יד אליעזר חלק ב קמא

ח' ואילך אין לה זמן קבוע הרי דמסיק שם דהוי מה"ת מ"פ בכל זמן אפי' לאחר שעבר יום ח' אלא דלא הביא שם ראי' לזה מתלמודא ומנ"ל אבל באמת מוכח כן משבת קל"ב ב' דקא' תינח גדול קטן בינוני מנין כו' ומשני דאיתא מבנייהו וקשה איך ילפי' מבנייהו דמה לקטן בזמנו שהוא מ"ע על האב והב"ד וגדול הוא מ"ע ע"ע משא"כ בינוני אין כאן מ"ע כלל לעבור בכל יום כו' אע"כ דהחיוב על האב בכל עת עד שיגדל וטעם הדבר כמ"ש רש"י שם דמצוה על האב מדכתיב המול לכם כל זכר וכן מוכח נמי מהא דקי"ל מילת זכריו מעכבו מלאכול הפסח כו' וכ' מ"מ נ' מ"ש הש"ך בחו"מ סי' שפ"ב שמערער על אנשים המוהלים שמכבדים אחריה למול בניהם כו' והתב"ש ביו"ד סי' כ"ח חולק עליו ונ' להכריע דודאי ביום ח' דלמדין מדכתוב וימל כו' הדין עם הש"ך דהוי כמו מצות כיסוי כו' ומצוה על האב למולו בעצמו משא"כ מיום ח' והלאה אף שמצוה על האב היינו מדכתיב המול לכם כל זכר והרי הוא כשאר מצות דעלמא דיכול לעשות ע"י שליח אלא שמצוה בו יותר מבשלוחו אבל לא לומר שמבטל מ"ע אם לא עשה בעצמו ומיושב בזה קושי' התב"ש על הש"ך משבת קל"ג א' כו' והאריך בזה. ועי' במשנת חכמים בקונטרס מעלות המדות הל' מילה מ"ש ע"ד הש"ך והתב"ש והאריך בזה ועי' במהר"ם שיק מצוה ב' אות ב' מ"ש ע"ד רש"י בשבת שם ד"ה בינוני כו' דכונתו דלא כהמחה"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' כעין ד' הקובץ הנ"ל ועי"ש עוד באות ד' ה' ובמנ"ח שם מ"ש לענין אשה ומומר והאריכו בזה ומ"ש המנ"ח שם על קושי' הש"א סי' מ"ט והנו"ב מהדו"ת סי' מ"ב דהאידנא כל האומות פטורים מלמול דאזלי' בת"ר עו' והאריך בזה. והק' על הא דאמרי' במילה שלב"ז דאם עבר ומל בשבת דיצא אמאי לא אמרי' כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ וכאן ל"ש תי' מהרי"ט בשוחט בשבת כו' דכאן הא באמת מקלקל בחבורה פטור רק במילה אמרי' דהוי תיקון גברא כו' וא"כ אי נימא דל"מ הו"ל מקלקל וכ' ליישב ל"מ להסוברים דנימול שלא כדין א"צ להטד"ב א"כ נהי דהמצוה לא יצא מ"מ הו"ל מתקן דא"צ למולו עוד הפעם כו' ואפי' אם נאמר דצריך להטד"ב מ"מ הו"ל מתקן כיון דא"צ למולו ולכרות ערלתו ולדעת הש"ך בחו"מ סי' ר"ח דכל היכי דהיום גורם אי עביד מהני ודאי כשר כו' וכ' גם אפ"ל אם מל בשבת שלב"ז הוי מהב"ע ולאותן דס"ל מהב"ע מה"ת אינו יוצא הו"ל כנימול בפסול וצריך להטד"ב ואפי' לשיטת התוס' דרק מדרבנן לא יצא מ"מ מדרבנן צריך להטד"ב כאלו נימול בלילה וכדומה לאותן שיטות וצ"ע עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' קע"ד שנשאל על דין זה אם מל בשבת שלב"ז אי אמרי' בי' דעביד ל"מ והוי כאלו נחתך העור מעצמו כו' דצריך להטד"ב או כיון דרק יומא קברם אין זה בכלל אעל"מ כו' והאריך בזה לדחות ד' השואל וכ' דגם משוחט בשבת אין ראי' דש"ה דאין העבירה תלוי בשחיטה דאף בנוחרו הוי מלאכת שבת ולא יתוקן הלאו במה דל"מ אבל במל בשבת העבירה תלוי במצוה דמילה למאי דקי"ל מקלקל בחבורה פטור אלא דמילה הוי מתקן גברא י"ל בזה דל"מ וצריך להטד"ב ולא נתקן גברא והוי מקלקל ולא נעשה מלאכת שבת כו'. וכ' דנ' עיקר לדינא דבמל שלב"ז בשבת דמהני וא"צ להטד"ב דדמי שפיר לשוחט בשבת דגם במילה אף אם נדון דל"מ וצריך להטד"ב מ"מ לא הוי מקלקל כיון דעשה קצת מן המצוה כו' ואינו חסר רק הטד"ב מקרי מתקן והביא ראי' משבת קל"ג א' כו' והאריך בזה והיינו כד' המנ"ח ולא ראה המנ"ח ד' תשובת רע"א אלו שהרי לא הביאו וכ' אח"כ דיש לדון עוד דצריך להטד"ב מטעם דהוי מהב"ע כו' ודחה זה דל"ש כאן מהב"ע כיון דאין גופה עבירה כו' והביא ד' הירושלמי שבת פ' האורג הובא בב"י יו"ד סי' ש"מ והאריך בזה והיינו דלא כהמנ"ח הנ"ל שכ' דזה הוי מהב"ע ועי' בפ"ת ס"ק א' שהביא ד' תשובת רע"א הנ"ל והק' עליו דהא בשבת קל"ז א' משמע להדיא דבזה א"ע מהני מדקרי לי' התם עשה מצוה גבי שכח ומל של ע"ש בשבת דא"ל דש"ה שהי' בשוגג והך שאלה אתמר לענין מזיד דז"א דהרי הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ט' הוכיח מתמורה ו' דאף בשוגג א"ע ל"מ ועוד הק' עליו וכן הק' עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיש מד' הגמ' שבת הנ"ל ועי"ש עוד בתשובת רע"א סי' קכ"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי ר"ח ס"ק ב' מ"ש בענין זה דא"ע ל"מ והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי בכתב סופר חאו"ח סי' ל"ה שהאריך בד' תשובת רע"א וכ' ליישב קושי' הפ"ת דהנה הא דאמרי' א"ע ל"מ היינו כדי להרויח שלא יעבור ואפי' בעשה בשוגג אמרי' כן והא למ"ד טעה בדבר מצוה ששגג במצוה ועשה מצוה פטור מחטאת ואפי' כשוגג אין נידון כיון דטעה ועשה מצוה הרי סוף כ"ס לא עשה עבירה אפי' בשוגג מהיכי תיתי לומר דא"ע ל"מ כדי שלא יעבור אפי' עבירת שוגג הרי א"מ טעה בד"מ ועשה מצוה הוא ופטור וליכא אפי' שגגת עבירה דחייב עלי' בידו כו' ובלא"ה לק"מ ממתני' דהא מתני' זו ע"כ דלא כר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור כבש"ס כריתות ועי' ש"א סי' נ"ב בקושי' למה מל של אחה"ש חייב הא מקלקל הוא לפי שהעלה דלא עביד מצוה כלל בתוך זמנו וכ' דממתני' לק"מ דבלא"ה לא אתיא כר"י ואזדא לה קושי' הפ"ת כו' ול"ק אלא מרמב"ם דנקט להלכתא כר"י והא הרמב"ם פ' כמאן דמפרש פלוגתא דר"י ור"י במל של אחה"ש בשבת משום דטרוד בטרדא דמצוה דשל שבת ולק"מ לא ממתני' ולא מרמב"ם כו' עכ"ד ועי' בס' בן יהודא סי' כ"ט מ"ש ליישב קושי' הפ"ת והאריך בזה יעוש"ה

