יד אליעזר חלק ב יז

ולא לענין מוסך בפירוש לע"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף י"ב (ב) עכו"ם שנכנס. עי' בישוי"ע ס"ק ז' שהק' דמה הק' הגמ' בע"ז כ"ז על רבא מברייתא דאגרדמים כו' והאריך בזה ליישב ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הט"ז ס"ק ט' והדרישה דאשתמיטתי' להו ד' התוס' והרא"ש בשם ר"י כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף כ"ג (ג) חבית כו' עי' תוס' ע"ז כ"ט ב' ד"ה אמר שהק' על רש"י להך לשנא דאמר עד הברזא אסור האיך יהי' זה שהיין כולו מעורב ויהי' חציו אסור וחציו מותר בשתי' ועי' במקמ"ח שכ' ליישב עפ"ד התוס' בתמורה ל' א' ד"ה ואידך כו' דהיכא דהאי' נולד אחר התערובות סמכי' אברירה כו' והביא מע"ז ע"ב ב' גבי ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא כו' והאריך בזה. ומ"ש שם ע"ד הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ע' והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק י"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן קכו

סעיף ב' (א) הא דניצוק כו'. עי' ש"ך ס"ק ג' ועי' בעצ"ל מ"ש בשם הר הכרמל והנחלת שבעה והבית הלל לענין הפ"מ כו' והאריך בזה. ועי' לעיל סי' כ"ג ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ה' (ב) המערב כו'. עי' ט"ז ס"ק ו' שכ' בתוך דבריו דהרשב"א ס"ל דסתם יינם בטל בס' כו' ועי' במקמ"ח שתמה עליו דאדרבה הרשב"א ס"ל דגם בסתם יינם או' בכ"ש וכמו שמבואר ברשב"א בתה"א קמ"ט א' לחלוק על ר"ח וסיים דבריו וכ"פ כל הפוס' כו' ועוד פוק חזי מה עמא דבר שאוסרין בכ"ש ואפי' בסתם יינם והביא ד' הב"י סי' קל"ד שהביא ג"כ דעת הרשב"א דס"ל דסתם יינם במשהו כו' והאריך בזה. והשיג ע"ד אור הגנוז וכ' אח"כ ליישב ד' הט"ז עפמ"ש הגה"מ פי"ו מהל' מכ"א והביא הר"י והד"מ סי' קל"ד דאפי' למ"ד דסתם יינם אינו בטל בס' היינו דוקא יין שנגע בו עכו"ם שנתערב אבל ניצוק בטל בס' לכ"ע ומביאו הש"ך ס"ק י"ג א"כ י"ל נהי דס"ל להרשב"א דסתם יינם אוסרים במשהו מ"מ כיון אי' אלא משום ניצוק בטל בס' לכ"ע כו' עכ"ד

סימן קכז

סעיף א' (א) ולחשוב בלבי. והוא מד' הרא"ש בפ' הנזקין סי' ח' וז"ל והריצב"א הי' או' דאפי' היכא דהי' לו לידע אם שתק מעיקרא ולבסוף צווח ומכחישו אם נותן אמתלא לדבריו דמה ששתק מעיקרא לא בשביל שהודה אלא מתיישב ומחשב בדבר לדעת אם הוא או' אמת או לאו הך שתיקה לאו להודאה דמיא כיון שיש לתלות השתיקה דלא להודות שתק כי ההיא דאמרי' בפ' המפקיד ל"ז א' גבי גזלתי אחד מכם וא"י איזהו כל א' או' אותי גזל ומוקי לה כגון ששתק בשעה שכולן תובעין אותו לא הויא שתיקה כהודאה משום דמימר אמר אכל חד וחד אמינא דלמא האי הוא עכ"ל והיינו שפ' כר"י בב"מ שם דאמר הלה שתק אבל רב מתנה שם דאמר הלה ציווח ס"ל דאי שתק אמרי' שתיקה כהודאה דמיא ואף דיש לתלות השתיקה דלא להודות שתק אפי"ה אמרי' דשתיקה כהודאה דמיא ועי' בהגהות אשר"י שם שכ' וז"ל ר"מ אמר צווח אבל שתיקה כהודאה דמיא ופי' ר"י ב"ר שמואל ואי טעין ואמר כל מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להתברר אם אתה הוא שגזלתי ה"נ דמהימן א"כ כל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו מה לומר ל"א שתיקה כהודאה דמיא דאל"כ כל אדם נתפש בב"ד שאין יכול למהר ולענות אלא הכל לפ"מ שב"ד יכולין להבין דעתו של שותק כפי זה דנין עכ"ל

