יד אליעזר חלק ב סג

(ב) גזרו על כתם. עי' ט"ז ס"ק ב' שהק' דהא הוי ס"ס ס' אם יצא ממנה או מעלמא ואת"ל ממנה אימור לא מן המקור אתי כו' והוא קושי' הכ"מ פ"ט מהל' א"ב הל' א' ותי' די"ל אעפ"כ החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור ועי"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאלו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ס' א' עכ"ד. ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' דתי' הב' של הכ"מ הוא הנכון כי כך אמרו בגמ' לב"ש דס"ל די' שעתה משום דאשה מרגשת א"כ לא יהי' כתמים כלל ומשני כיון בציפור לא נתעסקה בשש"ט לא עברה האי דם מהיכא אתי וא"כ הדבר לב"ש מכ"ש לדידן דקי"ל כב"ה ולק"מ מהך ד' רמ"א דלעיל דהרי מכה לפניך עכ"ד. ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' ע"ד הט"ז דאינו מובן קושי' דס' מעלמא אינו ס' כדאמרי' בנדה ג' כיון דבשש"ט לא עברה האי דם ודאי מגופה עכ"ד. והיינו כד' הפלתי ועי' בס"ט ס"ק ב' שכ' ע"ד הפלתי מיהו לפמ"ש הרשב"א שם וז"ל ק"ל לימא דלמא נתעסקה או עברה ולאו אדעתה כו' ונ"ל דש"ה דאפי' לכשת"ל נתעסקה בצפור או עברה בשוק א"א לך לטהרה אא"כ תחזקה כשכחה דנתעסקה או עברה ושכחה ולאו אדעתה וכיון שכן אף אתה או' שמא הרגישה ושכחה או שמא הרגישה ולאו אדעתה דכסבורה הרגשת מ"ר כו' הלכך הואיל ומצוי דם לפניך ושכיחי בה דמים מוטב שתתלה אותו במנוי דדמים מצוין בה עכ"ל. ושפיר מקשה מצוין בה מ"מ בהצטרף דם עלי' איכא רובא להתירא ובע"כ צ"ל דראו חכמים להחמיר הואיל דאי' חמיר הוא וכתי' הא' של הכ"מ עכ"ד. ועי' בפרמ"נ בחקירה השני' אות ו' שהק' עליו דא"כ איך אמרו בש"ס שם הטעם דבשש"ט לא עברה כו' ה"ז הטעם לחוד לא מהני כו' ובע"כ צ"ל דעיקר הטעם משום דאי' חמור הוא החמירו חז"ל כו' וה"ל להש"ס לומר טעם זה והרי העיקר חסר כו' והאריך בזה. ומסיק דעל קושי' הכ"מ צ"ל כתי' הא' של הכ"מ וכמ"ש הס"ט עכ"ד. עוד כ' החו"ד שם וגם ס' צדדין אינו ס' דחזקת דמים מהמקור דהא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש כו' עכ"ד. והפרמ"נ שם כ' עליו שלא עי' רק בט"ז שכ' שמא אינו מהמקור וחשב שכוון לדם צדדין אולם בכ"מ מבואר להדיא שהס' הוא שמא מן העלי' וכונתו בזה לפמ"ש הרמב"ם פ"ה דאין חייבין על ביאת מקדש כ"א בנמצא מן הלול ולפנים אבל אם נמצא מן הלול ולחוץ טומאתו בס' שמא מהחדר שמא מהעלי' לפיכך אין שורפין עליו תרומה וקדשים ואין חייבין על ביאת מקדש וא"כ כ"ש כאן שלא נמצא רק כתם על הבגד דודאי איכא לאסתפוקי שמא מהעלי' וזהו שהק' הכ"מ דבהצטרף לס' זה שמא מהעלי' עוד ס' אחר שמא מעלמא הו"ל ס"ם כו' והביא ד' הנו"ב סי' נ"ה שהשואל שם תמה על הכ"מ מהא דתנן דם הנמצא בפרוזדור כו' שחזקתו מהמקור והביא תי' כו' וכ' דפשטן של ד' הרמב"ם מורין כדעת הכ"מ הנ"ל כו' והאריך בזה יעוש"ה. והנה הט"ז תי' קושי' הנ"ל דכיון דרוב דם שיוצא מהאשה שאין לה מכה אתי ממקור לא נחשב זה לס' כלל וכיוצא בזה כ' התוס' פ"ק דכתובות ט' א' כו' וא"ל ממ"ש רמ"א ס"ס בסי' קפ"ז סעיף ה' דהתם יש מכה ואפשר שהוא מהצדדין וע"ז קאי הס"ס עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהין וכמו שתמה בפרמ"נ שם דבתוס' שם מבואר להיפך שכ' דאף דרובא ברצון מ"מ היכא דאיכא עוד ס' מצרפי' גם זה לס' דשמא באונס וא"כ כ"כ נאמר כאן דאף דרוב דמים מן המקור כיון דאיכא עוד ס' שמא מעלמא מצרפי' גם ס' זה שמא מעלי' והוי שפיר ס"ס ואם כונת הט"ז לומר דשם כ' התוס' דרובא ברצון לא הוי רוב גמור הא אי הוי רוב גמור לא הי' מצטרף אפי' לס"ס וע"כ צ"ל דהט"ז ס"ל דהאי רובא דרוב דמים מהמקור הוי רוב גמור ושורפין עליו אח התרומה כו' הא ודאי ליתא וכמבואר בד' הרמב"ם פ"ה דמן