשכה לכ"ע הוי דרבנן כו' וכן בתשב"ץ ח"ג סי' כ' כ' בפשיטות דאינה פסולה אלא מדרבנן אבל בשו"ת אמרי אש ס"י האריך להוכיח מדעת הרבה גדולי הראשונים דס"ל דהוי דאורייתא כ' דלפ"ד יש ליישב קושי' התוס' ביבמות פ"ב ב' ד"ה דלא נשקול שהניחו בקושי' ויש להוכיח במכח קושי' זו דכולו או רובו שאוב ואפי' בהמשכה פסול מ דאורייתא כו' והאריך בזה ובס"ק ע"ה כ' להסתפק אם יש כאן כ' סאה מי גשמים ונתן לתוכן פחות מכ' סאה שאובין בהמשכה ואח"כ ניתוספו עוד מעט מ"ג אם נאמר כיון שרק המיעוט הי' שאובים בהמשכה כשר או נימא דשאובים אינם מטהרין בהמשכה אלא כשיש רוב מקוה כשרה דהיינו כ' סאה ומשהו אבל כל שאין רוב מקוה נפסלה בג"ל שאובים אפי' בהמשכה כו' והאריך בזה והביא ד' התשב"ץ ח"ג סי' י"ב כו' דמוכח מדבריו דס"ל דבעי' דוקא רוב מקוה ובס"ק ע"ו מ"ש לענין אי בעי' שנתערבו מתחלה כו' והאריך בזה ובס"ק ע"ז מ"ש לענין אי בעי' כ"א סאה או סגי בכ' סאה ומשהו ובס"ק פ' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף מח (יז) בידו דף. עי' ש"ך ס"ק ק' ד שהביא קושי' המע"מ דלעיל סעי' י"ד העתיק המחבר לשון הרמב"ם דאפי' בדבר המק"ט מד"ס אין מזחילין בו כו' ובאמת לק"מ וכמ"ש בשמלה ס"ק פ"ד כי בודאי גם בדינא דהכא שהוא מד' הרא"ש גם דבר המק"ט מד פוסל וכן מוכח ממתני' דנקט עלי קנים שאינם מק"ט כלל אפי' מד"ס ומשמע דע"י דבר המק"ט אפי' מד"ס תו ל"ה הוייתן בטהרה כו' ומ"מ בדינא דהכא דף וכן שאר פשוטי כלי עץ אינן פוסלין וטעמא כיון שדין זה הוא אליבא דהרא"ש ואיהו ס"ל דפשוטי כ"ע אינן מק"ט אפי' מדרבנן כו' עכ"ד ועי' בישוי"ע ה"ק כ"ט מ"ש והאריך בזה ובס"ק ל"א ובשמלה ס"ק פ"ב וס"ק פ"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף נ' (יח) המק"ט. עי' בשמלה ס"ק ק"צ שהביא ד' החתם סופר חיו"ד סי' רי"ח שנשאל בענין מקוה העשוי בגיגית טמונה בקרקע כהלכתה אך נקובה בשולי להוציא משם את המים לנקותה והברזא מנחושת אם יש לחוש בזה משום הוי' בטהרה ועלה בדעת השואל כי לדעת הרמב"ם פ"ט מהל' כלים אע"פ שאינו משמש בפ"ע כיון שיש לו שם בפ"ע מק"ט והשיב לו ששגה קצת כי גם הרמב"ם שכ' שהעדשה מק"ט בפ"ע כו' היינו מפני שעדיין הוא תכשיט שראוי לתלות ע"י הצינורא אבל ברזא הלזה שאיננו כלי תשמיש בפ"ע מה לי שמו עליו או לא וטהור הוא וכ' הוא ע"ד דנ' דהדין עם השואל כו' והאריך בזה יעוש"ה

(יט) וי"מ שמתיר כו'. והוא מד' הרא"ש ועי' בתשובת מהרי"מ סי' י' שהק' על דין זה דמאי שנא מסכך סוכה באו"ח סי' תרכ"ט כו' והק' ד' המחבר אהדדי דבאו"ח פ' בפשיטות כד' ר"ת וביו"ד סי' ר"א הביא ב' דיעות דעת הר"ש והרא"ש כו', ומ"ש ע"ד הנו"ב מהדו"ת סי' קל"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעי' נ"ב (כ) הבא לערב. עי' בשמלה ס"ק צ"ב שהביא ד' הג"ט סי' מ"א שכ' להסתפק אי מותר לעשות ההשקה בשבת דיש לדמות דבר זה למ"ש הפוס' דאין מבטלין אי' בשבת כו' והאריך בזה ומסיק דמותר להשיק מ"ש למים כשרים בשבת ויו"ט יעוש"ה