ולכאורה דבריו תמוהים דהא ר"י דאמר הלה שתק ס"ל דל"א הכא שתיקה כהודאה דמיא משום דיכול לתלות ולומר דמה ששקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להתברר אם אתה הוא אותו שגזלתי אך הגהות אשר"י קאי ע"ד ר"מ דאמר הלה צווח אבל אם שתק אמרו דשתיקה כהודאה דמיא אף דיכול לתלות ולומר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להתברר כו' אפי"ה אמרי' שתיקה כהודאה דמיא והאיך כ' הגהות אשר"י הנ"ל דאף לר"מ ל"א שתיקה כהודאה דמיא היכא דיש לתלות השתיקה לפי שהייתי מחשב בלבי כו' והוא נגד הגמ' הנ"ל וכן הק' בתומים סי' פ' ס"ק ג' על הגהות אשר"י דמשמע מלשונו דאף להך מ"ד הלה צוות כ"כ כו' אבל לא משמע כן בגמ' כו' וכן מבואר באס"ז דלמדו זאת להך מ"ד דס"ל אפי' הלה שתק עכקוש"י והניח בקושי' אבל באמת ניחא ד' הגהות אשר"י דס"ל דפלוגתא דר"י ור"מ הוא היכא שלא טען אמתלא בפירוש וס"ל לר"י דאנן טעניני' עבורו האמת לא אף אי לא טען ול"א שתיקה כהודאה דמיא ור"מ ס"ל דלא טעניני' עבורו ואמרי' שתיקה כהודאה דמיא אבל היכא דטעין אמתלא בפירוש אף ר"מ מודה דאמרי' שתיקה כהודאה דמיא וזהו כונת הגהות אשר"י הנ"ל ופי' ר"י ב"ר שמואל ואי טען ואמר כל מה ששתקתי כו' ה"נ דמהימן היינו אף לר"מ נמי מהימן בזה ומה שמסיים כל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו כו' הייני שפ' כר"י הנ"ל דאף אי לא טען אנן טעניני' עבורו את האמתלא ושפיר ד' הגהות אשר"י וראיתי בהגהות ארץ צבי על הגהות אשר"י שם שכ' מזה נ' דהגהות אשר"י פ' כמ"ד הלה צווח אבל בשתק שתיקה כהודאה דמיא וע"ז המציא באו' בפי' ונותן אמתלא ואמר כל מה ששתקתי כו'

אמנם לפ"ז סיום הג"א שכ' כל היכא שיש לתלות כו' דאינו טוען האמתלא בפי' או שמת דאנן אמרי' ולשיטתו הנ"ל נ' דדוקא בטוען בעצמו כו' עכ"ד. ולפמ"ש ז"א דהג"א הנ"ל פ' כר"י וזהו שכ' כל היכא שיש לתלות כו' דאף דאינו טוען האמתלא בפי' אנן טעניני' עבורו דס"ל דבזה פליגי ר"י ור"מ ופ' כר"י ומ"ש בתחלה אם טען ואמר כל מה ששתקתי כו' היינו לומר דבזה דטען אמתלא בפי' אף לר"מ ל"א שתיקה כהודאה דמיא ושפיר ד' הג"א הנ"ל ועי' בהגהות מרדכי שם סי' ת"ל שכ' וז"ל נ' לר"י לפסוק מכאן דכל דבר שיש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יאמר ל"א שתיקה כהודאה ואם אמר לחבירו נתנסך יינך ושתק ויש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יענה דל"א שתיקה כהודאה דמיא עכ"ל משמע נמי דס"ל דפליגי באם לא טען אי טעניני' עבורו ופ' כר"י דטעניני' עבורו היכא שיש לתלות שתיקתו כו' ול"א שתיקה כהודאה דמיא והיינו כהג"א הנ"ל ועי' בש"ך חו"מ סי' פ"א ס"ק י"ז שהביא ד' הפסקי מהר"ם רקנטי סי' תכ"ג שכ' וז"ל פ' ריא"ז דשתיקה כהודאה וכל היכא דיש לחלות שתיקתו בעבור שחשב בלבו מה לומר ל"א שתיקה כהודאה והכל כפי מה שבד' יכולין להבין דעתו של שותק כך דנין עכ"ל משמע נמי דס"ל דר"י ור"מ פליגי באם לא טען אי טעניני' עבורו ופ' כר"י דטעניני' עבורו היכא שיש לתלות שתיקתו כו' ול"א שתיקה כהודאה דמיא וע"ז כ' הש"ך וכ"כ בהג"א פ' המפקיד בשם או"ז באורך יותר וכונתו דהג"א נמי ס"ל כן דפליגי באם לא טען אי טעניני' עבורו ופ' כר"י והיינו כמ"ש בכונת הג"א הנ"ל וע"ז כ' הש"ך ויש סעד לזה ממה דאמרי' התם ל"ז ב' ומ"ד הלה שותק שתיקה לאו כהודאה מצי א"ל הא דשתיק כו' האי הוא עכ"ד והיינו שפ' הג"א והפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל כר"י דהיכא דיש לתלות שתיקתו ל"א שתיקה כהודאה דמיא דס"ל דבזה פליגי ר"י ור"מ וכן ס"ל להגהות מרדכי הנ"ל אבל מד' הרא"ש בשם הריצב"א הנ"ל משמע דס"ל דבעי' שיטעון אמתלא בפי' אבל