יד אליעזר חלק ב לח

והאריכו הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בש"ח שכ' בסוף דבריו ודע דכ"ז אינו רק ברואה דם או שמצאה ע"י בדיקת עד הבדוק אבל אם מצאה כתם אין לחוש בזה משום פרישה סמוך לוסתה דאין בכתמים משום וסת כו' עכ"ד

(ה) בהג"ה שמשנית כו'. עי' בחו"ד ס"ק ד' שהביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ו שפי' ד' הרב דהיינו שכך הוא קביעות הוסתה שבתוך אלו הב' ג' ימים תראה ובגוף אלו הימים אין לה זמן קבוע אימת לפעמים בזה ולפעמים בזה ועכ"פ לא יעברו הג"י בלא ראי' וא"כ כל הג"י וסת הן וצריך לפרוש בכולן ומכח זה כ' באשה שהוחזקה שאינה מספקת לספור ז"נ כל ז' וז' הם אצלה כוסת קבוע וצריכה בדיקה כל ז' כו'. ותמה עליו דא"כ אם אין לה קבע על כ' יום בכה"ג צריכה שתהי' ידי' בין עיני' כל הכ' יום כו' ואין הדעת סובל זה כו' ש דין הנ"ל תמוה ולא אשתמיט שום פוסק לומר כן עכ"ד. ועי' בפלתי ס"ק ה' שפי' נמי ד' הרב כהנו"ב הנ"ל. ומ"ש החו"ד על הנו"ב דלא אשתמיט שים פוסק לומר כן באמת בשה"ג רפ"ב דשבועות פי' ד' הגמ' כמו שפי' הנו"ב והפלתי ועי' בפרמ"נ בש"ת ס"ק ט' שכ' על החו"ד דנעלם ממנו ד' השוה"ג הנ"ל. וכ' אך לדינא סיים השה"ג שם ששאל את פי' מוהר"ן וא"ל דרך משא ומתן שיש להקל בכה"ג והביא ד' התה"ד סי' רמ"ז שממנו מקור הדין שהביא המחבר לקמן סי' קפ"ו סעי' ג' כו' דמוכת משם דא"א לומר כהפלתי והנו"ב הנ"ל דבכה"ג אינה חוששת רק לאחרון וזה הי' ג"כ דעת מהר"ן שהביא השה"ג שאמר שיש להקל וגם השיג על החו"ד בפי' ד' הרב והחו"ד כ' דכן הוא מבואר בבעה"נ להראב"ד כדבריו והשיג עליו דאדרבה בד' הראב"ד מבואר להיפך כו' והאריך בזה. וכ' לבסוף דהעיקר בפי' הרב כפי' הש"ך יעוש"ה

סעיף ג (ו) הביאה סימנים, עי' ט"ז ס"ק ה' שכ' דזהו פי' על מה שאמר אבל בקטנה ור"ל תרי גווני כ קטנה יש אחת שלא הגיעה לימי הנעורים ועוד יש סימן במה שלא הביאה סימנים ואז אע"פ שהגיעו ימי הנעורים קטנה הוא אבל לא הגיע לנעורים והביא סימנים עדיין קטנה היא דשומא בעלמא הם עכ"ד. וכ"כ הש"ך ס"ק י"א ל הביאה ו' מחלקת הוא כלומר או לא הביאה סימנים כו' עכ"ד. וכ"כ המנח"י ס"ק י' והחו"ד בחידושים ס"ק י' כהט"ז והש"ך ועי' ברש"י נדה ה' א' ד"ה אין חוששין שכ' וז"ל משיגיעו ימי הנעורים שהביא ב' שערות או בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שלא הביאה ב' שערות עכ"ל משמע מד' רש"י אלו דחדא מינייהו סגי הביאה ב' שערות אע"פ שפחותה מי"ב שנה הוי גדולה או י"ב שנה אע"פ שאין לה שערות ולכאורה דבריו תמוהים דהא מבואר בנדה מ"ו א' דפחות מי"ב שנים שהביא ב' שערות אמרי' דשומא הן ועדיין היא קטנה ועי' ברשב"א בתוה"ב שער ד' בדיני כתמים שכ' וז"ל ומסתברא דהיינו כל שהיא פחותה מבת י"ב שנה ויום א' ואע"פ שהביאה ב' שערות דהא קי"ל כרבא דאמר בפ' יוצא דופן תוך הפרק כלפני הפרק ושומא בעלמא נינהו וה"ה לבת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות דכל שלא הביאה שערות קטנה היא ודוקא שבדקוה ואין לה ואע"ג דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימנים ואפי' בדקן ולא אשכחן חיישי' שמא נשרו להחמיר לענין מיאון הא אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חיישי' שמא נשרו וה"מ דאיקדשה בתוך זמן ובעל לאח"ז דאיכא ספי' דאורייתא אבל בעל בתו"ז לא כלום הואיל וליכא ספד"א ובכתמים נמי דסד"ר הוא אין חוששין שמא נשרו אלא מיהו היכא דלא בדקן חזקה הביאה סימנים ואפי' למיאונין וכדרבא כו' ומד' רש"י נ' דלעולם משהגיע לכלל שנותי' לכתמי' אע"פ שלא הביאה סימנים שהוא פי' משהגיעו ימי הנעורים שהביאה ב' שערות או בת י"ב שנה ויום א' אע"פ שלא הביאה ב' שערות ונ' שהזקיק לפרש כן מדקא' משהגיעו ימי הנעורים דאלמא בהגעת הימים בלחוד חוששין לה וזה דחוק. ומצאתי בתוספתא נדה פ"א מאימתי ראי' להיות רואה משהביאה ב' שערות וזה מבואר כדברינו עכ"ל והובא דבריו בד' חמודות פ"ק דנדה אות ט' מבואר מדבריו דלרש"י לא תליא רק בהגעת הימים אבל אם הביאה שערות פחותה מבת י"ב שנה אמרי' דשומא הן לכ"ע וצ"ל דמ"ש רש"י הנ"ל שהביאה ב' שערות כו' היינו לומר דאם אין אנו יודעים את שנותי' אמרי' דאם הביאה ב' שערות מסתמא הגיעה לכלל שנותי' וכמ"ש התוס' בקידושין ס"ג ב' ד"ה בני זה ובהרא"ש שם אבל ודאי היכא דידוע לנו שהוא פחותה מי"ב שנה לא מהני שערות לכ"ע דאמרי' דשומא הן. וכן ראיתי בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ה' שכ' נמי כן דכונת רש"י הנ"ל הוא היכא דאין אנו יודעים את שנותי' כו' אבל היכא דידוע שהיא פחותה מי"ב שנה לא מהני שערות לר"ע והביא ד' התוה"ב הנ"ל וכ' אך אם היא בת י"ב שנה ולא הביאה ב' שערות בזה נחלקו רש"י והרשב"א הנ"ל דרש"י ס"ל מדלא אמרו בש"ס רק משהגיעה לימי הנעורים מכלל דכאן לא תליא מידי בשערות רק בשנים דכיון שהגיעה לי"ב שנה הוי הגיע זמנה לראות וע"ז פליג הרשב"א וס"ל דגם כאן בעי' תרתי שנים ושערות והביא ראי' ע"ז מתוספתא דתניא גם כאן דתליא בשערות כו' עכ"ד. ועי' בס"ט לקמן סי' ק"ל ס"ק ה' מה שהק' ע"ד רש"י מהא דפריך הגמ' נדה ס"ו א' על רב מהא דמעשה ונתן לה ר' ד' לילות מתוך יב"ח כו' וכ' ליישב. ועי' בהגהות חשק שלמה בנדה שם שהביא ד' הרשב"א הנ"ל וכ' די"ל דגם רש"י מודה לזה דתרווייהו בעי' רק דלרש"י הוי קשה דהש"ס תלי זה בימי הנעורים ובתוספתא תלה בשערות ולפיכך כ' רש"י דאם הביאה ב' שערות ואף דלא ידעי' אם הגיעה לכלל שנים אמרי' דודאי עברו עלי י"ב שנה דשערות רק קודם יב"ש לא שכיח ובזה מיירי התוספתא ולפיכך אם הגיעה לכלל שנים אף דלא ידעי' אם הביאה ב' שטרות אמרי' דודאי הביאה מחמת חזקה דרבא ובזה מיירי הש"ס הכא כו'. ובזה עולין ד' רש"י להלכה ואין כאן מחלוקה כלל עכ"ד. והיינו כעין ד' הפרמ"נ הנ"ל. ועי"ש עוד בש"ח ס"ק י' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק י' שכ' דהוא יב"ש ויום א' כו' וכ' דא"צ שיהי' יום אחד דוקא בשנת י"ג אלא דמיד כשיחשב ביום של סוף שנת י"ב ונכנסה לשנת י"ג הרי היא גדולה כו' והשיג על הב"ש באה"ע סי' קנ"ה ס"ק כ' שכ' בפשיטות דכל היכא דתניא יום א' היינו מעל"ע כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (ז) כ"ד חדשים. עי' ש"ך ס"ק י"ח שכ' דבאה"ע סי' י"ג מבואר דאין חדש העיבור עולה למנין ודבריו תמוהין וכמו שתמה בפרמ"נ בש"ח ס"ק י"ת דשם לא נאמר הלכה פסוקה בזה. ואדרבה המחבר פ' שם דחדש העיבור עולה למנין רק דהרמ"א שם הביא בשם י"א דלכתחלה יחוש גם לחדש העיבור והיינו לחומרא שלא תנשא עד מלאת כ"ד חדשים מלבד חדש העיבור משא"כ כאן דהוי קולא אם לא נחשוב חדש העיבור במנין וע"כ ד' הש"ך תמוהין מ"ש בפשיטות דאין חדש העיבור מן המנין והביא ד' הפלתי שכ' דבש"ך הישנים הנוסחא כו' די"א דאין חדש העיבור כו' והשתא א"ש שלא כ' רק דהיא ס"ל הכי ונ"מ גם כאן אי איכא חומרא בזה במה דלא נחשוב חדש העיבור חיישי' לחומרא לדיעה זו כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ח (ח) בהג"ה הרגישה. עי' בחו"ד ס"ק י"א שכ' להסתפק כיון דעיקר ההיתר מכח דלא הרגישה וא"כ אם בדקה עצמה בשעת וסת ונאבד העד דשוב ליכא ראי' מהא דלא ארגשה דאימר הרגשת עד הוא כו' אפשר דטמא והניח בצ"ע ובחידושים ס"ק כ"ד כ' בפשיטות דאם נאבד העד דאסורה וכ"ש אם השליכה או פשעה באבידת העד דאסורה ועי' בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק י"ג שכ' עליו דהנה לפ"ד הרי"ף והרמב"ם לפמ"ש הר"ן