יד אליעזר חלק ב פג

אלא ברא"ש גרים שתיקן כך בסורא כו' ולפי האמור ברמב"ם ר"פ י"א משמע שחכמים גזרו כך וצ"ע דהא משמע דתקנת ר' לא הוי אלא היכא שראתה ג"י כו' א"כ יש לעי' אם כונת הרמב"ם על תקנת ר' עכ"ד יעוש"ה

הלכות מקואות

סימן רא

סעיף א (א) במי מקוה. עי' ש"ך ס"ק א' שכ' שא"צ מים חיים אלא לזב ולא לנדה ולזבה טור ופוס' והוא מהתוספתא רפ"ג דזבים חומר בזב מבזבה שהזב טעון מ"ח והזבה אינה טעונה מ"ח וכן איתא נמי בתוספתא דמגילה פ"א אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון מ"ח כו' ומהתוספתא זו הק' רש"י בשבת ס"ה ב' ד"ה וסבר ע"ד רבינו הלוי שכ' הטעם משום דס' זבות נינהו וזבה טעונה מ"ח דהא בתוספתא מבואר כו' דזבה אינה טעונה מ"ח וכן הק' התוס' שם ד"ה שמא על הי"מ כו' מהתוספתא הנ"ל ועי' ברש"י סנהדרין פ"ז א' ד"ה הלכות שכ' וז"ל ואם ראתה ג"י רצופים הויא זיבה לקרבן ולטבילת מ"ח עכ"ל ודבריו תמוהים מד' התוספתא הנ"ל דמבואר דזבה אינה טעונה מ"ח וגם סותר ד"ע מהא דשבת שהק' בעצמו על רבינו הלוי מהתוספתא וכן ראיתי בהגהות הרש"ש שם שהק' כן דרש"י סותר ד"ע מהא דשבת וכ' דנ' להגיה כאן ולספירת ז"נ ועי' בב"ח שכ' ליישב קושי' רש"י ותוס' הנ"ל דדעת רבותיו של רש"י דאף דמה"ת אין זבה טעונה מ"ח אבל מדרבנן החמירו דגם הזבה צריכה מ"ח יעי' בישוי"ע ס"ק א' מה שהק' על הב"ח מד' מהרי"ק שכ' להוכיח דפסול זוחלין הוא מה"ת מהא דקא' הש"ס שמא ירבו נוטפין על הזוחלין כו' ולדעת רבותיו של רש"י כו' אמאי ניחוש לספי' במידי דרבנן והאריך בזה ליישב וכעת ראיתי באשכול הל' מקואות סי' נ' שכ' וז"ל הנדה והזבה סובלת במקוה ואינה טעונה מ"ח דלא כ' אלא בזב ובתשובה לרב נטורנאי שאלתם נדה שטבלה בים כך ראינו נדה דאורייתא כו' כל נדות בישראל ספקי זבות נינהו ואין עולה להם טבילה במקוה אלא צריכות מ"ח כו' עכ"ל. והוא מד' רב נטורנאי ודבריו תמוהין דדוקא זב טעון מ"ח ולא זבה וכמ"ש האשכול עצמו תחלה והוא מהתוספתא הנ"ל וכן תמה בנחל אשכול שם אות י"ד והביא נמי ד' רש"י סנהדרין הנ"ל ותמה עליו וגם הק' ד' רש"י אהדדי מהא דשבת הנ"ל וכ' דאפשר שהוא גליון ברש"י שבת שהב"י כ' לרש"י בעי' מ"ח לזבה ותוס' שבת סותרו והול"ל רש"י עצמו סותר זה הדין ש"מ שלא הי' כ' בספרו ואם לא נשווינן רבותא כטועין צ"ל דמדרבנן עשאוהו כזב עכ"ד. והיינו כד' הב"ח ולא ראה ד' הב"ח הנ"ל שכבר הקדימו בזה אחר כותבי הנ"ל ראיתי בשאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ח שנשאל ע"ד רש"י סנהדרין וכ' השואל שהוא ט"ס בד' רש"י הנ"ל וכ' הוא ליישב שאין כאן ט"ס דהא רש"י עצמו הביא בשבת הנ"ל ובנדה ס"ז א' שכן הוא דעת רבו הלוי דזבה צריכה מ"ח ודחה דבריו מהתוספתא כו' ובבכורות נ"ה ב' הביא פי' רבו ולא ערער עליו א"כ הא דפי' בסנהדרין נמי דרבי' הוא ולא טעותא כו' והאריך בזה. וכ' ליישב ד' הגאונים אולי ראו שאין הכרח לפסוק כהתסופתא דמשמע קצת דגמ' דילן פליגא עלה מדרבי לא שנאה ותלמודא נמי לא אשתמיט בשום דוכתא לאשמעי' כי הא מלתא ש"מ דלא ס"ל הכי והביא דבכמה מקומות נשתמש הרמב"ם בזה ודחה ברייתא מפני שלא נזכרה בתלמודא שאנו סומכין עליו כו' כ"ש אם נוכל להוכיח ממנו ההיפך באופן מה שרשאים אנו לומר כן וכ' ובקושטא לא ידענא מהיכי נפקא לי' לתנא דברייתא שאין כן בזבה ואי מדכתיב מ"ח בזב לחוד נילף מינה לזבה דשוו בכמה מילי ותדע מדאצטריך בשרו למעט מצורע שאין טעון ביאת מ"ח הא לא"ה הוי גמרי' אפי' מצורע מזב במה מצינו כו' ותו מדלא ממעטי' בהדיא מבשרו ולא זבה כדאימעיט מצורע כו' והא לא אשכחן בשום דאימעיטא זבה מטבילת מ"ח מקרא ואדרבה היקישא נמי איכא דמקשי' זב לזבה כדכתיב כו' והזב את זובו לזכר ולנקבה כדאיתא בב"ק כ"ה ב' כו' ועוד יש לי קצת סעד כו' דתלמודא לא ס"ל כברייתא מנדה ל"ז דצריך למכתב מזובו ולא מנגעו אע"ג דכתיב נמי בזבה כו' אצטרך קרא בזב דחמור דמטמא בראיות כבימים וכן בכ"מ ולא עביד צריכתא ופרכא דזב שאני דטעון מ"ח משא"כ בזבה וה"ז דבר המפורש בו בכתוב וראוי יותר לעשות ממנו צד חמור ומשמע מהכא דל"ל לתלמודא ההיא דתוספתא אלא שוין זב לזבה בכך מש"ה לא פריך מיני' כו' עכ"ד יעוש"ה. ועי' בחתם סופר בחידושיו לנדרים מ' א' ד"ה נהרא שכ' נמי דפשטות לשון המשנה פ"ה דמקואות מ"ה דזבה בעי' מ"ח כו' ושזה ג"ש שיטת רש"י בסנהדרין וציין ע"ד השאילת יעב"ץ הנ"ל

