יד אליעזר חלק ב קע

הבה"ג והרא"ש ועי' בישוי"ע ובכתב סופר חיו"ד סי' קנ"א א"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש ליישב קושי' הב"י על הטור מקידושין ח' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (ג) בנו פדוי. עי' בפנים יפות עה"ת במדבר ג' פ' מ"ז ולקחת חמשת כו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו דצריך ליתן חמשה שקלים לכהן א' ולא לב' כהנים והי' חשש שיקח אהרן מקצתו וא' מבניו מקצתו וא"ז פדיון לכך צריך ליתן כ"א בפ"ע ומשה זכה לאהרן בפרט או לא' מבניו וכיון שכבר נפדה בזכות משה הי' יכול לערבם שצריך פדיון לכ"א בפ"ע כמו שאמרו חמש ולא חצי חמש עכ"ד. ודבריו תמוהים וכמו שתמה באמרי בינה דיני פה"ב סי' ח' דהא דחמש ולא חצי חמש הוא כשאינו נותן רק ח"ח אבל כשנותן כ"א דמי פדיון ה' סלעים רשאי ויכול ליתן אף לי' כהנים ואף בזה אח"ז יוצא וכ' דאולי כונתו לרמז על לכתחלה חמשת חמשת שיתן בב"א אבל לזכות משה להם ל"ה צריך ואף אי מקבל אהרן ובניו שפיר דמי כו' והאריך בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ק' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ח (ד) במתנה כו'. עי' בעצי ארזים באה"ע סי' כ"ט ס"ק ב' שהק' אהא דאמר ר"א בקידושין ו' ב' בכלהו קני לבר מאשה לפי שאינה נקנית בחליפין ופי' התוס' והרא"ש גזירה שמא יאמרו אשה מתקדשת בחליפין ה"ל למימר נמי בפה"ב דאין בנו פדוי מטעם זה דל"מ בחליפין דכסף ה' שקלים אמר רחמנא ולא חליפין ומצינו ב"כ לכהן כו' דגזרו שמא יאמרו פודין בשטרות וה"נ נגזור ע"כ קושי' ובאמת לק"מ דגבי קידושי אשה יש קונה ומקנה שקונה את האשה כמו שדה ונקנית בשטר מש"ה שייך שפיר לגזור במתנה עמלה"ח דדומה לחליפין דיאמרו כמו שנקנית בכסף שקבלה עמלה"ח כך נקנית בחליפין אבל בפדה"ב אין הכהן מקנה הבן לאב ואב אינו קונה הבן א"כ ל"ש בזה לגזור דיאמרו דיכול לפדות בחליפין כיון דאין כאן נתינה ואינו דומה למקח וממכר ולק"מ קושי' הע"א וכן ראיתי באמרי בינה שם סי' ט' שכ' נמי כן ליישב קושי' הע"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ט (ה) בהג"ה ע"י שליח. עי' בדגול מרבבה שכ' שיפרהו האב במקום שיהי' שם ביום ל' לא יוכל לברך כי אולי מת הבן בבית ולמיהב להבן חזקת חיים ג"כ יש לפקפק כי כ"ז שלא עברו ל' יום אין לו חזקת חיים כי אולי נפל הוא ויש לדון בזה דיועיל מטעם חזקה דאתי מכח רובא דרובא אינם נופלים והדבר צ"ע עכ"ד ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' צ"ז שפ' בכה"ג דאין האב בביתו דיפדנו בלא ברכה והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הדגמ"ר ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ק"נ שכ' להסתפק דאם האב הוא אסור בבית האסורים רחוק מביתו וא"א לפדות אלא ע"י שליח אם השליח מברך שהחיינו ופ' דאין השליח מברך שהחיינו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יב (ו) מת הבן. עי' בבית יהודא שהביא ד' הבש"א חיו"ד סי' כ"ט שכ' בא' שכתבו לו ממדינה אחרת שאשתו ילדה בכור כו' דאף דהתוס' כ' בשבת דרוב ולדות אינם נופלים אין הולכין בממון אחה"ר וא"צ לפדות בנו אחר ל' יום מיום לידתו דאולי מת הילד תוך ל' יום ועוד הביא ד' הצ"צ סי' קכ"ה שנשאל באשה אחת שבקטנותה נמלטה מחרב רעה כו' ואינה יודעת אם אבי' כהן או לוי או ישראל ונשאת לאיש והמליטה זכר שהוא פטר רחם לה אם חייבים לפדותו או לא כו' אבל הכא אפי' בלתי עדות אין חייבין לפדותו דמשנה שלימה שנינו ס' בכורות כו' הממע"ה ואע"פ דרובא דעלמא ישראלים נינהו ולא כהנים מ"מ ל"א בת"ר להוציא ממון מהמוחזק דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחה"ר כו' והאריך בענין זה וכ' לבסוף נמצא