סימן רסא

סעיף א (א) לא מל כו'. עי' ביד אברהם מ"ש לענין אם חייב כרת מבן י"ג קודם כ' כו' ועי' בספרי דברי אליעזר סי' כ' ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. וכעת מצאתי באשכול הל' מילה סי' ל"ה שכ' וז"ל ואי הוי בר י"ג שנין ולא מהיל נפשי' קאי בכרת עכ"ל הרי להדיא דס"ל דמבן י"ג שנים חייב כרת ודלא כהרמב"ם בפי' המשנה כסנהדרין שהבאתי שם אך לפמ"ש המזרחי בפ' חיי שרה דודאי כרת ליכא בד"ש פחות מבן כ' אבל כיון דכל ח"כ נלקו ועי"כ נפטרו מידי כרת ה"נ במילה כשהי' בן י"ג חי"ב כרת אף דלמעלה עדיין אין חיוב כרת מ"מ ב"ד שלמטה לוקין אותן יעוש"ה א"כ לפ"ד אין חולק האשכול על הרמב"ם אבל באמת ד' המזרחי תמוהים דהא במילה ליכא מלקות וכדאיתא במשנה בריש כריתות דבפסח ומילה ליכא חלקות. וכן ראיתי בנחל אשכול שם אות ח' שהשיג כן על המזרחי והאריך בזה. ועי' בח"צ סי' מ"ט שהשיג נמי כן על המזרחי והאריך בזה וא"כ מוכת דהאשכול הנ"ל חולק ע"ד הרמב"ם בפי' המשנה שהבאתי שם בספרי ועי' בנחל איתן פ"א מילה הל' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן רסב

סעיף א (א) ביום הח'. עי' טו"א חגיגה ס"ז ב' ובנחל איתן פ"א מהל' מילה ובמנ"ח מצוה ב' אות ג' ובס' זכר ישעי' פי"ב מהל' ע"ז מ"ש ליישב קושי' התוס' קידושין כ"ט א' ד"ה אותו כו' והאריכו בזה ומ"ש המנ"ח לענין עבד אי מחויב למול את בנו והביא ד' השעה"מ והאריך בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה אבל ומל כו' עי' ש"ך ס"ק ב' שהק' על הרמב"ם פ"ז מהל' תמידין ומוספין הל' ו' כו' מד' הגמ' מנחות ע"ב א' כו' והניח בצ"ע. וכן הקשה בלח"מ שם ובברכת הזבח שם ועי' בח"צ סי' קס"ו ובכנסת יחזקאל סי' מ"ב ובמעין החכמה ס"ט א' ובמשנת חכמים