(ב) מ' סאה. עי' ישוי"ע ס"ק ב' שכ' דהא דבעי' מים שכל גופו עולה בהם בפ"א פשיטא דהיא מה"ת דכתיב ורחץ במים את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם אמנם הא דבעי' מ"ס כו' צריך ביאור אם הוא ד"ת או רק מדרבנן והביא ד' הגמ' בכתובות ק"ד א' אהך דאשה ששהתו כו' א"ל כל מדת חכמים כך הוא במ"ס טובל במ"ס חסר קורטוב א"י לטבול ולשון זה מורה דהא דבעי' מ"ם אינו רק מדרבנן והביא ד' השימקו"ב שם בשם תלמידי ר"י כו' דחז"ל תיקנו זאת דפחות משיעור מ"ס א"י לטבול אף שכל גופו עולה בהם אמנם בהרבה מקומות נ' שהך מלתא כו' היא ד"ת כו' וכ' דנ' דנפקא לי' דגבי בעל קרי כתיב ורחץ במים כל בשרו וה"ל למכתב ורחץ כל בשרו במים כמו דכתיב לעיל גבי זב ורחץ בשרו במים חיים ע"כ דבכאן בעי' כל בשרו שכל גופו עולה בהם היינו שהמים יהי' מיוחדים למקוה שגופו של אדם בינוני עולה בהם וע"כ כתיב במים קודם והיינו מים מיוחדים לרחוץ בהם כל בשרו והיינו מ"ס אבל זב דטבילתו במעין ומעי' לא בעי' מ"ס ודי בכ"ש רק שיהא גופו עולה בהם ע"כ כתיב ורחץ בשרו במ"ח דלא בעי' מים המיוחדים למקוה רק בכ"מ מי מעי' שרחץ בהם בשרו טהור הזב וכ' דזהו ביאר לשון הש"ס בחגיגה י"א ורחץ בשרו במים במי מקוה ופירש"י דכתיב במים בפת"ח משמע שמיוחד למקוה את כל בשרו שכל גופו עולה בהם וכמה הן אמה על אמה ברום ג"א ורש"י נדחק בביאור לשון מים המיוחדים למקוה שלא יהי' שאובים והתוס' כו' פי' דמי מקוה היינו באשבורן ונ' כפשטן שיהי' מים המיוחדים למקוה של סתם בנ"א דהיינו שיהי' מ"ס דאם יכול להתכסות בהם גופו ול"מ פחות משיעור אף אם הוא אדם קטן שגופו עולה בפחות עכ"ד. ועי' בב"ח לעיל סי', ק"כ שכ' דלד' הכל מ"ס דנדה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכדכ' ב"י סי' ר"א להרמב"ם והראב"ד וכ"כ הסמ"ג בהל' מקואות רמ"א א"ו ר"י בר שמואל דהא דתנינא בת"כ המעי' מטהר בכ"ש והמקוה במ"ס זהו מדרבנן דמה"ת די ברביעית אם כל הגוף הנטבל עולה בהם כו' וכשם שאמרו מקוה במ"ס מדרבנן כך מעי' מטהר בכ"ש אפי' מדרבנן כו' אמנם לטבול אדם צריך אף במעי' מ"ס כו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש בהל' מקואות ונ' ד' ר"י ב אין להשיב כו' דכ' להדיא דשיעור מ"ס מדרבנן הוא כו' והאריך בזה יעוש"ה. הנה מ"ש דדעת הראב"ד דמ"ס אינו אלא מדרבנן וכמ"ש