יד אליעזר חלק א פח

טעביל מד"א דק"ק מינסק דאין להורות כן כו' ואין להקל אחר מעל"ע כלל אפי' בהפ"מ דלא כהר הכרמל אבל באמת אינו יונק ואוכל ממש המנהג מפי הגאון דמיר הנ"ל שנוהגין בעירו להקל בהפ"מ ואמר אף שקשה להקל אף בהפ"מ מאחר שרבים השיגו על הב"ח מ"מ כן נהגו בעירו להקל בהפ"מ כו' עכ"ד ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' ב' שהאריך וכ' לגלגל ולמעך בין האצבעות ואם לא ינתק ע"י גלגול הרי נתחזק הסרכא כמו בגדולה לכן אם יקלוף אח"כ הסרכא מכל וכל שלא ישאר שום דלדול וינפח אח"כ ולא יבצבץ אז יש להכשיר אבל דוקא שאינו ידוע אם הוא תוך שנתו וכמ"ש הגב"ש אבל אם בודאי תוך שנתו כו' אין לסמוך על בדיקה זו להכשיר אם לא שפסק מלינק כו' וספק מנהג הוי כמו ס' תוך שנתו כו' עכ"ד

סעיף יז (יד) בבת אחת כו'. וכ' הט"ז ס"ק כ"ב והש"ך ס"ק מ"א דאלו בזה אח"ז ה"ל ד' האומר טרפה כשנים כו' עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי הרבה בזה ומ"ש שם עוד ע"ד הלב"ש ס"ק קפ"ו ובלקוטים שם באשה שקנתה דקין כו' וע"ד הד"ח ס"ק י"ז וע"ד החו"ד דלקמן סי' קכ"ז ס"ק ב' והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' כ' דע"א נאמן נגד הרוב כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ג סק"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה עוד כ' הט"ז והש"ך דגם בסעי' הקודם צ"ל דמיירי כשבאו בב"א כו' ועי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש לחלון והאריך הרבה בזה ובס"ק ו' שם מ"ש ע"ד הט"ז והש"ך והפר"ת והאריך בזה יעוש"ה

(טו) אין כאן עדות. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ב שהק' דהא האי דאו' של"כ אית לי' מגו כו' ותי' כיון דע"א מכחישו לא מהימן לי' במגו עכ"ד ועי' בבית יצחק שטר הספי' סי' נ"ד מה שהשיג על הפרמ"ג ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' נ"ח ס"ק ג' מ"ש ליישב ד' הפרמ"ג יעוש"ה

סעיף יח (טז) בעצם לבדו. עי' בעה"ב ס"ק ז' מה שהק' לשיטת רש"י דמחלק בין סביך בבשר לסבוך בעצם יקשה קושי' התוס' כו' ואם נימא ג"כ כמ"ש התוס' לשיטת רב שר שלום גאון דרבינא סברא דנפשי' קא' כו' א"כ יש לנו לפסוק דגם בסביך בעצם יהי' סותם כר"נ ולמה פ' כולם דעצם אינו סותם כו' והניח בצ"ע ועי' בספרו שם ארי' חיו"ד סי' י"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(יז) בהג"ה שנהגו להקל. עי' בשמל"ח סעי' נ"ב ובתב"ש ס"ק ע"ב שכ' דהיכא דאיכא מכה בדופן לא מהני דכיון דאיכא מב"ד מחלחלת את הסרכא וניתקה בכח והביא ראי' מזבחים צ"ב גבי עור כו' עכ"ד ועי' בס' יהושע סי' כ"א שתמה עליו דהרי אי נימא דהסרכא מריאה להמב"ד א"כ אין זה מגופה כלל ול"ד לההוא דזבחים כו' ומ"מ סיים להחמיר כהתב"ש ואינו ת"י ועי' בר"א ס"ק קכ"ד שפ' נמי כהתב"ש והשיג על הגב"ש והאריך בזה ועי' בד"ת ס"ק י"ח מ"ש טעם לד' התב"ש משום דעיקר הטעם דמהני בסרכות דס"ל כלשנא דגמ' דאנן אהא מתני' לה להא דרב נחמי' דבדק לה בפושרין וכיון דר"נ עבד עובדא ס"ל להני מקומות דשכיחא טריפות הנ"ל דכדאי הוא ר"נ לסמוך עליו בשעת הדחק וא"כ ניחא בטעמא דלדידהו דמתני להא דר"נ אהא דרבא דתרתי אונא לא ניתני הא דר"נ אסרוכה לדופן כלל ולא מצי למיעבד כתרתי קולא עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק מ"ו ובלב"ש ס"ק ק"ב ק"ד שהשיגו על התב"ש ופ' דמהני מו"מ אף במב"ד והביא הלב"ש ד' הגב"ש שפ' נמי להתיר במו"מ במב"ד כו' והאריך בזה ועי' בדע"ק ס"ק ע"ח ובמקדש מעט שם ס"ק קנ"ה ובמא"ע שורש ג' ענף ד' אות י"ד ובאדרת אלי' במקו"ח ס"ק ס"א ובס' תוספות ירושלים מ"ש והאריכו בזה ועי' במים חיים חיו"ד סי' כ"ז בתשובת הגאון ר' מאיר אב"ד דקאסטאנטין מ"ש בד' הרמ"א והאריך בזה בדברים נכונים יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ה' ו' מ"ש והאריך בזה