בדינים הנ"ל שכ' הצ"צ והבש"א י"ל אף שיש רוב לחיוב אין הולכין בממון אחה"ר להוציא ממון מזה שיש לו חזקת ממון וחזקת מ"ק עכ"ד. ובאמת ז"א לפמ"ש בהפלאה ספ"ק דכתובות ד"ה ל"צ דהא דאמרי' אין הולכין בממון אחה"ר היינו דוקא היכא דהרוב ל"מ אלא לענין ממון כו' אבל היכא דהוחזק כבר הרוב לענין אי' ולשאר מילי מהני נמי לענין ממון ומיישב בזה כמה קושי' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' שהבאותי כמה ראיות לדבריו והארכתי בזה יעוש"ה. וא"כ שפיר י"ל בדין זה של הצ"צ והבש"א דאזלי' בת"ר אף בממון דלא כהבית יהודא הנ"ל שהסכים לדינא דאמרי' גם בזה אין הולכין בממון אחה"ר. וראיתי בישוי"ע שהק' במת לאחר ל' אמאי יהא חייב בפדיון שמא טרפה הוא וכשנטרף בתוך ל' פטור לפדותו וא"ל משום דאזלי' בת"ר כו' הא אין הולכין בממון אחה"ר וצ"ל כיון דהתורה אמרה ופדויו מבן חדש תפדה גלתה תורה דאף דיש חשש שמא טרפה הוא מ"מ בעי פדיון ומשום דרוב ולדות אינם טריפות וחייבה תורה לפדות אף שיש חז"מ וכ' דבזה א"ש הא דס"ל להרמב"ם והראב"ד בב' נשים אחת בכרה כו' דחייבין בפדיון משום דיש ב' ספי' לחיובא. וקשה לדעת רוב הפוס' דל"מ ס"ם להוציא ממון כו' ובפרט לפמ"ש התוס' דאף לרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר בבכור ל"א בת"ר דהוי ממון שאין לו תובעין וכיון דס"ס לא עדיף מרובא למה יהי' מועיל ס"ס לחייב בפדיון ובזה א"ש כיון דהתורה אמרה ופדויו מבן חדש תפדה אף דיש ס' שמא טרפה הוא ופטור מפדיון וע"כ דהתורה חייבה במקום דיש רובא להחמיר לחייב בפדיון א"כ ה"ה ביש ב' ספי' לחייב בפדיון וכ' דטעם הדבר דמהני בזה ס"ס כו' גם רובא להוציא ממון כו' דבאמת הא דס' בכור פטור מפדיון כו' קשה הא יש מצוה וחיובא על האב לפדות או על הבכור עצמו יש חיובא כו' א"כ נהי דלענין ס' ממון אזלי' לקולא כו' אבל האדם המחייב במ"ע איך יפטור מס' הרי ס' מ"ע לחומרא כו' והנה בס' מעות עניים נחלקו הפוס' כו' אמנם בס' מת"כ לכ"ע א"מ מס' ונ' דהטעם משום דהתורה לא חייבה על הפדיון מס' ודוקא על הודאי וכדאמרי' ממזר ודאי כו'. ומעתה כשיש רובא להחמיר אף דלהוציא ממון ל"מ רובא מ"מ כיון דבכ"מ רובא נהי דמצד חיוב הממון אזלי' לקולא מ"מ חייב מצד קיום המ"ע כיון דרוב כודאי עכ"ד. ובאמת דעת השימקו"ב בשם הרא"ש ב"מ ו' ב' דרוב לא הוי כודאי ומיושב בזה קושי' התוס' שם ד"ה כולם כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. וא"כ לפ"ד השימקו"ב ליכא למימר כהישוי"ע וקושי' הישוי"ע דאמאי חייב בפדיון שמא טרפה הוא כו' ואין הולכין בממון אחה"ר כו' לק"מ לפ"ד הפלאה הנ"ל. ובאמת הישוי"ע בעצמו לעיל ס"א ס"ק ב' כ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"י סברת הפלאה הנ"ל והבאותי דבריו בספרי דמשק אליעזר סי' ל' שם ועי"ש עוד בישוי"ע סעי' י"ד מה שהק' ע"ד מב"מ ק"ב א' גבי שוכר או' נתתי כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה

(ז) נעשה טרפה. עי' ש"ך ס"ק ט"ז שכ' דבס' טרפה וחי יב"ח חייב לפדותו דיצא מצד ס' טרפה כיון דחי יב"ח ועי' בטור האבן סי' י"ב שהביא קושי' השואל די"ל דהש"ך אזיל לשיטתי' דס"ל לעיל סי' נ"ז דמיעוט' דמיעוט' אינם חיים משא"כ לשיטת אחרונים דס"ל דמיעוט גמור הוא א"כ בממון ל"א בת"ר והאריך בזה. וכ' להוכיח דמיעוטא דמיעוטא חיים ולכן מהני יב"ח יעוש"ה. ובאמת לענין בכור בלא"ה ניחא אף אי נימא דהוי מיעוט גמור ל"ש הכא לומר דאין הולכין בממון אחר הרוב לפ"ד הפלאה שהבאתי בס"ק הקודם דהיכא שהוחזק הרוב לענין אי' מהני אף לענין ממון א"כ שפיר מהני הכא הרוב אף לענין ממון כיון דהוחזק כבר רוב זה לענין אי' מהני אף לענין ממון אך ד' הטור האבן שם אתי שפיר דמוכח מהא דס' דרוסה דמיעוטא דמיעוטא חיים