יד אליעזר חלק ב קמח

לא נוכל לדרוש על לשמה א"ו דלא דרשי' לזה אלא לשם חובתכם וא"כ מבואר מד' המלחמות והחידושי הר"ן דלא כהתו"ח הנ"ל. וכן ראיתי באמרי בינה חאו"ח סי' י"א שכ' דמד' המלחמות והחידושי הר"ן מבואר דלא כהתו"ח והביא דברמ"ה בסנהדרין כ"א ב' מבואר כהתו"ח הנ"ל והשיג על הבכור שור בשבת ק"ח א' שכ' דיש לאסור משום דע"ז איתקש למת כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה. וא"כ לפ"ד המלחמות והחידושי הר"ן הנ"ל דלא דרשי' גבי ס"ת לכם משלכם י"ל דכשר אם כתב ס"ת תפילין ומזוזה על עור של איה"נ של ע"ז ואף לד' הרמ"ה והתו"ח הנ"ל דדרשי' גם גבי ס"ת לכם משלכם מ"מ י"ל דכשר אם כתב על פור איה"נ של ע"ז לפמ"ש בחידושי הריטב"א סוכה ל"ה א' והריב"ש סי' ת"א דאיה"נ מקרי שלו א"כ כשר אם כתב על איה"נ של ע"ז. אך לפ"ד הראב"ד שהביא הריטב"א שם והתוס' סנהדרין פ' א' ד"ה בשור ובסוטה כ"ה ב' ד"ה לאו ורש"י בפסחים ו' ב' ד"ה דלא והרשב"א בתשובה ח"ב סי' תשמ"ו וח"ד סי' ר"ב ורבו של הריטב"א שהביא הריטב"א בקידושין נ"ו ב' ובט"ז מ"ב א' ובר"ן בע"ז ח"ג א' דס"ל דאיה"נ אינו מקרי שלו א"כ פסול אם כתב על איה"נ של ע"ז. ועי' ברמב"ם פ"א מהל' ציצית הל' מ"א שכ' וז"ל ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עהנ"ד ולא משל קרשים ואם עשה פסול עכ"ל. וכ' הכ"מ שם דהא דכ' הרמב"ם ולא משל עהנ"ד לאו משום דאיה"נ הוא דהא מצות לאו ליהנות ניתנו אלא טעמא משום דכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שעורי' כו' עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהים דא"כ אמאי פסול הרמב"ם באם עשה משל קדשים וצ"ל לפ"ד הכ"מ דמיירי בקדשים פסולים שעורותיהן יוצאין לשריפה וא"כ שייך לגבי קדשים נמי הטעם דכתותי מיכתת שעורי' וכ"כ הפרמ"ג באו"ח סי' י"א בא"א ס"ק י"ב דמיירי בקדשים פסולים. ולפ"ד הכ"מ י"ל דס"ל להרמב"ם דאיה"נ מקרי שלו וכהריטב"א והריב"ש הנ"ל, אך הנחל איתן שם השיג על הכ"מ והפרמ"ג וכ' דטעמא דהרמב"ם הנ"ל גבי עהנ"ד משום דאיה"נ לא מקרי שלו וכן קדשים נמי לא מקרי שלו והוי כמו בגזול דהטעם הוא דפסול דלא הוי שלו כו' והאריך בזה ולפ"ד ס"ל להרמב"ם דאיה"נ אינו מקרי שלו וכהראב"ד ורש"י והתוס' והרשב"א והר"ן הנ"ל ולפ"ד הנחל איתן צ"ל דהא דכ' הרמב"ם פ"א מהל' חו"מ הל' ג' דאינו לוקה על חמץ בפסח משום בל יראה אא"כ קנה חמב"פ דמיירי דקנה חמב"פ מעכו"ם ועי' בפרמ"ג שם דתמה על הכ"מ וכ' נמי דטעמא