(כא) בהג"ה וקלוח המים כו'. עי' במי נדה מהדו"ק שנשאל במקוה גדולה נובעת ממעי' ומחמת חוזק הצונן שלה כו' עשו חפירה קטנה סמוך להגדולה ממש ועשו לה תיבה גדולה מנוקבת כנהוג וגם עשו נקב בדופן המפסיק בין המקוה הגדולה להקטנה אי דליכא כותל כלל בין הקטנה והגדולה רק התיבה עצמה של הקטנה הנקבעת בארץ היא בעצמה המחיצה שבין הגדולה והקטנה וע"י הנקב שבמחיצה המבדלת יוצאין המים ונמשכים המים מהגדולה להקטנה ומתמלאת ולפעמים כשהמים רבים בהקטנה חוזרין המים מהקטנה לגדולה ועמדו המערערים לפסול את המקוה הקטנה דכיון שהמים חוזרין מנה הגדולה מחמת ריבוי המים שבה או מחמת הטבילה שטובלין בה יש לה דין זוחלין כו'. והשיב דברור שאין כאן מיחוש כו' דלא נחשבו זוחלים רק אם הזחילה היוצאת יוצאת ע"ג הקרקע לא לתוך מחיצות לחזור ולהתאסף יחד אם הזחילה הוא למקום שיש בו מחיצות וחוזרים ונאספים שם כו' אין לחוש בזה לזחילה כלל ואדרבה משנה שלימה שנינו כו' דעירוב מקואות כשפ"ה כו' והאריך הרבה בזה ובד' מהרי"ק שהביא הש"ך ס"ק ל' ועי' בשמלה ס"ק צ"ד שהשיג עליו וכ' כי המערערים כדין ערערו כו' והאריך בזה יוש"ה

(כב) נשאר לעולם כו'. והוא מד' הרא"ש בתשובה כלל ל"א כו' והביא ג' ראיות לזה ועי' ב"י וד"מ מה שהביאו ד' ר' ירוחם כו' ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' נ"ג מ"ש בטעם פלוגתתן והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק צ"ה מ"ש ע"ד והאריך בזה ואח"כ הביא ד' ג"ט סי' י' שהשיג ע"ד הרא"ש בה"ג ראיות והאריך בזה והוא השיג עליו והאריך בזה יעוש"ה

(כג) רחב כשפ"ה. עי' בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' נ"א שהביא ד' הגאון ר' שלמה קלוגער שכ' דשיעור כשפ"ה שצריך לעירוב מקואות אינו מה"ת דמה"ת די בעירוב כשערה רק שחז"ל חששו דכיון דחוט השערה הוי דבר מועט אולי יהי' פחות מזה ולכן הוצרכו שיעור יותר כו' ומש"ה לענין פסול זוחלין אם יש שם נקב כחה"ש כבר הוא עירוב מקואות ואין בזה חש זוחלין והביא ראי' מפ"ק דסוכה דפריך הגמ' שיעורין דאורייתא נינהו ומאי פריך נימא דהכונה על שיעור עירוב מקואות דבעי' כשפ"ה דזה הוי מהלמ"מ ובע"כ דזה הוי רק מדרבנן והשיג עליו דהוא נגד ד' הרמב"ם וגם נגד משנה ערוכה דז"ל הרמב"ם פ"ח דמקואות ה"ל ח' ס' יש בנקב כשפ"ה ס' אין בו אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מה"ת וכל שעיקרו מה"ת אע"פ ששיעורו ה"ל ס' שיערו להחמיר עכ"ל הרי דשיעור כשפ"ה לענין עירוב מקואות הוא מהלמ"מ ולא מדרבנן כו' ובמשנה פ"ו דמקואות ס' כשפ"ה ס' כשאינה כשפ"ה פסולה מפני שהוא מה"ת ואף שהרמב"ם פי' שר"ל שעיקר הטבילה הוא מה"ת מ"מ מבואר עכ"פ דשיעור כשפ"ה הוא מהלמ"מ מדמדמה הך דשפ"ה להך דכזית מן המת וכעדשה מן השרץ כו' ושיעור כזית וכעדשה הלמ"מ הוא כו' ועוד מדפסל מ"ס ע"כ דהלמ"מ הוא ומש"ה אם יש ס' כו' פסול מס' כו' אבל אם נאמר דהוא מדרבנן כו' פשיטא דאם יש שם כחה"ש וס' אם יש כשפ"ה דאזלי' להקל אף שעיקר הטבילה הוא מה"ת וכדמפורש בפסחים מ"ד כו' דאף היכי דגוף האי' הוא מה"ת כל ששיעורו רק מדרבנן אזלי' בס' שיעורו להקל כו' ובסי' נ"ב שם השיג על הראי' הנ"ל מסוכה כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף נ"ה (כד) נתמלא. ולכאורה קשה הא הוי הוייתן ע"י האדם המק"ט אך י"ל כמ"ש בשמלה ס"ק ק' עפ"ד הט"ז א ע"ג שכ' דאינו אסור אלא אם ממשיך בדבר המק"ט במקום שלא הי' שם מים תחלה אלא ע"י ההמשכה שהוא ממשיך עתה ועושה