יד אליעזר חלק ב נט

כתמים כו' וא"כ טהורה אפי' מדרבנן ואם נימא דדם שנמצא ע"י בדיקה היא רק מדרבנן וממילא בקטנה כו' היא טהורה אפי' נמצא ע"י בדיקה א"כ איך נפרש די הגמ' נדה י' ב' כו' עד שלא הגיע לפירקן הרי הוא בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן כו' ומה טיבו של בדיקה זו קודם שהגיע לפירקן דאפי' ימצא דם ע"י בדיקה ה"ה ככתם בעלמא וכיון דחכמים לא גזרו עלי' כתמים היא טהורה אפי' נמצא על בדיקה ומאי קא' כו' ואין הנשים בודקות איתן דאפי' ימצא דם ע"י בדיקה טהורה א"ו דדם הנמצא ע"י בדיקה היא דאורייתא ולהכי גם בנשים שלא הגיע לפרקן כי ימצא דם ע"י בדיקה הוא טמאה כו' ועוד כ' להוכיח מהא דכתב הראב"ד והרמב"ן כו' דאין בכתמים משום וסת לבד בכתמי עד הבדוק לה ואי נימא כו' והוא מדרבנן איך קובעת וסת בשביל זה כיון דהוא ג"כ מדרבנן וגם מה שקובעות יש ג"כ הרבה קולות כו' א"ו משמע דכתמי עד הבדוק לה היא טמאה מדאורייתא וכן מוסכם מכל האחרונים דדם הנמצא ע"י בדיקה הוא מדאורייתא עכ"ד ועי' בבינת אדם שער ב"ה סי' ח' שהאריך כזה והביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' עליו דמ"ש דהוי ס' דאורייתא אינו מדוקדק דע"י בדיקת עד הוי ודאי דאורייתא וכמ"ש הרמב"ן דחזקת שבא בהרגשה וכיון שהוא חזקה ודאי הוי דאורייתא כו' והאריך וכ' כעין ד' הס"ט הנ"ל וכ' אח"כ דכן משמע בנדה י"ד בדקה בעד הבדוק וטחתו בירכה דטמאה ומשמע אפי' לא הרגישה ועוד מדא"ל ר' שימי והא חוששת אמרת לן ואי דארגישה למה חוששת אע"כ אפי' בלא ארגישה ולכן טמאה נדה וס"ל דרק חוששת דאימר הרגשת עד הוא ורב ס"ל חזקת דם בהרגשה עכ"ד וכן עיקר לדינא דאם בדקה ומצאה דם דטמאה מדאורייתא אפי' בלא הרגשה וכמ"ש החו"ד והעמודי אור והמקמ"ח הנ"ל דכן מוסכם מכל האחרונים ועי"ש עוד בפרמ"נ מ"ש ע"ד האחרונים שדימו להדדי דין רואה מ"ת לדין רואה ע"י בדוקא עד כו' דאין דמיון זל"ז כו' ומ"ש ע"ד הס"ט שכ' דדוקא בדליכא מידי למיתלי והדבר ברור שהוא מגופה אבל אי איכא מידי למתלי תו לא הוי רק סד"ר ומטעם כו' דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא כו' והביא ד' השימקו"ב בכתובות ט' א' כו' ומ"ש עוד ע"ד הס"ט ומ"ש ע"ד הפוסקים בדין טחתה בירכה ומ"ש ע"ד הפוס' בדין משוך ופגול כו' והאריך הרבה בזה ועי' בצ"צ חיו"ד מסי' צ"ז עד סי' ק' מ"ש בד' הרמב"ם ובד' הגהמ"י הנ"ל ומ"ש ע"ד השב יעקב והפלתי והס"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בבית מאיר בצלעות הבית סי' י"ג ובמשמרת משה פ"ד מהל' אישית הל' כ' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש באשה שיש לה וסת והאשה אמרה שראתה דם שלא בשעת וסתה מ"ט תהי' נאמנת הרי דברי' סותרין החזקה ונגד החזקה אין עא"נ כו' וא"כ כאן דאתחזק התירא שלא בשעת וסתה מדוע תהי' נאמנת וצ"ל משים דשוי' אנפשה תר"א והמהרי"ק בתשובה כ' דליש לומר שוי' אנפשי' חד"א רק שאו' דבר שאסור בודאי לפ"ד אבל היכא שלפ"ד ג"כ אין כאן רק אי' ס' ל"ש שוי' אנפשי' חד"א והוכחתי מהא דקא' הש"ס בכתובות ט' א' לענין פ"פ דהיכי דלא קי"ל ל"ש לומר שוי' אנפשי' חד"א ואף דמ"מ מידי ס' לא יצא כו' ולכך נ' באו' שהרגישה שנפתח מקורה שלא בשעת וסתה והיא בעת תשמיש דנוכל לומר הרגשת שמש היא ל"ש סברת שוי' אנפשי' חד"א וא"כ פשיטא דאין מחויב לפרוש ממנה באבר מת וא"כ הוי אונס וכ' אמנם אין הדבר נכון דכיון דהאשה או' שמרגשת עכ"פ לא מקרי הבעל אנוס ודוקא שלא בשעת ושתה דאי נימא דתמיד תחוש שמא תראה בעת תשמיש וא"א לו לעולם לשמש עמה אבל באמרה שמרגשת בעצמה ואנו רואין אחר זמן שהי' כאן דין נדות לא חשיב אונס דה"ל