יד אליעזר חלק ב מז

לראשון מותרת בבדיקה אלא משום דלא תתקלקל אכ"ע אם תמצא על ראשו והוסיפו הר"ן והגמ"י בזה וז"ל שאלו בדקה לראשון ומצאה טמאה אסורה לכל שאע"פ שא"כ האצבעות שוות כל שידוע שהדם בא מהמקור אין ראוי שתשמש ושתכנוס עצמה לס' כרת עכ"ל ולד' החו"ד מה הק' דאכתי א"כ האצבעות שוות הרי לדעתו אם נמצא על ראשו אזי אמרי' בודאי שהיא מ"ו מהמקור וכל המ"ו מהמקור שוב אין שייך כלל לתלות ולומר דא"כ האצבעות שוות כו' ועוד השיג על החו"ד והאריך הרבה בזה ובסי' י"ח י"ט ובסוף הס' בקונטרס עלי זית שם מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ו' שהביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ג שנסתפק אם בדיקת השפופרת מהני לגמרי לטהר את הדם שאפי' אם תראה אח"כ מ"ת הדם טהור א"ד ל"מ אלא לענין שאין אוסרין אותה לבעלה משום דזה לא הוי רק דרבנן דוסד"ר אבל לעולם צריכה ז"נ וכ' עליו דאין כאן מקום ס' דודאי לשנא דגמ' והפוס' מורה להדיא דדם צדדים הוא וטהורה הוא לגמרי והביא ד' ר' ירוחם שכ' וז"ל נשאת ל"ג כו' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה אם בא מהצדדים והיא מכה וטהורה או אם בא מהמקור וטהורה וכיצד בודקת כו' עכ"ל והרי הוא כמבואר כו' ומ"ש שלא מצא דבר זה מבואר כ' עליו דלא ידעתי מאי צורך ביאור בזה ודאי אם הי' דעת הפוס' שיש חילוק בזה לא הוי שתקי מלבאר חידוש גדול הזה שאנו חולקין בדם אחד לצד א' הוא טהור ולצד א' הוא טמא אבל מאחר שאין חילוק סתמו כפירושו שהוא טהור גמור ואמת כי ראיתי בחו"ד דפשיטא לי' לחלק בזה אבל אינו נ' אלא נ' ברור דטהורה היא לגמרי ואפי' על הדם שראתה מ"ת קודם שנבדקה אם אח"כ נבדקה ועלתה בטהרה אגלאי מלתא דגם הך דם שראתה מ"ת הוי דם צדדים וא"צ עליו לא ז"נ ולא טבילה כלל כו' עכ"ד ובס"ק י"א שם כ' ליישב קושי' החו"ד על הש"ך והאריך בזה ובס"ק י"ג מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק כ' והפלתי והאריך בזה ובס"ק ד' שם הביא ד' הגור ארי' יהודא סי' צ' שכ' דזקינה אינה נאסרת בראתה ג"פ מ"ת מה"ט שכ' הנו"ב דהוי וסת שא"ק וזקינה וקטנה אינה חוששת לוסת שת"ק וסיים כי הדבר צריך לימוד וכ' עליו מטעם זה ישתקע הדבר ולא יאמר והביא ד' השבו"י ח"א סי' ס"ח דפשיטא לי' דאף בזקינה כו' באי' קמא קיימא אי מתחלה לא הי' לה קלקול זה רק לעת זקנותה נתקלקלה דעתו נוטה להתיר כיון דהמרדכי מתיר באשה שיש לה וסת ונהי דלא פסקי' כותי' מ"מ י"ל בזקינה דעדיפא מיש לה וסת כמ"ש התוס' ס' ב' י"ל דכ"ע מודו וכ' עליו דגם טעם זה לא נ' להקל כי מאחר שאין אנו מפרשים הך דואם יש לה וסת כו' כר"ת א"כ אין לנו ללכת לקולא ועוד השיג עליו כו' והביא ד' הפלתי שהניח דין זה בצ"ע ויותר מסתבר לי' להקל וכ' דכן נ' וכן נ' שהי' פשוט להחתם סופר בכמה מקומות עכ"ד יעוש"ה

(ח) ותנשא כו'. עי' בס"ט בחדוד הלכות מה' א' שכ' ע"ד התוס' שם ומיהו ה"מ למימר הנפ"מ באם שראתה ג"פ מ"ת לענין שתאסור לבעלה כל ימי' דאי דם בתולים הוא לעולם תלי' עד שתחי' המכה עכ"ד הנה ס"ל דבקטנה פחותה מבת ג"ש שראתה ג"פ מ"ת יש לה דין רואה מ"ת לאוסרה לעולם ועי' במי נדה שם שהשיג עליו וכ' דאין לה דין רואה מ"ת לאוסרה לעולם כ"ז שלא ראתה ג"פ אחר היותה ג"ש ויום א' כו' והאריך בזה ועי"ש עוד וד' ב' שכ' להוכיח משם ספי' של הפלתי באם ראתה מ"ח והזקינה אם אסורה לבעלה או לא והוכיח דאסורה והאריך בזה יעוש"ה

