יד אליעזר חלק ב י

סי' נ"ב שכ' נמי כן ליישב קושי' החו"י הנ"ל וכ' נמי ליישב בזה קושי' טל הט"ז מס"פ הבע"י למ"ד הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה כו' והאריך בזה ועי' בבאר יעקב בתשובת הגאון ר' יוסף מאיטינגו שם שכ' על קושי' החו"י הנ"ל דאדרבה מד' הגמ' שם מוכח כהט"ז מקושי' התוס' הנ"ל ולד' הט"ז י"ל בפשיטות טפי כיון דהתורה התירה בהדיא לא ה"ל לחכמים לאסור וכך קושי' הש"ס ואפשר גם לכונו בד' התוס' והא דכ' התוס' דמצוה לאסרם כו' ולא כ' בפשיטות לסברת הט"ז י"ל לרווחא דמלתא כ"כ או אפשר דהתוס' בב"מ לא ס"ל סברת הט"ז ומ"מ אין סתירה מש"ה על הט"ז דלדידי' אתיא סוגיות הש"ס בפשיטות עכ"ד. ומ"ש או אפשר דהתוס' לא ס"ל כהט"ז כונתו כמ"ש בתשובת רע"א והברית יעקב הנ"ל דשאני התם שק כיון דקאמר קרא למצוה כו' והבאר יעקב שם השיג על הגאון ר' יוסף הנ"ל במ"ש דהתוס' הנ"ל לרווחא דמלתא כ"כ הוא דחוק דאדרבה קצת ראי' דבכיון גדול כ"כ דבלא"ה יש לדקדק למה הק' קושי' הנ"ל כו' על המתרץ ולא ציינו דבריהם על המקשה מיד דפריך הכי אלא נ' דלפמ"ש ועוד שאמר הכתוב כדי לאסרם ובאו לחזק דבריהם והביאו ראי' לדבריהם דמאי פריך וע"כ כתי' דה"פ כיון דאמר רחמנא מצוה לאסרם לא הי' לחכמים לאסור וא"כ ש"מ דסברא הוא כן א"כ מוכח קצת מדסמכו דבריהם דלא לרווחא דמלתא כ"כ וגם השיג על מ"ש דאין סתירה על הט"ז מהש"ס וכ' דיש סתירה על הט"ז והאריך בזה. ובתשובה שאח"ז חזר הר' יוסף והשיג על הבאר יעקב והעמיד דבריו הנ"ל והאריך בזה ובתשובה שאח"ז חזר הבאר ועקב והשיג על הר' יוסף הנ"ל והאריך בזה. וע"ש עוד בתשובת הר' יוסף שהק' על הט"ז הנ"ל מהא דקי"ל הפסח נאכל עד חצות וכן כל הנאכלין ליום ולילה משום גזירה ואע"ג דלר"ע התירה התורה מדכתיב חפזון עד שעת חפזון כי' עכקוש"י עי' בתשובת הבאר יעקב שם שכ' דמעולם לא כיון הט"ז לדבר שנדרש ממשמעות התורה כמו הכא דאיכא למדרש עוד חפזון דמצרים כדאמרי' בברכות ט' אלא דר"ע לא ס"ל מ"מ זה לא מקרי מפורש בתורה כמו בנבלה דכתיב או מכור לנכרי כו' וכ"כ בחו"מ סי' ב' להדיא כו' משא"כ שאר לא נאמר בפירוש להיתר אך ע"י דרשה כגון חפזון הנ"ל דאיכא למימר הרי ואיכא למימר הכי אע"ג דקי"ל להיתר מכח דרש עד בוקר יש כח ביד חכמים לגזור עליו והביא הוכחה לזה מיבמות צ' גבי הזאה ואיזמל גזירתן דוחה פסח ומילה אשר נדרש מקרא דדוחה שבת כו' ואח"כ הק' על הט"ז מד' הגמ' יבמות שם דקא' כיון דמצינו לאלי' בהר הכרמל שקרב בבמה בשעת אי' הבמות אשר מפורש האי' בקרא ואפי"ה הקריב כ"ש שיש כח ביד חכמים להחמיר ולאסור דבר המפורש היתר שלו בתורה כו' והאריך בזה. והביא ד' הבית יעקב סי' מ"ב שגם הוא השיג על הט"ז מהא דיבמות הנ"ל. ועוד השיג על ט"ז מריש ברכות דחכמים עשו סייג לדבריהם שלא והא אדם בא מן השדה כו' הרי דמה"ת חייב לקרות ק"ש כל הלילה והם עשו סייג שאם לא קרא קודם חצות שוב לא יקרא ואע"פ שכתוב ובשכבך כו' והוא השיג עליו וכ' דאשתמיטתי' האי מעשה דר"ג ובניו ריש ברכות ואף שיהי' כדבריו אפשר לדחות לפמ"ש לעיל דכל היכא דבא הדבר מכח דרשה ואינו מפורש בתורה אף לשיטת הט"ז כח בידם לעקור א"כ י"ל דבשכבך לא מקרי מפורש כיון דאפשר לפרשו כדעת ר"א בריש ברכות ועוד השיג על הבית יעקב שם לדחות קושי' הט"ז שהק' ד' החו"ד אהדדי כו' והאריך בזה ועי' בתשובה שאח"כ בתשובת הר' יוסף שם שדחה הוכחת הבאר יעקב מהא דהזאה ואיזמל כו' ומ"ש ליישב הקושי' מהא דאלי' בהר הכרמל הנ"ל ומ"ש על ראי' הבית יעקב מהא דק"ש והאריך בזה ועי' בתשובה שאח"כ מהבאר יעקב שם מה ה שדחה ד' הר' יוסף הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בתשובת הר' יוסף שהביא ד' החו"י בהשמטות שם שכ' ועוד גדולה מזו דקרא