יד אליעזר חלק ב פח

יועיל קבולב"ח לסבול בתוך הכלי שהוא קפידא דאורייתא ופשיט לי' האי דינא ככל הפוס' הנ"ל כו' וכ' י"ג עקרים בדין מקוה וגם הביא ד' הבית אפרים חיו"ד סי' מה שהשיג על הנו"ב ובסי' ר"ה שם בתוך הגומא שטובלין בו צריך להעמיד חבית גדולה של עץ אשר בתוכו יזובו המים ובתוכו יטבלו דצריך לנקוב החבית כשפ"ה בעודו תלוש לבטלו מהיות כלי קבול ואח"כ יכולין לסותמו בסיד ובצרורות כו' אם אין תקנה לסתום הנקב של חבית אח"כ בהיותו מחובר בברזא של עץ אי אפשר ע"י סיר לבד תגבר תהלוכות המים ולא יהא באפשרי להתם במים חיים אח"כ והביא ד' מהרח"ש ח"ג סי' כ"א שכ' דפשטות משמעות הרא"ש והטור מבואר להתיר בזה דכיון דבטל לי' מתורת כלי בתלוש מה שנעשה כלי אח"כ במחובר ה"ל כקבולב"ח דשרי כו' והביא ד' המרכבת המשנה הנ"ל שפ' כן הל' למעשה כו' וגם הביא ד' הבאר יעקב שהאריך בזה. וכ' דאין לזוז מפסק הגאונים מחמת קושי' ונדחק ג"כ בישוב קושי' מד' הגמ' דב"ב הנ"ל והביא ד' הנו"ב שהעלה לאי' מחמת קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה. וסיים שלא לזוז מפסק הראשונים ויכול ליקח גיגית שלא נעשית מעיקרא לקרקע ולנקבו בשפ"ה שלא ע"מ לתקנו בברזא ולקובעה בקרקע בבנין ולבטלה שם לעולם ואם אולי יצטרכו לסתום הנקב בברזא אח"כ אין בכך כלום וכ' דמ"מ הואיל דהנו"ב אוסר לא אסמוך על דברי עד שיסכים עמי עוד גאון עכ"ד. ובסי' ר"ו שם כ' דבתשובה אחת הסכמתי לד' הנו"ב שע"י שהברזא עשוי לכך מעיקרא ה"ל ככלי העשוי לקבל בענין זה והדרנא שמצאתי להבית אפרים חיו"ד סי' נ"ג שדחה ד' הנו"ב אך מ"מ מסיים בסוף תבנא לדינא דאין חשש אם נסתם בברזא של עץ ומ"מ חוששי' לד' הגאון נו"ב וגם במאיר נתיבים ראיתי שחושש לזה לכן שפיר דמי לעשות נקב א' גדול כמוציא רמון ולסותמו בסיד וצרורות דרך בנין וזה יהי' סתום ועוד יעשו נקב כשפ"ה עם ברזא ולפתוח הברזא בכל עת שבאה לטבול כו' וכ' עליו דהוא עצה נכונה בענין זה והאריך הרבה בזה. וסיים דהיכא שאינה מחוברת בקרקע בבנין רק תלוי בשלשלאות ואז בעי' מדינא שיהי' הנקב פתוח בשעת טבילה ואי לאו פסולה מה"ת כו' עכ"ד. ובסי' רי"ז הביא ד' המרכבת המשנה והבאר יעקב הנ"ל וכ' דמנהג כל ערי ישראל להתיר לטבול בכלי שקולב"ח ותלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר וכ' נמי להתיר כשהחקיקה וקביעות באים כאחת כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק כ"ג מ"ש ליישב קושי' מהרח"ש והאריך בזה. ובסוף הסי' מ"ש ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל והאריך בזה. ועי' בשמלה מס"ק כ"ו עד ס"ק ל' ובתשובות בית אפרים שם מ"ש והאריכו בזה. ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' מ"ד שכ' דיש ליזהר הרבה שלא לקבוע לתוך הנקב ברזא המתוקנת לכך לסתום ולפתוח כי גם שיזהרו לפתוח אותו תמיד בעת הטבילה ולחבר המים אל הטבילה עכ"ז לא יצא הגיגית מתורת כלי כיון שעומדת לכך לפתוח ולסתום ע"י הברזא כו' והוא מבואר ביומא גבי בן קטין עשה י"ב דד לכיור כו' וע"כ כיון דאורחי' בהכי אין בזה שם נקב עליו לבטלו מתורת כלי שזה דרך תשמישו ויש לדמות גם נ"ד כו' ועוד יש לפקפק בזה הרבה באותן הקובעין הגיגית למעלה ולא בקרקעית המקוה רק שנקבעת לדופני המקוה מן הצד וא"כ היא מיוחדת למדרס ודמיא להא דתנן ג' עגלות הן כו' ולא דמיא למה שהתירו הפוס' לקבוע גיגית דהתם שעומדת על הארץ ממש אין תור מדרס עלי' והוי כמו שעומדין על הארץ משא"כ הכא כו' וגם יש בזה חשש מדין החיבור מדין הניצוק כו' דאינן חיבור ע"כ מהראוי לבטל תקנה זו דקביעת גיגית בשום אופן שיהי' ודי להקל בהטלת חמין לתוך המקוה כו' וכ' דהצעתי דברים אלו לפני מו"ר הגאון מ' חיים מוואלאזין והסכים לזה שאין לקבוע כלי בשום אופן עכ"ד. ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל. ועי' בעזרת יהודא חיו"ד סי' ל"ב מ"ש ליישב קושי' הנו"ב והאריך הרבה בזה. ופ' להקל במקוה הנעשה מכלי שקולב"ח ועי'. בד"ח הל' מקואות סי' ל"ה מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך הרבה בזה, ובסי' ל"ח שם ובבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' מ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' בס' ארץ לבי חיו"ד סי' ל"ט ובבית שלמה סי' ע"ג מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה

סעיף יט (י) פסולים. עי' בשמלה ס"ק מ"ט מה שחקר לענין מקוה שנפסל ע"י ג"ל אי אמרי' שכל המים נתהפכו להיות כשאובים ממש ואם נפלו מאותן המים ג"ל למקוה חסר פסלוהו או דלמא אינן פוסלין אלא לפי חשבון השאובים שבהם והביא ד' הר"ן פ' כל הבשר כו' והאריך בזה. ובס"ק מ' מ"ש ע"ד הרשב"ם ב"ב ס"ו א' ובס"ק מ"ה מ"ש בזה ד' שיטות והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף כד (יא) י"ט פעמים. עי' בתשובות רע"א סי' רכ"א אות ט' שהביא קושי' בנו הגאון ר' שלמה דהרי כשנוטל נוטל מהתערובות לפי חשבון כו' א"כ בכל פעם שנותן לתוכו משקה פוחת בנטילת המים וא"כ יכול לעשות כן ל' פעמים ויותר ועדיין ישאר רוב מים והאריך בזה ליישב ובסי' רכ"ב שם אות כ"ה מ"ש הגאון רע"א ליישב קושי' זו והאריך בזה. ועי' בשמלה ס"ק נ"ג ולפ"ד יש ליישב קושי' זו יעוש"ה. ועי"ש עוד ס"ק נ"ב נ"ד ובס"ק ס"ב מה שהביא ו' שיטות ובישוי"ע ס"ק כ"ב מ"ש והאריכו בזה

סעיף לט (יב) ע"י אדם. עי' בדרו"ח מהגאון רע"א בסוף הס' בכתבים שם שנשאל על מה שרצו לעשות מקוה ע"י מעשה חושב כדרך אוהרווערק להגביה המים ע"י נענוע שלשלת דהיינו שבשעת הנענוע אין המים נמשכים ובאים ממקוה עד אחר פיסוק נענוע השלשלת המים מגביהים עצמם למעלה נשפכין לסילון ומשם למקום החפירה ונקוו שמה המים וזה יהי' המקוה לטבול בה והשיב להתיר והאריך בזה. וסיים דאם אפשר בקל לתקן שאחר שיצאו המים מהצינור יהי' קרקע ג"ט שיעברו המים על הקרקע ההיא ומשם להמקוה טוב יותר ואם א"א בכך יש לסמוך ולהתיר על הנ"ל והסילון יהי' של עץ ושאין בו בית קיבול עכ"ד יעוש"ה

סעיף מ (יג) מים בכלי. עי' ט"ז ס"ק מ"ז והנה דין זה הוא מד' הטור בשם הרא"ש בתשובה והב"י כ' שלא מצא תשובה זו ועי' בתשובת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ג שכ' שמצא תשובה זו בס' חיים שאל שהדפיס שם קיצור תשובת הרא"ש שבסוף ס' חזה התנופה כו' יעוש"ה

(יד) בהג"ה אף במעי'. עי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' מ"ג שהביא דעת כמה פוס' המחמירים דס"ל דאף המעי' נפסל בשאיבה והביא הרבה ראיות לדבריהם והאריך בזה וכ' אח"כ אחרי שדעת הרבה גדולים כו' דמעי' כפסל בשאובים לאדם כל שהוא פחות ממ"ס לדעת הסוברים דבעי מ"ס לאדם כו' חלילה להקל בדבר ואף בס' אם נפלו ג"ל אין לזלזל כ"כ בספי' וצריך לנקב הכלי ששאובין בו רק בדיעבד אולי יש להקל בס' מ"ש למקוה ובפרט לעשות רוב שיעור המקוה בשאובים על סמך המעי' קטן יש בזה ס' דאורייתא לרעת רוב הפוס' דרובו שאוב מה"ת כו' א"כ מאן חשוב כו' להקל באי' כרת דאורייתא נגד כל הגדולים האלה וראיות ברורות והמקיל עתיד ליתן את הדין ונ' דאף הרא"ש להלכה אמר כן ואולי אם בא מעשה לידו לא הי' מיקל כ"כ בדבר כו' וכ' דאכתי יש לצדד קולא מצד א' דכל מה שכ' בזה הוא לדעת הפוס' דבעי מ"ס לאדם אבל לד' הפוס' דמטהר בכ"ש אף לאדם א"כ ודאי דמי ממש למקוה שלימה שאינה נפסל בשאובים לדעת רוב הפוס' אף ברוב שאובים זולת קצת פוס' כו'. ולפ"ז אולי בעת הדחק הגדול יש לסמוך על הפוס' הנ"ל להקל בדיעבד בלא נקבו הכלי ונפלו ג"ל כיון דפסול ג"ל בודאי מדרבנן י"ל כדאי הוא לסמוך עליהם כו' אולם אם רוב המקוה נעשה כך ודאי אין להקל אף דיעבד בשל תורה כו' והאריך בזה. ועוד כ' לחקור במקומות שלנו שחופרים בעומק עד שמוצאין מים נובעים מעצמן אם דין מעי' להם