(ט) נשאת לאתר. עי' במי נדה מהדו"ק מ"ש להסתפק לדעת הפוס' דס"ל דאשה א"צ כלל בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאח"ת כאן שכבר תי' בעל הראשון היתה רואה מ"ת אם כשנשאת לבעל אחר אם צריכה תיכף בתחלה בביאה ראשונה בדיקה לפני תשמיש או לאח"ת או לא כו' והאריך בזה ומסיק דצריכה בדיקה יעוש"ה

(י) אסורה לשמש. עי' בישוי"ע ס"ק ד' ז' מ"ש אם נשאת לאחר אם מפסדת כתובתה כו' והאריך בזה ובס"ק ה' ו' ומ"ש ע"ד ר"ח שכ' דהא דאסרי' ברואה מ"ת דוקא כשתיכף אחר נשואין נתקלקלה כו' אבל אם ראתה מ"ת זמן רב אחר נשואין לא חשיבא כרואה מ"ת כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ת ס"ק ח' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(יא) בהג"ה ונאסרה כו'. עי' ש"ך ס"ק ז' שהניח בצ"ע אי מחמירין מה"ט דאין אנו בקיאין לאוסרה לכל העולם היכא שהוחזקה בג' אנשים כן ועי' במנח"י ס"ק ה' שכ' דבראב"ד בבעה"נ שממנו מקור דין זה מבואר דאף אם אירע כן באופן שאסורה לכל העולם שייך דין זה כו' וכ"כ בישוי"ע ס"ק ט' דבבעה"נ מבואר דאין חילוק והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק ד' ובפרמ"נ בש"ח ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (יב) נוטלת כו'. עי' בישוי"ע ס"ק י"א מ"ש לענין ס"ם אי צריך לברר כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' ק"י בכללי ס"ם סי' ט"ז מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(יג) ואם לאו. עי' ש"ך ס"ק י"א שכ' דאף שלא נמצא עליו כלל מותרת כו' וכ"כ הב"ח וכ' הטעם דאלו הי' מהמקור הי' נמצא גם עכשיו על ראש המכחול וכן הוא בתשובות מיימוני פ"ד מהל' א"ב בשם הריצב"א נ"ל דאפי' בדקה עצמה ע"י שפופרת ולא מצאה דם כלל מותרת לשמש אח"כ דלמא נתרפאה שהרי ע"י הכנסת השפופרת רגילה לראות כמו ע"י אצבע עכ"ד ועי' בס"ט ס"ק ו' שהק' על הש"ך דמשוה ד' הב"ח עם ד' הריצב"א ובאמת הם רחוקים דלדעת הב"ח כיון שלא ראתה ע"י בדיקת שפופרת אמרי' ודאי מהצדדים הוא וא"כ אפי' הוחזקה. לראות אח"כ תלי' בצדדין משא"כ לדעת הריצב"א דתלי' דנתרפאה א"כ היכא דהוחזקה לראות אח"כ הא חזי' דחזרה לקדמותה ואסורה ועוד מדכ' הריצב"א דלמא נתרפאה משמע דלא ברירא לי' אם נתרפאה אי לאו כו' וא"כ היכא שחזרה וראתה אפי' פ"א י"ל דאסורה דאגלאי מלתא למפרע שלא נתרפאית כו' עכקוש"י והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק י"א מ"ש ליישב ד' הש"ך והאריך בזה וכ' דד' הריצב"א ממש הם ד' הב"ח ואין שום חילוק ביניהם בפי' הש"ס רק דבש"ס איירי בבעל ה"ג והריצב"א איירי בבעל ה"א ע"כ הוצרך לצרף ג"כ ה"ט דדלמא נתרפאית עכ"ד. ועי' במי נדה מהדו"ק ומהדו"ת מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק י' שכ' להסתפק באם לא נמצא כלל כו' אם צריכה ז"נ דאפשר דל"מ בדיקת שפופרת רק לענין שלא תהי' מוחזקת ברואה מ"ת אבל לענין ז"נ צריכה להמתין כו' וכ' אמנם העולם נוהגין לסמוך על בדיקה זו אף לענין ז"נ גלל כן כשבא לפני דבר זה אני מונע עצמי מלהורות ואני שולח למורה אחר עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ו מ"ש והאריך בזה

סעיף ג (יד) בהג"ה ויש לסמוך כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ד שכ' דאין להורות בדיקה בבעל דהא הרמב"ם ורש"י אסורים כו' דבהכי יש ליישב מה שהניחו התוס' ס"ו א' בתימא כו' ועי' בפלתי ס"ק ג' ובחו"ד ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק י"ב י"ג ובמקמ"ח ובמי נדה ובפרמ"נ בש"ח ס"ק י"ד ובעצ"ל מ"ש בכונת הש"ך והאריכו בזה יעוש"ה וכ' המי נדה שם דלבעל שני נ' דמותרת בבדיקה בודאי לדידן דהוי ס"ס דלמא כדעת המקילין בבעל א' בבדיקה ואת"ל כדעת האוסרין דלמא כדעת הסמ"ג שהביא הב"י דס"ל דאסורה לבעל ג' דקי"ל בזה כרבי דתרי זימני הוי