אמר כל עץ ג' שנים יהי' ערלים כו' והשיג עליו כו' וגם השיג על החו"י שם מ"ש ממעשר ועי' בחתם סופר שם שהשיב נמי על החו"י ואח"כ הביא הר' יוסף שם קושי' החו"י שם על הט"ז הנ"ל ממעשה שבת למ"ד דאסור מדרבנן אע"ג דכתיב בתורה כי קדש הוא הוא קדש ואין מעשי' קדש וכ' למ"ש דכיון דלא התירה התורה בהדיא מעשה שבת א"כ יש כח ביד חכמים לאסרו ועוד בזה לא הוי כמיעקר ד"ת דמ"מ מקיים המקרא אף לפי גזירת חכמים דמ"מ לא הוי קדש דאי הוי קדש הוי אסור בין לו ובין לאחרים לעולם כדס"ל לר"י הסנדלר אבל לפי גזירת חכמים אינו אסור כ"כ כדס"ל לר"מ ור"י וא"כ מקוים המקרא שפיר אף לפי גזירת חכמים ולא הוי כמו עקר ד"ת כו' והאריך בד' הבית יעקב שם ועי' בתשובה שאח"כ בד' הבאר יעקב שם מ"ש ע"ד הר' יוסף הנ"ל ומ"ש בד' החו"י והט"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בהשמטות מגליון אלפס על הרי"ף בב"מ שהביא ד' הנ"י הנ"ל דה"ל כהט"ז וכ' דגם רש"י בביצה י"ב א' ד"ה אלא כו' מוכח דס"ל כהט"ז וגם מד' ר"ח בר"ה כ"ט ב' כו' גבי יצא תק"ש כו' מוכח נמי דס"ל כהט"ז. ומיושב בזה ד' הרי"ף פ' כירה גבי מבשל בשבת כו' דס"ל נמי כהט"ז והאריך בזה ועי"ש עוד בחתם סופר שכ' דהתוס' בר"פ מקום שנהגו שכ' ואספת דגנך בא להתיר מלאכה בכל יום דמשמע דאי' מלאכה ביום הקרבן הוא מה"ת לא ס"ל כהט"ז אך עי' בברית יעקב שם שהביא ראי' מהירושלמי פ' מקום שנהגו דס"ל כהט"ז והאריך בזה עוד הק' החתם סופר שם על הט"ז מלא תבשל גדי בחלב אמו וחכמים אסרו כבישה וצלי ותי' כו' דהכא לא כתיב אלא האזהרה מבישול לומר שהתורה לא אסרה אלא הבישול והכבישה והצלי' לא דברה בו התורה והניחה לחכמים לעשות כרצונם סייג וגדר לפי המקום והזמן. וכן אך ביום הראשון תשביתו אמרי' אך חלק שהחמץ אינו אסור אלא מחצי היום וחכמים אסרוהו ב' שעות קודם משום דלא כתיב בהדיא עד תאכלוהו ואז תשביתוהו ולא הוזכר ההיתר בקום ועשה עכ"ד. ובסי' ע"ג שם מ"ש והאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל ד' הגמ' ע"ז מ"ד א' דקא' ר' יוסי והלא כבר נאמר ואשליך את עפרו כו' וא"כ שמפורש התירו בתורה אין להם כח לאסור ולומר אף הוא נעשה זבל כו' והביא ד' החו"י הנ"ל שתמה עליו וכ' דגם מד' התוס' מ' ב' ד"ה על חיין מבואר דלא כהט"ז שכ' וז"ל במע"ש חוץ לירושלים א דאי בירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים דמוכח פ"ק דמע"ש כו' והשתא אם איתא לד' הרב כו' אמאי הוצרכו להוכיח ממתני' דמע"ב והלא מקרא מלא דבר הכתוב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן א"ו מוכח דאפי' בדבר המפורש יש כח ביד חכמים לאסור ומש"ה הוצרכו להוכיח ממתני' כי היכא דלא תימא דבירושלים נמי גזרו חכמים ועכצ"ל דמ"ש התוס' ד"ה וליתיב דאזלי לשיטתם בפכ"ש דס"ל דאי' סחורה מה"ת ואח"כ כ' אמנם מצאתי בשימקו"ב כתו' בסנהדרין פ"ב אההיא דמלכי בית דוד דן כו' שכ' משם תוספי הרא"ש וז"ל הק' הר"מ מאי קא מייתי מדכתיב דינו לבקר משפט הא בההוא שעתא שנא' הפרשה הי' מלכי ישראל ג"כ דנין דאכתי לא נעשה אותו מעשה דינאי המלך ול"ל דמינאי המלך ואילך קא' דמלכי בית דוד דנין דא"כ הייכי מייתי סייעתא מקרא דדינו לבקר משפט דההיא קראי הי' קודם מיהו הא ל"ק כיון שהקב"ה ציוה להם בהדיא לדון לא הי' חכמים גוזרים עליהם שלא לדון וכה"ג בפ' א"נ כו' ופריך והא כתיב לנכרי תשיך ומאי פריך והא לא אסור אלא מדרבנן אלא ר"ל כיון דכתיב לנכרי תשיך לא הי' להם לחכמים לגזור ה"נ הכא כו'. ולכאורה נ' שהדברים נוטים לד' הט"ז אמנם נ' דהתם שאני דמדאורייתא מצוה נמי איכא ומש"ה כ' ואין כח לחכמים לגזור דבר שמדאורייתא איכא מצוה בעשייתה וכן מדוקדק מד' התוס' פ' א"נ כו' עכ"ד והיינו כד' התשובת רע"א הנ"ל