יד אליעזר חלק ב קפו

קונטרס השמות

שמות אנשים

אות א

אות א

(א) בחא"ש פי' ט' באיש אחד שעולה לס"ת בשם אברהם אבא ובפ"כ נקרא אבא לבד רק במיעוטא נקרא אביש וכ' בגט אברהם אבא דמתקרי אבא ולא כ' לשם אביש כלל ועמד מערער אחד לפסול הגט וכ' דהגט כשר דאביש הוי קיצור השם מאבא ודומה לשרה שארקא וגד גדאיל דדי לכתוב שרה או גד ולא מבעיא לפמ"ש הם דהמיעוטא קורין אותו אביש דבזה ודאי אף לכתחלה לא הי' לכתוב שם אביש דאף דבעלמא מזכירין אף שם המיעוט כאן דהוי משם אחד אף לכתחלה א"צ להזכיר בכה"ג אף אם הכל קורין אותו אביש בזה נ' דלכתחלה הי' להם לכתוב טפי שם אביש והיה להם לכתוב אברהם אבא דמתקרי אביש או המכונה כדי להוציא נפשי' מספי' אך בדיעבד כשכתבו אבא ודאי כשר כו' והאריך בזה וסיים דאם בא מעשה כזה לידי לכתחלה הייתי מורה לכתבו המכונה אביש אם הי' רובו קורין אותו כך ואם הי' רק מיעוטו אף לכתחלה לא הייתי מורה לכותבו אבל בדיעבד אף אם הכל קורין לו אביש כיון דעכ"פ נק' לתורה בשם אבא ג"כ ודאי דכשר אם כתבו דמתקרי אבא עכ"ד יעוש"ה. ועי"ש עוד בסי' ע' ע"א מ"ש בזה

(ב) מי ששמו בפ"כ אבא וכן חותם ולתורה נקרא אברהם אבא וכן ה' שמו מעריסה בב' שמות אלו נ' דיש לכתוב אבא דמתקרי אברהם אבא והטעם משום דהוי העלי' והחתימה סתרי אההדי והכריע הקריאה בפ"כ דשם החתימה עיקר וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ת והט"ג בכ"מ ולכן יש להקדימו לשם אבא אך יש לדקדק על זה דנ' דזה דוקא בשמות חלוקים כגון שעולה יוסף וחותם יוחנן והקריאה שבפ"כ כחד מנהון בזה נעשה שם האחר כמיעוט ומקדימין שם הרוב משא"כ כאן דשם החתימה ושם בפ"כ הוא אתר מהשמות שעולה בהם לתורה ושניתנו לו לעריסה ונהי דב' השמות שעולה בהם לתורה הוי כמיעוט מ"מ י"ל דדמי למ"ש הט"ג בלק"ש אות ט"ו במי ששמה מעריסה שאסי' טויבא ועתה כמעט כל בני העיר קורין אותה טויבא לבד רק קצת ב"א עדיין קורין אותה שאסי' טויבא כו' וכ' דמ"מ כיון דשם הזה שקורין אותה הרוב הוא חד מהשמות שניתן לה מעריסה י"ל דהוי כקיצור השם דאף אם הכל קורין בקיצה"ש מ"מ יש להקדים עיקר השם יעוש"ה וא"כ ה"ה בנ"ד הי' צריך להקדים שם אברהם אבא לשם אבא משום דהוי קיצוה"ש משם אברהם אבא אבל באמת נ' שבזה כ"ע מודים שצריך להקדים שם אבא דמ"ש הט"ז דמי שיש לו ב' שמות ונק' בא' מהם דהוי כמו קיצוה"ש עי' בגט מקושר ובדברי חיים שחולקים על הט"ג בזה וכן הוא בפוס' דמי שיש לו ב' שמות נעשה משניהם שם ארוך וכמו דמצינו שאין לכותבם בב' שיטין ופשיטא שלדעתם יש להקדים שם אבא שחותם בו כיון דכשם אתר דמי שוב הקריאה שבפ"כ מכריע דשם החתימה עיקר. וכן ראיתי בס' דברי אברהם בסוף הס' בקונט' השמות שם בחידושים אות כ"ב שכ' נמי כן וכ' דאף לדעת הט"ג שכ' דהוי קיצוה"ש ולהקדים ב' השמות היינו דוקא בנ"ד דהיתה נק' בב' השמות שאסי' טויבא עכ"פ בפי מקצת ב"א אבל בנ"ד דכ"ע קרי לי' רק בשם אבא דהוי חניכא שהכל קורין אותו בו גם הט"ג מודה והביא ד' הט"ג בעצמו ס"ק ג' דמוכח כן ועי' בביאורים שם אות כ"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה. וכן עיקר לדינא דיש לכתוב אבא דמתקרי אברהם אבא ועי' בס' זכרון יעקב סי' נ"ב בשם אביו שאמר שנק' לתורה בשם אברהם לבד הגם שאמר השמש דשם שנק' להמגרש הוא בן אברהם אבא וא"כ ב' התיבות כשם אחד דמי והביא ד' התו"ג סי' קכ"ט שכ' כללא דמלתא כל היכא שעולה לתורה בב' השמות ונתחלקו לפעמים היינו שנקרא רק בשם א' אזי יש לכתוב שם הראשון ועל שם הב' דמתקרי ואף דלדברי הט"ג היכא דעולה לתורה בב' השמות ונקרא רק בשם אחד דיש לכתוב ב' השמות ביחד ולכתוב ג"כ דמתקרי על שם שנקרא בו כמו ראובן שמעון ונק' רק ראובן לבד או שמעון לבד יש לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן או דמתקרי שמעון אך בנ"ד שאביו נק' לתורה רק בשם אברהם וגם הוא אינו ברור כ"כ אם נק' בב' השמות לתורה או רק בשם א' ובפרט כי הוא, יוצא משם הראשון בודאי יכולין לסמוך על התו"ג לכתוב אברהם דמתקרי אבא וכן עשיתי מעשה כו' עכ"ד:

