יד אליעזר חלק ב עה

שכ' באשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה ובדקה ומצאה מראה טהור שהיא טהורה לבעלה והביא ד' הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב שכ' שהרחם שהולד נוצר בו הוא נקרא מקור והיא שדם נדה וזיבה יצא ממנה ונקרא חדר הרי דאף שנפתח הקבר ויצא ממנו מראה טהור ל"א אין פה"ק בלא דם וכ' דכן משמע מד' התוס' נדה כ"ב ב' ד"ה לפלוג כו' והביא נמי ד' השאילתות פ' תזריע דפשוט לי' דבולד שלא נגמר צורתו ש א א ין פה"ק בלא דם ומייתי מהא דת"ר יולדת שו"ז עלי' מ' לזכר ופ' לנקבה והרי בזה ל"ח לאורתא לאכול פסחא וע"כ דהיינו מ' ופ' לצורת זכר ונקבה ומני ר"י דאמר זכר למ"א ונקבה לפ"א מ"ד א"א לפה"ק בלא דם קמ"ל דבלא גמר צורת הולד לא מפתח ואפשר לפה"ק בלא דם כו' והאריך בזה וכ' אבל בלא יצא ולד כלל בדיקת אצבע לית דין בושש דאפשר בלא דם וגם במפלת חתיכה כ' הטור סי' קפ"ח דבחתיכה קטנה כשפופרת פה"ק בלא דם והביא ד' הפרישה ס"ק ב' שכ' דבולד קטן כשפופרת יש פה"ק בלא דם והואיל וניתנו הדברים לשיעורין פשיטא שאין לדמות תחיבת אצבע לולד וחתיכה גדולה היוצאים בדוחק מבפנים ולהחזיקה בטומאה ודבר גדול כזה הי' לבעלי התלמוד והראשונים להשמיענו להזהיר הנשים בשעת בדיקתן שלא יעמיקו באצבע עד המקור ויגרמו פה"ק ויטמא אין זה אלא תמהון לבב ואין בזה שום מיחוש עכ"ד ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בפ"ת ס"ק ד' שהביא ד' חשובה מאהבה ח"א סי' קט"ז בתשובת הגאון בעל נו"ב שכ' דמאי דאמרי' אין פה"ק בלא דם היינו אם הקבר נפתח ויצא ממנו דבר גוש כמו ולד או חתיכה כל שאינו דק כשפופרת דק של קש או שילדה רוח אבל כשלא יצא דבר או שיצא דבר דק מאד או משקה ל"א אין פה"ק בלא דם דאל"כ היכא משכחת כלל דם טהור הרי עכ"פ נפתח הקבר עכ"ד הרי דהנו"ב עצמו ס"ל דהיכא שלא יצא דבר או שיצא דבר דק מאד כו' ל"א אין פה"ק בלא דם ואין התשובה מאהבה ת"י ומד' התשובה מאהבה משמע דהנו"ב מיירי דאף אם הרופא פתח פי המקור ע"י כלי אינה חוששת משום נדה אלא דוקא אם יצא ממנה דבר גוש אבל אם לא יצאה ממנה דבר גוש אין סברה לטמא וא"כ אין כאן השגת הב"א על הנו"ב הנ"ל דהא הב"א הנ"ל מיירי שלא יצא דבר גוש שאם יצא דבר גוש היא טמאה אפי' בלא אצבע ובלא כלי וכמבואר לעיל סי' קפ"ח והנו"ב מיירי שיצא דבר גוש ע"כ הוא טמאה אבל אם לא יצא כלום י"ל דאף הנו"ב ס"ל שאפי' ע"י כלי היא טהורה ואין כאן השגה על הנו"ב וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא עולת יצחק סי' קע"א שכ' נמי כן דאין כאן השגה על הנו"ב וכ' להוכיח דס"ל להנו"ב דאף אם הרופא פתח פי המקור ע"י כלי אינה חוששת לנדה היכא שלא יצא ממנה דבר גוש כו' והאריך בזה וכ' שהנשים שהרופא בודק אותן ואח"כ בודקות עצמן ואינן מוצאין מראה דם כו' ואף אם אין מוצאין כלום ג"כ י"ל להקל דבשלמא אם הרגישה שנפתח מעצמה כו' לא על חנם נפתח אע"כ שהדם בקע הפתח משא"כ אם נפתח ע"י כלי כו' וכ' דמד' הב"א הנ"ל מוכח אפכא כו' והביא ד' החו"ד ס"ק א' שכ' ג"כ דהא דאמרי' אין פה"ק בלא דם דוקא כשהפילה איזה דבר דנפתח הקבר כ"כ עד שיצא ממנה אז אמרי' אין פה"ק בלא דם אבל כשנפתח הקבר ולא יצא ממנה אף דם אינו יוצא כו' עכ"ד ובתשובה שאח"ז האריך נמי בזה והביא ד' החו"ד סי' קפ"ח ס"ק ג' והק' מחולין ע"א האשה שמת ולדה כו' ואם אנו או' שגם ע"י גרם מבחוץ צריך לצאת דבר גוש ניחא כו' והאריך בזה יעוש"ה