של הרמב"ם הוא דלאו שלהם דאסבה"נ ועי' במג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' שכ' דדוקא גבי אתרוג כיון שראוי לאכילה דרשי' לכם שלכם תהא לאוכלו משא"כ לגבי לולב דאינו ראוי לאוכלו ל"ש למדרש כן וכיון שהוא שלו אע"פ שאסבה"נ לכם קרי' בי' עכ"ד. ולפ"ד ה"ה נמי גבי ציצית של עהנ"ד ושל קדשים אף דהוי איה"נ מ"מ כיון דאינו ראוי לאוכלו שפיר מקרי שלו כמו גבי לולב לפ"ד וצ"ל לפ"ד המג"א דטעמא של הרמב"ם הנ"ל דפסל ציצית של עהנ"ד משום דכתותי מיכתת שיעורי' וכמ"ש הכ"מ הנ"ל ושל קדשים מיירי בקדשים פסולים וכמ"ש הפרמ"ג הנ"ל ולפ"ד המג"א מוכרת הכ"מ לפרש טעמא של הרמב"ם דפסל ציצית של עהנ"ד משום דכתותי מיכתת שיעורי' דהא המג"א שם כ' דזהו כונת המחבר שם שכ' שאותו אתרוג אסור באכילה כו' וא"כ ל"ל דטעמא של הרמב"ם משום דאיה"נ לא מקרי שלו וכמ"ש הנחל איתן הנ"ל דהא כיון דאינו ראוי לאכילה שפיר מקרי שלו וכמ"ש המג"א לגבי לולב לפ"ד המחבר ומש"ה הוכרח הכ"מ לתת טעם לד' הרמב"ם דפסל ציצית של עהנ"ד משום דכתותי מיכתת שיעורי' דאזיל לשיטתי' בסי' תרמ"ט גבי לולב ומד' הכ"מ יהי' סייעתא לד' המג"א הנ"ל דמש"ה לא פי' הכ"מ טעמא של הרמב"ם כהנחל איתן משום דס"ל כהמג"א וכמ"ש המג"א להוכיח מד' המחבר שכ' שאותו אתרוג אסור באכילה מש"ה א"י לפרש ד' הרמב"ם כהנחל איתן אלא טעמא דהרמב"ם משום דכתותי מיכתת שיעורי' ועי"ש עוד בנחל איתן שהק' על החילוק של המג"א הנ"ל מד' התוס' סוכה ל"ה א' ד"ה לפי' דמוכח דגם בלולב האסבה"נ ממעט מלכם ובאמת המג"א שם עצמו הרגיש בד' התוס' וכ' ליישב עפ"י חילוק הנ"ל קושי' התוס' והכריח כן לחלק מר' המחבר הנ"ל. ועי' בפרמ"ג שם בא"א ס"ק כ' מיש ע"ד המג"א ולפ"ד המג"א ה"ה נמי אם כ' ס"ת תפילין ומזוזה על עור איה"נ של ע"ז כשר כיון שאינו ראוי לאכילה שפיר מקרי שלו וכמ"ש המג"א הנ"ל גבי לולב וכן ס"ל להכ"מ הנ"ל גבי ציצית וכמ"ש. ובאמת הכ"מ עצמו כ' בפ"ג מהל' שקלים הל' י"א על מ"ש הרמב"ם הי' של עהנ"ד לא עשה כלום הטעם משום דאסבה"נ כו' ולא כ' הטעם דכתותי מיכתת שיעורי' כמ"ש גבי ציצית הנ"ל רק כ' הטעם משום דאסבה"נ הרי דס"ל בדעת הרמב"ם דאיה"נ אינו מקרי שלו והיינו כהנחל איתן בדעת הרמב"ם וסותר ד"ע מהא דכ' בהל' ציצית הנ"ל. וראיתי בקובץ שם על הרמב"ם שכ' דגם הקדש אינו נקרא שלהם כמו בגזל כדאמרי' בעלמא דהקדש אינו שלו אבל גבי עהנ"ד ע"כ צריך לטעמא דמיכתת שיעורי' דאי משום איה"נ בלבד עכ"פ שלהם מקרי