לפרוש ממנה ולחוש לדברי' עכ"ת ולא גרע מאמרו לה ב' עדים שמת בעלה ואח"ז ניסת לאתר ובא בעלה דמחויבת בקרבן וגם גוף הדבר שכ' דהיכא דמסופקת אי הרגשת דם הוא או הרגשת שמש דל"ש שוי' אנפשי' חד"א אין הדבר נכון ויש לחלק בין זה לעובדא דמהרי"ק ולהך דכתובות כו' עכ"ד ועי' לעיל סי' א' בדין חד"א ואמתלא שהבאתי ד' הפרמ"ג סי' י"ת בש"ד ס"ק ל"ג ליד וד' הרשמי שאלה חיו"ד סי' י"ז וד' העה"ב בקונטרס חד"א אות א' שכ' דאפי' בס' אי' נמי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש להסתפק כיון דקי"ל דכל הנשים מטמאין בביה"ח אף שכותלי ביהר"ח האמידו את הדם ואח"ז יצא הדם מביהר"ח אם לא הרגישה בעת שיצא לביה"ח ואח"ז בעת שיצא הדם מכותל בית לחוץ הרגישה אם טמאה מה"ת וכ' דדבר פשוט כיון דיצא מביה"ח דהיא זמן הגורם לטומאה דמה"ט מטמאין למפרע כשלא הרגישה בעת ההוא לא נטמאת מה"ת ומדין יבא הטומאה בעת יציאת הדם מכותלי ביהר"ח כו' ומיושב בזה קושי' התוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת כו' והאריך בזה והנה כאן מבואר הרגשה שנפתח מקורה וכן יש הרגשה שנזדעזע גופה וכמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' י"ד שכ' וז"ל אע"פ שהרגיש גופה ונזדעזע אלמא דזה מקרי הרגשה

(ב) ובענין הרגשת זיבת דבר לח הנה הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ה כ' דאף הרגשת זיבת דבר לח תשוב הרגשה ולא בעי' הרגשת פחיתת המקור דוקא והרי עיקר ההרגשה יליף שמואל מבשרה שתרגיש בבשרה והרי האי בשר לאו על בשר המקור קאי שהרי מזה ילפי' שמטמאה בפנים כבחוץ והרי אינה מטמאה אלא מהשינים ולחוץ וא"כ האי בשרה היינו בשרה שמהשינים ולחוץ וא"כ גם שתרגיש בשרה היינו בשר זה והרי זה כבר הוא חוץ לפתח המקור ואיך נימא שבעי' שתרגיש פתיחת המקור אע"כ לא בעי' רק שבשרה ירגיש זיבת הדם ואם מרגשת זיבת דבר לח הרי כבר הרגישה והרגשת המקור לא נזכר בפסוק אלא הרגשת הבשר ואם זה מלתא דמסתבר הוא אמינא עוד הוכחה לזה שהרי בכל הסוגיא נ"ז ב' שהק' כמה קושי' על שמואל ולמה לא הק' ממשנה קדומה י"ז ב' דם הנמצא בפרוזדור ספי' טמא ה"ד אי דארגשה פתיחת המקור א"כ אין זה ס' אלא ודאי מהמקור ואי דלא ארגשה א"כ אפי' הוא מהמקור טהור הוא לגמרי בלא הרגשה א"ו דלא בעי' כלל הרגשת המקור אלא הרגשת זיבת דבר לח בבשר ובזה א"א להבחין אם מהמקור או מהעלי' כו' והאריך בזה ועי' עוד בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ח ובהגה שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד שם שכ' דבעי' שתרגיש שזב ממקורה דאם לא הרגיש שזב ממקורה רק שמרגשת שזב בפרוזדור נ' דטהורה כיון שבשעה שנפל מהמקור לפרוזדור לא הרגישה ורחמנא טהרי' להדם שבא בלא הרגשה מאין יתחיל הטומאה בפרוזדור והביא ד' הנו"ב וכ' עליו ומשמע מדבריו דאפי' במרגשת שדבר לח זב בפרוזדור אפי' לא הרגישה בשעה שזב מקורה ג"כ מקרי הרגשה והוא תמוה. אמנם ראי' זו יש לדחות די"ל דאיירי בדארגשה ומש"ה תני שחזקתו מהמקור והא דמוכיח מזה הש"ס דרוב וקרוב הלך אחה"ר היינו לפי המסקנא דהרגשת עד הוא וגם י"ל דמיירי בדלא ארגשה ונפמ"נ בהא דחזקתו מהמקור לענין טהרות דטמאה אפי' בלא הרגשה משום דמק"מ טמא ומש"ה סתם ותני שחזקתו מהמקור דהיינו דבהרגשה טמאה אפי' לבעל ובדלא ארגשה טמאה עכ"פ לטהרות משום דחזקתו מהמקור משא"כ מהנך מתני' דמותבינן מנייהו לשמואל דקתני סתם טמאה דמשמע כל טומאת נדה מקשה שפיר עכ"ד. הנה החליט שדעת הנו"ב דאפי' לא הרגישה בשעה שזב מהמקור כו' ובאמת הא כ' הנו"ב הנ"ל דבזה א"א להבחין אם מהמקור או מהעלי' א"כ עכ"פ הרגישה זיבתה מלמעלה בתחלתה