יד אליעזר חלק ב לא

לשבועה כו' אם רצה התובע נונ"ט כו' והאריך בזה ומסיק דהתובע נונ"ט יעוש"ה

סימן קעב

סעיף א (א) בהג"ה בין שדה לבית. עי' חו"ד ס"ק ב' שכ' דדוקא בשדה הוי ר"ק אבל בבית לכ"ע לא הוי רק א"ר כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח שתמה עליו דהוא נגד כל הראשונים והאחרונים דבית חמיר טפי משדה גם ברמב"ם פ"ו מהל' מו"ל הי' מבואר בהדיא דבמרחץ או חנות או חצר הוי ר"ק בלא נכייתא כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה: סימן קעג

סעיף א (א) בהג"ה דבר הנמכר כו'. עי' ביאורי הגר"א ס"ק ה' שהק' כיון דשומתו ידועה הוי כמו קץ ואף שרגילות ברוב כו' מ"מ קרוב לשכר ורחוק להפסד כו' עכקוש"י ובאמת לק"מ וכמ"ש במקמ"ח דדעת הרמ"א כיון דרגילות ברוב פעמים כשבאו שרים לעיר שוים י"ב הוי כמו דבר שמשתנה השער תדיר ואין זה כשער קצוב ואין בו משום רבית וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביא הב"י גבי דין מטבע ברצילוני כיון דדרכו להשתנות השער תדיר אין זה כשער קצוב עכ"ד

סימן קעד

סעיף א (א) תחזיר לי כו' עי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' להסתפק אם מת הלוקח ובא המוכר להחזיר ליורשי הלוקח המעות כו' ועוד כ' להסתפק היכא דנאנס המוכר ולא הי' בידו להחזיר ביום המוגבל והחזיר לידו המעות אח"כ אי ניחא דיש טענת אונס כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ב) ר"ק. עי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש אם הא דצד אחד ברבית אסור אם היא אי תורה או אינו רק אי' דרבנן כו' והאריך בזה ובס"ק ו' מ"ש להסתפק כש שאומר הלוקח קודם שקנה הקרקע שדי זו לכשאקחנה מיד המוכר והוא ירצה להחזיר לידו המעות אחזירנה לידו ואח"ז מכר לו הקרקע בסתם דהרי כבר קבל על עצמו דבר זה אי מותר להלוקח לאכול הפירות כו' והאריך בזה יעוש"ה

סימן קעה

סעיף (א) שנעשה באי' עי' בשער דעה ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' הסמ"ע סי' ר"ח דהא קי"ל כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"ח ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סימן קעז

סעיף א (א) ה"ז אסור. עי' בשער דעה ס"ק א' שכ' דנ' דמ"מ אף שהעסק נעשה באי' מ"מ אם יש הפסד כל ההפסד על המקבל כיון שהמקבל קיבל העסק בתנאי זה כל האחריות עליו למלוה היא גבי' רק דאם יש ריוח אסור להנותן לקבל והוי כשטר שיש בו רבית כו' והביא ראי' לזה מד' המחבר לעיל סי' קע"ג סעי' ד' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יב (ב) א"נ. עי' בישוי"ע ס"ק י' מ"ש לענין א"ר שהי' נכתב בממרנו אם יכול המלוה להוציא מיד הלוה כיון דהוא כגבוי כו' ובב"מ ס"ב מבואר דאי נימא שטר העומד לגבות כגבוי דמי ולמ"ד ר"ק א"י בדיינים יוכל המלוה לגבות מן הלוה ה"ה לדידן בא"ר אמנם בבעה"ת מבואר דאף למ"ד כגבוי דמי מ"מ בא"ר אין מוציאין מהלוה וא"כ ה"ה לדידן בממרני והק' על התעה"ת מב"מ כ"ו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף כד (ג) הנותן עיסקא. עי' בשער דעה סקי"א מה שהשיג על תשו' הב"ח סו' ג' והביא ראי' מפסחים כ"ט ב' גבי משהה חמץ ודעתו לבערו דא"ע עליו דה"ל לאו הנל"ע כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף לו (ד) יחיד כו'. עי' בשער דעה ס"ק ט"ו שכ' דבשטרות שלנו שעושין בו ע"צ ה"ט וכותבין לו דבר קצוב למאה על משך שנה תמימה דאם בא הלוה בתו"ז לפרוע הקרן והרבית שעלה עד אותו הזמן הרשות בידו אע"ג דקי"ל בח"מ סי' ע"ד סעי' ג' דהיכא דהלואה היא לטובת המלוה א"י לסלקו בתו"ז מ"מ כיון דהכא עיקר ההיתר הוא משום שהוא בתורת עסקא א"כ יכול לחזור הלוה אף בתו"ז כדין פועל שחוזר בחצי היום והק' מד' הש"ך בסי' ע"ד בשם השלטה"ג כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף לט (ה) ביחד. עי' ש"ך ס"ק ס"ח מ"ש לענין ספי' דדינא או מחלוקת בין הפוס' אי הוי ר"ק או א"ר כו' ועי' בשער דעה שכ' דכל היכא דאיכא פלוגתא בין הפוס' אי הוי א"ר או או לא יש להקל בו משום דספד"ר לקולא כו' כיון שהלוה מחייב א"ע מרצונו הטוב כו' ואין כאן אלא משים אי' רבית כו' מותר המלוה לקחתו והלוה מחויב ליתן לו כיון שנתחייב לו מרצונו וכ' להוכיח כן מלשון הרא"ש פ"ק דמכות גבי המלוה לחבירו לי' שנים אי שביעית משמטתו שכ' כיון דאיכא ב' לישני ושביעית בזה"ז דרבנן ה"ל ספד"ר ולקולא והביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' מ' שפ' כן וכ' דה"ה היכא דאיכא ס"ם דמקילינן בשאר אי' דאורייתא והמלוה מותר לקחתו א"כ ממילא הלוה חייב לשלם לו ומוציאין ממנו כיון דמרצונו נתחייב לו עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק נ"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

הלכות גילוח

סימן קפא

סעיף ד (א) גם הנוקף כו'. עי' בשעה"מ פי"ב מהל' ע"ז ובמעין החכמה מ"ו ב' ד"ה מקיף ובמנחת חינוך מצוה רנ"א ובמהר"ם שיק מצוה רנ"ב ובס' נר מצוה ל"ת מצוה נ' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ז (ב) עבדים וכ' הש"ך ס"ק ה' אע"פ שדינם כנשים כו' חייבים בהקפת ראש נשים לא איתמעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו כו' ולא תשחית כו' והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן כו' הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה עכ"ד. והוא מד' הכ"מ פי"ב מהל' ע"ז הל' ב' ועי' במשל"מ