יד אליעזר חלק ב רלב

בר נהילאי מנהרדעא אבל מד' רש"י הנ"ל משמע דלא בעי' מדינא שם אבי המגרש שכ' וז"ל אם יש שם אנדרולינאי אחר חוץ מבעל אשה זו עכ"ל הרי דלא הי' גורם אנא דוד בר אנדרולינאי אלא אנא אנדרולינאי וא"כ מוכח דמדינא לא בעי' שם אבי המגרש בגט אך י"ל כיון דכ' נהרדעא שם מקום הדירה לא בעי' שם אביו דשם מקים הדירה הוי כשם אביו אבל אם לא כ' שם מקום הדירה אף רש"י ס"ל דבעי למכתב שם אביו בגט ועי' בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' קי"ג שכ' נמי לחלק כן דאם כ' מקום הדירה א"צ לכתוב שם אביו והאריך בזה ולא הביא ד' רש"י הנ"ל אך מד' הגמ' יבמות שם קט"ז א' דאיתא שם ההוא גיטא אשתכח בסורא וכתיב בי' הכי בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטרית ותרכית פ' אנתתי הרי אף דכ' מקים הדירה אפי"ה ועי' שם אבי המגרש ועי' בדברי אמת בענין גיטין סי' ח' מ"ש בזה יעוש"ה ועי' באה"ש בפתח האהל שכ' להוכיח מד' הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין הל' ג' ופכ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ג' דלא בעי' שם האבות בגיטין והאריך בזה ועי' בנו"ב שם שפ' להקל במקום עיגון באם לא כ' שם האב בגט הובא דבריו באה"ש ועי' בבית מאיר סי' קכ"ט סעי' י"ב דמשמע נמי מדבריו דבמקום עיגון יש להכשיר לכתחלה לגרש בשמו לבד בלא שם האב ועי' בחת"ס באה"ע ח"ב סי' מ"א מ"ש והאריך בזה ולא הביא ד' רש"י הנ"ל והביא ד' הב"מ ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל ומד' הגמ' יבמות הנ"ל מבואר נמי דלא בעי' שם אבי המתגרשת וכמו דמבואר בגמ' גיטין הנ"ל והא"ש לא הביא ד' הגמ' יבמות הנ"ל דמבואר נמי כן וכן ראיתי בס' אור שמח בפ"א מהל' גירושין שהביא ראי' מד' הגמ' יבמות הנ"ל ומד' הגמ' גיטין הנ"ל דא"ל לכתוב בגט שם אבי המתגרשת ועי' בספרי דברי אליעזר ם' קכ"ט ס"ק ד' וס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה ועי"ש עוד באה"ש מ"ש והאריך בזה ובס"ק ו' ד"ה בשתוקי ואסופי הביא ד' הנ"פ ס"ק מ"ח וס"ק נ"א שכ' דאם אפשר לדעת שמות אמותיהם כותבים אותם כדמצינו בגמ' רב מרי בר רחל אך אם שם אמו שמחה או מזל טוב דנם אנשים נק' כן אפשר דאיכא לעז שיאמרו דגט זה הוא מאיש ששם אביו כן הוא ובדגול מרבבה פקפק בזה דאפשר שאני התם שבשעה שנתעבר הי' איסור גוי א"כ אינו אביו כלל ולא הי' לרב מרי שום אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו יודעין מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו ודעת הג"פ נ' דמ"מ עדיף טפי לכתוב שם אמו דלא גרע עכ"פ מסימן אחר והביא ד' החתם סופר שם סי' מ"א שכ"כ וכ' שם אבל מי שאינו שתוקי לא יכתוב שם אמו וכ' הוא ונ' דאפי' אם א"א לו לדעת שם אביו וכן מוכח מד' כל האחרונים שכ' לכתוב שמו לבד ולא כ' לכתוב שם אמו והביא ד' הר"מ. דק"ק בראד שתמה על הג"פ והחתם סופר דלמה לא הרגישו בפלוגתא דאמוראי בזה ביבמות צ"ז ב' גבי בני יודן אמתא אשתחרור שרא להו כו' למנסב נשי דהדדי מן האב ולא מן האם כו' כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי סבר קרו להו בני פלניא ואידך קרו להו נמי בני פלניתא כו' הרי מצינו פלוגתא מפורשת בזה אי דרך לקרוא על שם האיש או על שם האשה כו' וכ' הוא ליישב דהך פלוגתא אינה אי קרו להו בני פלניתא או לא דזה נ' כפלוגתא במציאות אלא דכ"ע ס"ל דעפ"י הרוב קרי להו בני פלניא ומיעוטא קרו להו נמי בני פלניתא ובהא פליגי רב אחא בר יעקב ס"ל דאזלי' בתר רובא ור"ש ס"ל דחיישינן נמי למיעוטא ונ"ל עוד דעד כאן לא נחלקו אלא בדאחזיק לאנשי שם האב כו' אבל בשתוקי ואסופי וגם באיש אחר בדליכא דידע שם האב י"ל דכ"ע ס"ל דבני פלניתא קרו לי' ואם כ' שם האם אם לא יועיל לא יזיק וכ' ומ"מ לדינא אין לנו לזוז מד' החת"ס עכ"ד

