יד אליעזר חלק ב קכז

הרי מפורש דכה"ג מקרי מוסיף עכקוש"י ועי' בפה"ב שם ולפ"ד מיושב קושי' יעוש"ה. ועי"ש עוד בש"א סי' ע"ג שהביא ד' הרמב"ם פ"ד מהל' שגגות שכ' דבאי' מוסיף צריך שיהי' האנשים האתרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהן ותוסיף אי' אחר לזה כו' וכ' דה"ה באי' כולל כו' והאריך בזה וכ"כ בא"מ שם סי' י"ב דבאי' מוסיף ובאי' כולל צריך שימצא אותו פ' בעולם כו' ויש שם ט"ס שכ' דהרמב"ם כ' באי' כולל כו' ובאמת ברמב"ם כ' באי' מוסיף כו' ועי' בתפארת ישראל ועל משניות בכריתות שם שכ' להסתפק אי גם באי' כולל בעי' שיהי' החתיכות בעולם כו' והעלה בזה דאין חילוק בין מוסיף לכולל ולא הביא ד' הש"א שכ' בפשיטות דאין חילוק בין מוסיף לכולל ועי' בפה"ב שם מ"ש בזה ועי"ש עוד בש"א סי' ע"ב שכ' דאי' מוסיף הוי אף שאינו במה שהוסיף באותו עונש ממה שהוא ע"ז שאנו דנין והביא ראי' לזה מכריתות י"ד א' כו' וכ' דגם באי' כולל נמי כן הוא והאריך בזה. והובא דבריו בפה"ב שם ענף י' והסכים עמו ועי' בברוך טעם שם דין ה' מ"ש בכונת התוס' בכריתות ג' א' ד"ה לומר ומיושב בזה קושי' התוס' חולין ק"ת א' ד"ה ור"ש כו' והאריך בזה. ובדין א' וב' שם הביא ד' התוס' רי"ד בקידושין נ' ב' ר"ה כל שהק' בהא דאמרי' שם כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו והרי אי' דאמרי' א"א חע"א ואיתנהו בב"א דבאי' ב"א חייב ב' ותי' וז"ל דבודאי במה שאדם אוסר בפיו כגון קידושי האחיות והמעשרות כו' י"ל זו הסברא דהא דא"א חע"א מפני שכבר הוא מוזהר ועומד כגון אשת אח ואח"כ נעשית אחות אשה. או אחות אשה ואח"כ נעשית ח"א אבל כשבאים ביתד כגון א"א ואשת את חייב ב' דהי מנייהו מפקת וא"ת כל שאינו בזאח"ז אינו בב"א א"כ לא יחוד א' מהן ויהי' פטור אלו הן ד' בדות עכ"ל. וכ' דקצת סברא זו מבוא בתוס' זבחים ל' א' ד"ה דבריו דבמקדש ב' אחיות כיון דשייך לומר דהי מנייהו מפקית לא חלו כלל הקידושין כו' וממילא נשמע דא"ל כן באי' הבאים בב"א דא"כ והי' פטור מכלום וזה בודאי א"א גם ד' התוס' בבכורות ט' א' ד"ה אמר יש לפרש בסגנון ד' התוס' רי"ד והאריך בד' התוס' רי"ד יעוש"ה, ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בחולין פ"ט ב' ובד' שאול דרוש לש"ת בסוגיא דיבמות ל"ג ב' מ"ש בד' התוס' רי"ד ועי' בשואל ומשיב מהדו"ת ח"א סי' כ"ב שהק' על התוס' רי"ד הנ"ל דעדיין קשה ימול החמור יותר והקלה יפטר ולק"מ דכונת התוס' רי"ד היכא דאי' שוים ואין שום חומר באי' א' יותר מחבירו דהא כ' האיך מנייהו מפקת והיינו היכא דהאי' שוים דשייך לומר הי מנייהו מפקת ושפיר ד' התוס' רי"ד. אך בעיקר קושי' התוס' רי"ד יפה מתרץ השו"מ שם דלפמ"ש התוס' בכורות מ"א א' ד"ה אמר כלל מחודש דל"א כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו רק בדבר התלוי במעשה כהאי דקידש ב' אחיות והודה שנשתטה על פ' חלות אבל קדושה הבאה מאילי' לא אמרו אע"ג דשייך למימר הי מנייהו מפקת הי מנייהו מייתית ולפ"ז באי' גם בזאח"ז הא כבר אמרו כל היכא דמשכח רווחא חייל ומתלי תלי וקאי וא"כ כיון דהוא עבר על ב' אי' וכל דמצי לאשכוחי רווחא מייל א"כ א"צ מעשה שתחול ובהכ"ג אמרי' הי מנייהו מפקת עכ"ד. ודבריו נכונים ועי' בס' פורת יוסף מערכה א' ח"ש ע"ד התוס' רי"ד הנ"ל והאריך בזה, וגם השיג שם ע"ד הש"א סי' ע"ו הנ"ל שכ' דיוה"כ הוי אי' מוסיף שאסור אף שלא כדה"נ והאריך בזה