סעיף כה (יח) רוב הסרכא כו' עי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ת שכ' בסרכא על הבועא שהי' מקצתה על הבועא ורובא חוץ לבועא דטרפה בכה"ג וכ' דל"ד לכאן דהך סברא דאזלי' בת"ר ל"ש אלא כשהוא במקום שהנקב פוסל ובמקום שאין הנקב פוסל כמו גבי אונא ואומא הסרוכה לדופן כו' אבל לענין סרכא על הבועא דמטרפינן משום תר"ל שמעידין שהסרכא מחמת נקב היכי נימא דאם רוב הסרכא חוץ לבועא כשרה משום שחולין שמשם יצא שורש הסרכא ושם נקב הא אם יש נקב נמי טרפה דהא אין לנו שום קולא להקל כו' אלא דנימא דהסרכא הוא רק הפשטת ליחה ולענין זה ל"ש רובא דכל שאינו מורה על הפשטת ליחה מאיזה מקום שיצאת טרפה ואדרבה ריעותא של הבועא מעיד שמשם יצאת הסרכא ושם ניקבה הריאה עכ"ד ובאמת יש לעי' בזה דסברתו י"ל רק על סרכא שהיא לדופן אונא לאומא אבל מה יענה במב"ד ורוב הסרכא על המכה היינו מן המכה לאומא ומיעוט הסרכא מן הדופן לאומא בלי מכה דפ' המחבר דכשרה וזה הוי דומיא דסרכא על הבועא הנ"ל וצ"ע בדין זה ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' נ"ח מ"ש בסרכא כסדרן ומיעוט הסרכא הוא בגב אי אזלי' בת"ר ואם יש לדמותו לנסרכה לבשר ולצלע דהרבה ס"ל דאזלי' בת"ר כו' והאריך בזה יעוש"ה

(יט) בהג"ה בשר בלוי. עי' בס' זבחי רצון סי' י"ז בתמידים ס"ק י"ב שכ' דבגו"ע ועגלים ודאי דאסור לקלוף כו' וכ"כ שם בס"ק ה' לענין שומת ווארצלין דבגו"ט ועגלים אסור לקולפן ובאמת היא חומרא יתירה דודאי לענין זה שקולפין אותם מעל הריאה והריאה תחתיהם שלם ויפה אין חילוק בין גסה לדקה ועי' בדע"ק סי' ל"ת ס"ק ט"ו שפ' בהדיא דבשומת ווארצלין מהני קליפה אף בגו"ט ועגלים ולא ראה הז"ר הנ"ל ד' הדע"ק אלו וכן ראיתי בתקוני זבת בסוף הס' בדעת הזבח שם סי' י"ט שהשיג על הז"ר הנ"ל והאריך בזה ופ' דבב' בלוי ובשומת ווארצלין מהני קליפה אף בגו"ט ועגלים והביא דכ"פ נמי הגאון ר' ברוך צבי אב"ד דק"ק פיעטרקוב יעוש"ה וכן עיקר לדינא

(כ) תחתיו שלם. עי' בלב"ש ס"ק ר"ג שכ' בנמצא ב"ב על הריאה וכשקולפין נמצא הריאה שם שלם רק שמזיע טיפי דמים כחודו של מחט וכשמקנחין אותו הזיעה חוזר ומזיע עוד ובדקו שם בפושרין ואינו מבצבץ ומזה נ' שאינו דם שבא נון הריאה ע"י נקב אלא זיעה הוא כמו שיוצא זיעה על בשר הבע"ת בלי שום נקב רק מהנקבים הטבעים אשר בכל גשמי כו' כך הריאה ולפי שהיא אדומה לכן הזיעה שלה ג"כ אדום כדם ומצינו זיעה כזו בריש מי שאחזו ס"ז ברש"י ד"ה דמתהפכי כו' וכ' דלפי הסברא כיון שרואים שאינו מבצבץ אין שם נקב ואותן הטיפי דמים מורה שאינו דם ממש כההיא דכ' הט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' כו' דהתם דם ממש הוא ואע"פ שאינו מבצבץ אנו או' שהסרכא סתמם משא"כ זה ניכר שהוא זיעה בעלמא כו' ונ' דאפי' לריעותא אינו נחשב לענין שיצטרף לתר"ל משום דכל ריעותא היינו שמעידה שהי' נקב ונתרפא כגון סרכא או בועא וכן נגלד כו' אבל זו הזיעה איך תעיד על נקב כיון שענין הזיעה הזו אינו מורה על שנתרפא איזה נקב דהא אדרבא עדיין פתות הוא כי הזיעה יוצא משם ואין בו שום צד המורה על שהוגלד פי המכה כסרכא או בועא כו' ולא מצינו ריעותא בכה"ג אמנם יש ג"כ לומר כיון דמ"מ הזיעה בא בודאי מחמת איזה חלישות שיש בריאה אולי אע"ג שאינו מעיד על שכבר ניקב יהי' עכ"פ לעדות על שעתיד לנקוב וה"ל ג"כ ריעותא כו' לכן נ' להכריע מס' לתפוס