הלול ולחוץ הוי ס' ואין שורפין עליו את התרומה וכ' דביאור ד' הט"ז הוא בשנאמר דס' זה שמא מעלמא הי' פשוט להט"ז דאין זה ה' השקול דמאחר דבכל צד שנאמר מהיכן בא דם זה הכל הוא ממיעוט ורובן ליתנייהו הכי דאם נאמר שבא ממקור וארגשה ולאו אדעתה רובן מרגישות ביציאת הדם מגופה וכ"כ אם נאמר שבא מגופה בלא הרגשה ג"כ הוא נגד הרוב הנ"ל וכמו אם נאמר דאתא מעלמא ועברה בשש"ט ולאו אדעתה ג"כ הוא ממיעוט דרובן ליתנייהו הכי שישכחו אם הלכו בשש"ט או לא ומאחר דבאיזה צד שנאמר שבא הדם הזה בע"כ נצטרך לומר שיצתה מהרוב והוא מהמיעוט מעתה נחזי אנן לאיזה צד נוטה יותר לומר שבא הדם הזה והנה לפי ד"ת דאם ראתה בלא הרגשה טהורה ה"ל רובא להתירא דצד זה לבוא מעלמא הוא להתירא וכ"כ צד זה שבא מגופה בלא הרגשה ג"כ להתירא וא"ל רק צד א' לאיסורא והוא דשמא ארגשה ולאו אדעתה וה"ל רובא להתירא וע"כ כתמים טהורים מה"ת כו' אמנם לפי תקחז"ל דאפי' ראתה בלא הרגשה טמאה כו' לפ"ז ה"ל רובא לאי' דצד זה שבא מגופה בלא הרגשה הוי ג"כ לאי' והרי לפנינו ב' מיעוטין לאי' וא"ל רק מיעוט א' להיתר והוא דשמא בא מעלמא ועברה בשש"ט ולאו אדעתה וה"ל רובא לאי' ולא חשיב ס' השקול מאחר דנוטה לאי' טפי מלהיתר רק דמ"מ שפיר הק' הכ"מ דכיון דאין זה רוב גמור רק שנוטה יותר לאי' א"כ מאחר דאיכא תוס' השקול דלמא מעלי' וכמ"ש הרמב"ם דטומאתו בס' הדר תו ה"ל רובא להתירא וע"ז שפיר תי' הט"ז דגם ס' זה שמא מעלי' לא הוי ס' השקול דרובן ממקור ולא כ' הרמב"ם דטומאתו בס' רק לענין זה דאין שורפין עליו את התרומה דלא חשיב רוב גמור אבל מ"מ לענין ס' חשיב רוב דלא הוי ס' השקול וכמ"ש התוס' בכתובות דאף דלא הוי רוב גמור כו' עכ"ז נחשב לענין זה דלא חשבי' לי' לס' להתיר ע"י זה ואף דשם כ' התוס' דמ"מ היכא דאיכא עוד ס' מצרפי' ס' זה לס"ס זהו דוקא ס' השקול דאז מצרפי' גם ס' זה דאף דאינו רק מיעוט עכ"ז אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא כו' משא"כ כאן דגם הס' הב' דשמא מעלמא לא הוי ס' השקול דיותר נוטה לאי' מלהיתר רק שרצונו לצרפו לס' זה דשמא מעלי' מאחר דגם ס' זה דשמא מעלי' אינו ס' השקול כו' הדרתו אינו ס' השקול כלל ועי' במנח"י ס"ק א' שהשיג על הט"ז וכ' דנ' דה"ט דהוי ס"ס משום דאתרע לן רובא כיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת ממקור לכן הוי ס"ס גמיר כו' ומה"ט חשיב הכא ג"כ ס"ס כיון דרוב נשים מרגישין בעצמן אם רואות דם אתרע לה רובא והוי ס"ס גמור או לאו מטעמים שכ' הכ"מ עכ"ד. והפלתי שם כ' עליו דיפה השיג ועי' בפרמ"נ שם שכ' עליו דהעתיק ד' הט"ז שלא כראוי דלפי העתקתו משמע שהט"ז בא לומר דס' זה שמא מעלמא לא הוי ס' דרוב דמים מגופה וע"כ כ' דנגד זה איכא האי רובא דרוב נשים מרגישות דזה מורה שבא מעלמא אבל באמת הט"ז לא כ' רק דרוב דמים כו' אתיא ממקור כו' וכיון לס' זה דשמא מעלי' דאינו נחשב לס' השקול דרוב דמים ממקור. ומעתה תו ליכא למדחי דנגד זה איכא האי רובא דרובא מרגישות דגם אם בא מעלי' ה"ל עכ"פ להרגיש שדבר לח זב בפרוזדור כו' והיא שלא הרגישה כלל הרי בודאי יצתה מרוב זה דרובן מרגישות והדרי' להאי רובא דרוב מהמקור וא"ש אמנם גם ס' זה שמא מעלמא ג"כ הוי רובא לאי' ול"מ לה מידי האי רובא דרוב מרגישות דמאי אמרת דבא מעלמא א"כ צ"ל דעברה בשש"ט ולאו אדעתה א"כ כ"כ נוכל לומר דארגשה ולא אדעתה ובהצטרף לזה המיעוט דאין מרגישות לפ"מ שתקנו חז"ל לאסור אפי' ודאי ראתה בלא הרגשה ה"ל רובא לאי' כו'. ונ' דגם ד' הכ"מ בתי' ב' יש לפרש ע"ד זה רק שלהט"ז הוי פשוט לי' דהאי ס' שמא מעלמא לא הוי ס' השקול ועיקר קושי' הוא דהוי סבר דהאי ס' שמא מעלי' הוי ס' השקול וע"ז תי' דגם ש' זה דשמא מעלי' לא הוי ס' השקול ולהכ"מ נאמר להיפך