ו) עי' בפה"ב ענף א' שתד אי' הא דאמרי' א"א תע"א הוא מדאורייתא או רק מסברא והאריך בזה וכ' לבסוף דאינו רק מסברא וא"כ צריך לדעת אם הכונה דא"א תע"א רק לענין שאין לוקין ב"פ אבל לעולם יש אי' עליו ונפ"מ אחר שהוסר אי' הא' ממילא תל אי' ב' וכדמשמע לכאורה ביבמות ל"ב א' דקא' אחות אשה מתלי תל פקע אי' אשת אח תל אי' אחות אשה א"כ כ"כ בעלמא כו' חדא בשנשבע שלא לאכול נבילות דלא חל א"כ אם הי' סכ"נ וצריך לאכול נבלה עכ"פ כו' אפשר להתיר לו שבועתו דאפשר בהיתר משא"כ אם נימא דאין האי' תל כלל וכ"כ הרבה דברים ועי' ש"ך סי' רל"ח כו' עכ"ד. ועי' לעיל מ"ש בשם הרבה אחרונים דאף בנשבע שלא לאכול נבילות יש אי' שבועה וצריך להתיר לו שבועתו. ועי' בנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קי"ח שכ' נמי דהא דאמרי' א"א חע"א הוא רק מסברא ולא מקרא נפיק כו' ועי' בישוי"ע שם בד' נכד המחבר מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הישוי"ע באה"ע סי' קי"ט שכ' דלאו דלא ישוב לקחתה הנאמר במחזיר גרושתו משנשאת שפיר יכול לחול על עשה דונטמאה דסוטה משום דלא תל על עשה וכ' דכן מבואר בתוס' שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי כו', ובאמת בתוס' שם מבואר להיפך דלאו אינו חל אעשה רק אחצי שיעור חל וכ' ליישב והאריך הרבה בזה. ועי' בברוך טעם דין ב' שהביא ד' הצל"ח ביצה סוגיא דאפרוח שכ' דגם באי' דרבנן אמרי' דא"א חע"א והסכים עמו ועי' בגינת וורדים כלל ס"ד שכ' להסתפק היכא דאי' הב' לא הי' כת בידו לחול על אי' הא' דא"א חע"א אלא אח"כ בזמן מה היך לו אי' הא' מזאת החתיכה למקצת ב"א ולמקצת ב"א עדיין נשאר אי' הא' ולא פקע ממנה מי אמרי' כה"ג אי' מוסיף מגו דאתוסף וחל אי' הב' על אותן ב"א שאי הא' פקע יחול נמי על שאר ב"א במוסיף א"ד כי אמרי' אי' מוסיף מיד שבא אי' הב' לעולם יש לו מקום לחול למקצת ב"א אתוסף נמי על שאר ב"א משא"כ בכה"ג דבשעה שבא לעולם לא הי' מקום לחול ואח"כ במקרה משנסתלק אי' הא' יש לו מקום לב' לחול כדאמרי' בפד"א אי' אחות אשה מתלי חלי וקאי כו' לא מקרי בכה"ג אי' מוסיף וכ' להוכיח. מד' התוס' חולין צ' א' ד"ה קדשים דל"א אי' מוסיף בכה"ג כו' והאריך בזה. ועי"ש עוד בטעה"מ מ"ם לענין היכא שקדשה ראובן ואחר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאמר ל' יום ובא שמעון ואחר לאחר כ' יום ובא לוי ואחר לאחר י' ימים ואח"כ מתו ג' אלו כו' דאכתי כשמת ראובן תיכף חל אי' אלמנה ות"כ אח"כ כשמת שמעון שוב לא תל אי' אלמנה וצריכין לומר דמתו ברגע אחת דלהוי אי' ב"א כו' והאריך בזה. וכ' דאין זה נכנס כלל בסוג אחע"א כו' דכל מה שמצינו אחע"א אינו אלא דהוי ב' אי' נפרדים כו' כגון חלב ויוה"כ אלמנה וגרושה כו' אבל הכא דענין ועצם א' הוא מי יאחר דנכנס כלל באחע"א ואח"כ הק' על הרמב"ם בריש הל' אישות דס"ל דהבא על הפנוי' עובר בלאו דל"ת קדשה א"כ כל חייבי לאוין דאמר רחמנא היכי משכחת לה איך יבא אי' פצוע דכא כו' ויחול על לאו דקדשה וכ' ליישב והאריך בזה ומ"ש ליישב קושי' השעה"מ שם ע"ד התוס' פד"א שכ' דאי' כולל בקל על ממזר לא חל כו' ומ"ש ע"ד הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג והאריך בזה יעוש"ה

ז) והנה בחולין פ"ט ב' בתוס' ר"ה אי' גיד כ' וז"ל וא"ת ולימא דקסבר יש בגידים בנו"ט ואפי"ה לא אמי אי' מוקדשין וחייל אאי' גיד דל"ל אחע"א אף באי' תמור ואי' כולל וכ"ת משום דמתני' כר"מ דאמר דנוהג בשליל ובסוף פ' ק"א א' מחייב ר"מ ב' באוכל גה"נ של נבלה אלמא אית לי' אחע"א דהשתא נמי דקא' אין בגידין בנו"ט לא אתיא כר"מ דהא ר"מ ס' יש בגידין בנו"ט מדמחייב באוכל גיד משום נבלה וי"ל דאין נ"ל שתחלוק הך סתמא דמתני' אסתמא דכריתות י"ג ב' דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' דסברה דאחע"א באי' כולל עכ"ל, והק' השעה"מ בהל' מכ"א שם דהא אשכחן סתמא אחרינא דל"ל כולל בפ' כ"ש ל"ה א' יוצאין במצה של טבל ומשמע התם דההיא סתמא אתיא כר"ש דל"ל כולל