שמות נשים

אות א

(א) אסנה והוא ננזר משם אסנת ואם ידוע ששם העריסה הי' אסנת יש לכתוב אסנת המכונה אסנה כו' ויש לכתוב הכינוי ג"כ כין דאין הנקודות שוין כו' ואם אין ידוע שם העריסה יש לכתוב אסנה לבד כ"כ בט"ג ש"נ אות א' ס"ק י"ב וכ' דאין לכתוב באל"ף רק בה"א כיון שנראה שנגזר משם אסנת עכ"ד ובאמת הט"ג בעצמו בש"נ אות ה' ס"ק י"ח כ' במרים שקורין אותה מעסא כו' דשפיר דמי לכתוב באל"ף כיון דאין בשם מרים אות הא' כלל עכ"ד וא"כ ה"נ כיון דאין ה' בשה"ק שפיר שפיר דמי לכתוב באל"ף וסותר ד"ע ועי' באה"ש ש"נ אות א' ס"ק י"ד שהביא ד' הט"ג דס"ק י"ח הנ"ל שסותר ד"ע והביא דעת י"א שאין מחלקין בזה וס"ל דכל שיוצא משה"ק אע"פ שאין בו הא' יש לכתוב אה הכינוי בה"א אך הק' ע"ז לפי שהוא מנקד אסנה הנו"ן בסגו"ל נ' דאין כאן מקום לא לה"א ולא לאל"ף דכל המחלקים בענין זה אם באל"ף או בה"א זהו רק אם ההברה היא בקמ"ץ אבל אם ההברה היא בסגו"ל נ' פשוט דצריכין לכתוב בעי"ן כמשפט לשון לעז כו' ודאי אם ימצא בגט כ' אסנה או אסנא לא יקראו את הנו"ן רק בקמ"ץ ואם שמה בסגו"ל איכא חשש גדול לשינוי השם לכן נ' אם קורין בסגו"ל צריכין לכתוב אסנע בעי"ן פכ"ד יעוש"ה

(ב) בזכרון יעקב סי' מ"ב כ' דשם איטא אל"ף יו"ד טי"ת אל"ף ואף שבב"ש ובתו"ג לא כ"כ אך אין דורשיו בשמות אלא מקומו ושעתו וכאן נק' כך עכ"ד וכ"כ בסי' נ' באשה ששמה איטא הוריתי שיש לכתוב בתחלה אל"ף וגם בסוף אל"ף כמו שקורין העולם ולא יוטא דמתקריא איטא עכ"ד

(ג) בחא"ש סי' מ"ז בשם אלטא שנסתפק השואל אם לכתוב אלטי ביו"ד או אלטע בעי"ן וכ' דלדידי תרוייהו ליתניהו רק צריך לכתוב באל"ף לבסוף כמו שם טאלצא ושם זלטא ודמיהן הרבה עכ"ד ועי' באה"ש ס"ק ט"ו שכ' עליו דשאני שמות שהן רק הסכמיות אבל כינוי שהיא תיבה המובנת צריכין לכתבו כמנהג הלשון בעי"ן עכ"ד ועי' בש"א אות א' ס"ק ע' שכ' נמי לכתוב שם אלטער בעי"ן אתר הטי"ת כמנהג הלשון

אות ב

(ד) בזכרון יעקב סי' ל"ט בשם באשא הביא שתמהו עליו. מ"ש דיש לכתוב באשא באל"ף אחר בי"ת וכ' דבאמת כו' כל מה דיכולין לברר הדבר להוציא מידי טעות צריכין לברר כו' ובפרט בכתיבת השמות שזהו עיקר תורף הג"פ וכל הקפידות שנמצא בגמ' רק על השמות כחו גבי נפחא תפתאה כו' וכן פורתא שרה ורובא מרים כו' וטלה על דעתי לומר למה תשו פה טפי משאר מקומות דהנה יותר ראוי לברר הדבר בתחלת תיבה מבאמצע דבשלמא היכא שבתחלת התיבה הוא כהוגן ומבורר אם אח"כ אינו מבורר כ"כ בודאי יקרא כהוגן מאתר שיכול לקרוא כהוגן למה יטעה בזה משא"כ כשתחילת הקריאה אינה כהוגן שאז