יד אליעזר חלק ב קסח

מפאנו והב"ש והש"י הנ"ל ועי"ש עוד במלא הרועים אות ג' מה שהק' על הש"ך הנ"ל מקידושין ס"ב ב' גבי הא דאמר אביי כו' כולהו ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע כו' וכ' ליישב והאריך בזה ועי' בבאר יעקב חחו"מ סי' תי"ד שהביא ראי' להש"ך משבת צ"ד א' כו' וק"ז ב' כו' ומב"ק ס"ט א' כו' ואח"כ הק' על הש"ך מב"מ ס"ט א' כו' וכ' ליישב וכ' כללא דהא דאמרי' דאין הל' כשיטה היינו היכא דלא מצינו בש"ס דבר המתנגד לזה וע"כ לומר דאתי להורות לן דלית הל' כוותייהו אבל היכא דמצינו בש"ס סברות מתנגדות לזה ואיכא להעלות על הדעת דלא אמרו ד"א צריך האי מ"ד לאשמועי' דאמרו ד"א להוציא מסברת אותו פ' ולאו משום דלית הל' כותייהו כו' והאריך הרבה בזה ועי' במלא הרועים שם אות ה' מה שהקשה עליו מב"מ ס"ט א' כו' והניח בצ"ע ומ"ש שם עוד בענין זה יעוש"ה

הלכות כלאי זרעים

סימן רצז

סעיף א (א) שנא' שדך כו'. עי' בגליון מהרש"א שהביא דברי התוספות שבת פ"ה א' ד"ה לא תסיג דעובר נמי משום לא תסיג כו' אלא דאינו לוקה על לאו זה כיון דמקצתו נל"ע כו' והמחבר לא כ' דעובר משום ל"ת וכן הרמב"ם פ"א מהל' כלאים וכן בחינוך מצוה רמ"ה לא כ' דעובר משום ל"ת ועי' במנ"ח שם אות א' ובהגהות מנ"ח על הרמב"ם שם מ"ש בזה ועי' במעיה"ח קכ"א שכ' נ' דדרש זה שדרש לענין כלאים אינו אלא אסמכתא וכן מוכח מלשון הספרי דאי קאי גם לענין כלאים מנ"ל למעט גבול חו"ל מדכתיב בנחלתך כו' דלמא משום כלאים כ"כ שאינו נוהג בחו"ל אל הרכבת אילן בלבד אבל השגת גבול ממש נוהג גם בחו"ל כמו לאו דלא תגזול אלא נ' דלאו דרשה גמורה עכ"ד ועי' בבאר אברהם בשבת שם מה שכתב על דברי התוס' הנ"ל יעוש"ה

(ב) לא תזרע כו'. עי' רש"י שבת פ"ד ב' ד"ה ואחת שכ' דכלאי זרעים אינו איסורו אלא מדרבנן ועי' במשל"מ פ"א מהל' כלאים הל' א' שהק' ד' רש"י אהדדי מקידושין ל"ט א' שכ' דכלאי זרעים אסורים מה"ת והניח בצ"ע ועי' במעיה"ח נ"ה א' מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה

(ג) המנכש. עי' ביד אברהם מ"ש בזה ועי' במנ"ח שם אות ב' ובכנסת יחזקאל חחו"מ סי' צ"ט ובחתם סופר חיו"ד סי' רפ"ח ובנודע בשערים ת"ב ביו"ד סי' כ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ד) המרכיב כו'. עי' במעיה"ח נ"ד ב' ובמנ"ח מצוה רמ"ד אות ת' מ"ש לענין מרביע ומנהיג בפסולי המוקדשין והאריכו בזה יעוש"ה

הלכות כלאי בגדים

סימן רצח

סעיף א (א) והאידנא. עי' פ"ת ס"ק א' שהביא קושי' בשם תפארת ישראל בפ"ט דכלאים דהא קי"ל דדבר שנאסר במנין אף שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו כו'. ובאמת לק"מ דהא כ' התוס' בביצה ו' א' ד"ה והאידנא דהיכא דליכא רק חששא א"צ מנין אחר כמו בגלוי א"כ במראית העין דהוי רק חששא בעלמא י"ל דדמי לגלוי דהיכא דעברה החששא א"צ מנין אתר וכן ראיתי בערוגות הבושם בקונטרס התשובות סי' י"ג שכ"כ ליישב קושי' זו ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סימן רצט

סעיף א (א) הרוב שהגמלים. עי' בתוס' רע"א במשניות כלאים אות ל"ה ובתשובת רע"א סי' ל"ח וסי' קפ"ט וסי' ר"ז וסי' ר"ט מה שהק' מזה על הר"ן בנדרים נ"ב א' שכ' ליישב ד' הרי"ף גבי פת שצלאו עם בשר כו' דבדבר שי"ל עכשיו היתר לא בטל אף בשא"מ והא הכא דיש לו היתר עכשיו שיוכל ללובשו בלא פשתן ואפי"ה מותר לערבו עם הפשתן עכקוש"י והניח בצ"ע ועי' בתפארת ירושלים שם ובבאר יצחק חיו"ד סי' ו' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה: (ב) בהג"ה ל"ש בי' ביטול עי' ש"ך ס"ק א' ועי' בחתם סופר חאו"ח סי' ק"ז וב"ח ו' בחידושיו לע"ז ס"ה ב' ובמי נדה בנדה ס"ב ב' מ"ש והאריכו יבזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) אסור. עי' ש"ך ס"ק ב' מה שהק' על המחבר והניח בצ"ע ועי' בתפארת ישראל סוף כלאים בבתי כלאים אות קי"ט מ"ש ליישב קושי' זו יעוש"ה

סימן ש

סעיף א (א) או שטרפן. עי' ט"ז ס"ק א' מ"ש בד' הרמב"ם שאוסר בכל א' מהני תלת בפ"ע והשיג על הב"י וכ"מ בד' הרמב"ם והאריך בזה. ובאמת מבואר להדיא בהרמב"ם פ"י מהל' עדות הל' ג' כהט"ז שכ' וז"ל או שלבש שעטנז שהוא שוע או טוי או נוז ה"ר פסול לעדות מה"ת עכ"ל הרי להדיא דס"ל דבכ"א מהני תלת בפ"ע אסור והיינו כהט"ז ולא כהכ"מ וכן השיג בלח"מ שם על הכ"מ מד' הרמב"ם אלו ועי' ברביד הזהב פ' תצא ד"ה שעטנז שתמה על הכ"מ דאיך נעלם ממנו ד' הרמב"ם אלו ולא ראה ד' הלח"מ שכבר הקדימו בזה ועי' בארצה"ח באו"ח סי' י"א בא"י ס"ק א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) בהג"ה בב' תכיפות וקשר. והוא דעת הרא"ש שחולק על הרמב"ם וס"ל דבעי' ב' תכיפות וקשירה עי' במעיה"ח קכ"ו ב' שהביא