(ג) מי ששמו מעריסה אבלי וכן נק' בפ"כ וחותם ועולה לתורה אברהם אבלי יש לכתוב אברהם אבלי דמתקרי אבלי כיון שזהו שם העצם שלו אך בדיעבד ובחשש עיגון אם כתב אברהם המכונה אבלי כ' בצ"צ חאה"ע סי' רי"ג דיש להעיר מהמשנה פ"ז דסוטה במקדש הי' אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו דהיינו בשם אד' הרי שם אד' כק' כינוי אף שהוא שם בפ"ע ג"כ רק לגבי שם הוי' שפיר נחשב כינוי כמ"כ להבדיל באלף אלפים הבדלות אף ששם אבלי הוא אצלו שם העצם שפיר נחשב לכינוי לגבי אברהם ועוד דעכ"פ בכל העולם ה"ל שם אבלי כינוי לאברהם א"כ אין זה שינוי לכן יש להקל בדיעבד והא דיש לערער בזה דכיון דלא נק' אברהם בפ"ע כ"א אברהם אבלי לא ה"ל לכתוב אברהם בפ"ע כ' דגם זה אינו כלום כיון שנק' בפ"כ רק אבלי ולתוכה נק' אברהם אבלי וכן חותם שפירש לכתוב אברהם המכונה אבלי כו' עכ"ד יעוש"ה

(ד) בחא"ש סי' ט"ו במי שהי' שמו אליעזר בלה"ק והכינוי שלו הוו לזא בקמ"ץ תחת הלמ"ד וסגו"ל תחת הזיין וכ' דאף דבב"ש נזכר שם לזא בלא אל"ף אחר הלמ"ד הוא מיירי באם הלמ"ד נק' בפת"ח אבל בנ"ד שנק' בקמ"ץ נ' דיש לכתוב באל"ף אחר הקמ"ץ וכמ"ש הב"ש באות דהעיקר דהברת הקמץ הוי באל"ף והברת הפת"ח בלא אל"ף וכך יש לכתוב לאזא ואחר הזיי"ן לא יהי' יורד כו דבהבאת הזיין אין בו הפרש הניכר בין אם הוא ביו"ד או לא ולכך יש לכותבו בלי יו"ד אחר הזיין עכ"ד ועי' בט"ג שמ"א אות ל' ס"ק ז' שכתב ע"ד הב"ש אות ו' הנ"ל אבל ראיתי גם הנק' בפת"ח חותמים באלף ולכן יש לילך אחר החתימה דבלא"ה אם, כ' אל"ף יתר אין להקפיד כו' עכ"ד יעוש"ה. וכן עיקר לדינא דאם יכול לחתום הולכין אתר החתימה ואם א"י לחתום בזה אם נק' הלמ"ד בקמ"ץ צריך לכתוב אל"ף אחר הלמ"ד ואם נק' בפת"ח א"צ לכתוב אל"ף אחר הלמ"ד וכמ"ש החא"ש הנ"ל

(ה) מי שעולה לס"ת אליעזר ובפ"כ קורין אותו ליזר בצרי' כ' הט"ג בלק"ש סי' ל"ט דא"צ לכתוב רק אליעזר ומי שרוצה לכתוב המכונה ליזר אין מניחין אותו ובס"ק מ' שם כ' דבאליעזר ליזר אף לכתחלה א"ל לכתוב המכונה ליזר אף אם הי' הלמ"ד בצירי והרוצה לד' ס"מ אין קפידא כמו בכל קיצוה"ש אם רוצה לכותבו אינו מזיק עכ"ד. ועי' בזכרון יעקב סי' מ"ד שכ' לרב אחד הגם שלפי ה"נ סברת הט"ג טובה מאד שחומרא יתירה היא לכתוב המכונה ליזר כו'