ועי' בסוכה סוגיא דאתרוג של ערלה עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהים דאיך כ' בפשיטות דאיה"נ מקרי שלו והא דעת כמה פוס' הנ"ל דס"ל דלא מקרי שלו וצ"ל דכונתו כהמג"א הנ"ל דכיון דאינו ראוי לאכילה מקרי לכם וכמ"ש המג"א גבי לולב אך הנחל איתן הביא ד' הירושלמי פ"ג דסוכה ופי"ב דיבמות אמר ר' יוסא בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ולא משל איה"נ הרי דגבי לולב נמי ממעט מלכם אף דאינו ראוי לאכילה דלא כהמג"א וכ' דמזה איכא למשחט נמי דציצית של איה"נ ממעט משלהם יעוש"ה. ומד' הירושלמי הנ"ל מבואר להדיא דאיה"נ לא מקרי שלו וכן הביא הרשב"א בתשובה סי' ר"ב ראי' זו מד' הירושלמי ולא הביא הנחל איתן ד' הרשב"א אלו וא"כ נימא דדרשי' נמי גבי כתיבת ס"ת לכם משלכם לכאורה תליא דין זה של הפרמ"ג הנ"ל אם כ' ס"ת על עור איה"נ של ע"ז במחלוקת הפוס' הנ"ל אי איה"נ מקרי שלו או לאו דלהפוס' דס"ל דמקרי שלו כשר הס"ת ולהפוס' דס"ל דלא מקרי שלו פסולה הס"ת אבל באמת י"ל דאף להפוס' דס"ל דאיה"נ מקרי שלו פסול אם כ' על עור איה"נ של ע"ז דאפי' להפוס' דס"ל דאיה"נ מקרי שלו מ"מ הוי דבר שא"ב וכמ"ש הקצה"ח סי' ת"ו ס"ק א'. ועי' בספרי דמשק אליעזר שם ס"ק ג' מ"ש בזה ובספרי תורת אליעזר על הל' פסת סי' תרל"א הארכתי הרבה בזה יעוש"ה. וכיון דהוי דבר שא"ב א"י להקדיש וכדאמרי' בב"ק ס"ת ב' ובב"מ ז' א' גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב וא"כ הכא גבי כתיבת ס"ת דבעי' כתיבה לשמה ועיבוד לשמה הוי כמו דמשיך על העור איכות קדושה שיתקדש לצורך זה ולא מהני באיה"נ כיון דהוי דבר שא"ב וכ"כ באמרי בינה שם וא"כ נ' דדין זה של הפרמ"ג תליא בד' התו"ח והרמ"ה והמלחמות והחידושי הר"ן הנ"ל דלהתו"ח והרמ"ה דדרשי' לכם גבי ס"ת פסול אם כ' על עור איה"נ של ע"ז ולהמלחמות והחידושי הר"ן כשר דלא דרשי' לכם משלכם גבי ס"ת וצ"ע בזה. ועי' בס' בית הלוי ח"א סי' מ"ש והאריך בזה וכעת ראיתי בבכור שור שבת ק"ת א' שנסתפק אי מותר לכתוב תפלין על עור בהמה טהורה שנעבדה ונעשה ע"ז כו' וכ' לא מבעי לפמ"ש כאן דבעי' מן המותר בפיך פשיטא דאסור אלא אף לפי' התוס' שהוכיחו דהא דאמר מן המותר הוא על מין המותר בפיך כו' ואי משום דאסבה"נ הא ק"ל צצוות לאו ליהנות ניתנו אפי"ה יש לאסור הואיל וט"ז איתקש למת כו' ליכא למימר דכולי מלתא כמת דבדאורייתא לחומרא מקשי' ומת פשיטא דאין כותבין על עורו תפילין דלאו מן המותר הוא עכ"ד. הרי