ועי' בשם אר"י ח"א בתשובות הנוספות סי' י"ט שכ' נמי לענין רופאים שמקלחים בביה"ר לרפואה ע"י כלי הנעשה לזה וכ' דמתחלה חשש להחמיר מחמת פה"ק ע"י הקילוח כו' הנה זה חשש רחוק כו' ובהא דסי' קפ"ח וסי' קצ"ד מבואר דדוקא אם יוצא דבר גוש בפה"מ אז אמרי' א"א לפה"ק בלא דם והביא ד' התשובה מאהבה הנ"נ שכ"כ הנו"ב בעצמו שם ולכן אין שום חשש להחמיר בזה כלל וכ' דגם פה שכיח הרבה דבר זה בנשים שמקלחים ברחם לרפואה ואני מתיר בפשיטות רק אני שואל אם אין השפופרת שמקלחים בו ארוך ואם אין נכנס עד פי המקור לפותחו כי בזה יש לחוש אשר השפופרת נכנס במקור א מו דבזה יש להחמיר כהנו"ב כי שיעור השפופרת צריך להיות דקה מן הדקה דאז אין לחוש לפה"ק כו' ואין אנו בקיאים בשיעור זה כו' וכבר נודע לי אשר גוף השפופרת שמכניסים אינו ארוך כאצבע ואיני נוגע אפי' במקור כלל ומעולם אני מטהר הנשים האלה לבעליהן ולא עלה בלבי, מעולם לחוש בזה אשר ע"י הקלוח יהי' נפתח המקור כלל ואין שום טעם להחמיר בזה בחנם עכ"ד הרי שכ' בפשיטות להקל אף ע"י כלי ועי' בעונג יו"ט סי' פ"ד שכ' נמי להקל בכה"ג וכ' דמנהג הרופאים שמכניסים פי המקור לתוך השפופרת ועי"ז בודקים אם יש מכה במקור ואין נפתח המקור כלל ע"י השפופרת והאריך בזה ועי' בס' דברי מלכיאל ח"ב סי' נ"ו שכ' נמי להקל בכה"ג והביא נמי ד' העונג יו"ט וכ' ע"ד דאף אם נפתח המקור יש להקל בכה"ג והאריך הרבה בזה ועי' בס' אורח לחיים חיו"ד סי' י"ז מ"ש ע"ד הנו"ב והביא נמי ראי' מד' המשנה הנ"ל האשה שמת ולדה כו' דלא כהנו"ב דלהנו"ב האשה טמאה משים דפשטה חי' את ידה ונפתח רחמה וא א לפה"ק בלא דם וכ' מתחלה לדחות ראי' זו עפ"ד הגאון רע"א בתשובה סי' קנ"ח כו' ואח"כ הק' מ"ד הגאון רע"א כו' והאריך הרבה בזה ופ' להקל ועי' בפ"ת לעיל ס"י קפ"ז ס"ק נ"ג מה שהביא בשם הפ"מ משמע נמי דיש להקל בזה ואף בכלי טהורה ועי' בשו"מ מהדורא תליתאה ח"ב ס"י שהשיג נמי על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ואינו ת"י וכן נ' עיקר לדינא דאף ע"י כלי יש להקל ולטהר וכעת ראיתי בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' ל שכ' באשה שאמרה המילדת שהכניסה אצבעה בעומק הרבה כו' דראוי להחמיר לכתחלה בחשש אי' כרת מאחר ששיעורים לא נתבארו בש"ס והאריך בזה יעוש"ה ומ"מ נ"ל הקל וכמ"ש ועי' בס' ועד חכמים בקונטרס דרך תשובה סי' ל"ז ל"ח שהאריך הרבה בזה ופ' להקל ועי' בס' זכרון יעקב סי' י"ג מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ז) כמין דגים כו', עי' בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' ל"ב שכ' דלכאורה לשיטת רש"י דס"ל דמש"ה החמירו רבנן לטמא כתם אף בשלא הרגישה דדילמא ארגשה ולא אדעתה כו' אף דפסק דעכשיו החמירו שלא לבעול על דם ימי טוהר כו' מ"מ אם מצאה כתם בימי טוהר מותרת לבעלה כיון דאף אם ארגשה טהורה מדאורייתא בימי טוהר רק כשידעה שהרגישה החמירו אבל מנ"ל שהחמירו למיחוש לארגשה ולאו אדעתה כיון דליכא חשש דאורייתא וכ' דאם נאמר כן יש ליישב קושי' הס"ט סי' קצ"ד ס"ק י"א כו' והניח דין זה בצ"ע יעוש"ה

סעיף ח (ח) המפלת טומטום עי' בימי נדה מהדו"ת שם שהניח בצ"ע דאמאי לא העתיקו הטור והמחבר דין זה דאפי' טומטום כו' ויפה תי' בשמלה ס"ק דהטור והמחבר סמכי א"ע על מ"ש לעיל בסמוך דהמפלת דמות בהמה חי' ועוף ושליא שאינה קשורה נותנין לה ימי טומאה של נקובה בשביל ס' ולד השליא שנמוח ואע"פ שהנדמה הוא זכר ול"א מדהאי זכר האי נמי זכר וממליא מובן דה"ה לטומטום כו' ולא הוצרכו לכפול הדברים אבל תנא דמתני' דלא תני מקודם הך חידוש הוצרך למתני' גבי טומטום ואנדרוגינוס עכ"ד

סעיף ט (ט) הרגישה כו'. עי' בס"ט ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הרמב"ם והטור שהשמיטו הדין דחוששין שמא הרחיקה לידתה והאריך בזה ועי' בימי נדה בחידושיו כ"ט א' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה: