יד אליעזר חלק א עז

דלמא דפתח לה ובדק לה ומה מהני בדיקה אכתי ניחוש דלמא ניקב ונתרפא ואי משום דל"ת דנתרפא הא הוא מטעם רובא כו' וא"כ אכתי מוכת דאזלי' בת"ר דאל"כ גם בדיקה לא מהני דשמא נתרפא ע"כ קושי' והאריך בזה ועי' בלב"ש ס"ק ד' ובגידולי הקדש ס"ק א' מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) שניקבו שניהם. עי' ברש"י ברפא"ט מ"ב א' שכ' דאף נקב משהו טרפה וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם דאף נקב קטן כל שהוא טרפה וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה שם וכ"כ בתב"ש סעי' ב' דאפי' נקב משהו טרפה והוא מד' רש"י והרמב"ם והרע"ב ובאמת מבואר כן בתולין נ"ו ב' דקא' הגמ' שם שיעור ירוקתו כשיעור נקובתו מה נקובתו במשהו אף ירוקתו במשהו הרי מבואר להדיא בגמ' דהיכא דניקב טרפה אף בנקב משהו טרפה וה"ה לריאה דטרפה אף בנקב משהו ועי' בלב"ש סי' ל"ט ס"ק ר"ג שכ' לענין ריאה שמזיע דם ועכ"ז אינו מבצבץ די"ל דנקב קטן יש שאינו מבצבץ ואין הרוח יוצא דיש להכשיר דעיקר הטעם בנקב בריאה משום דא"י לכלוא בקרבה הרוח א"כ אם הנקב קטן מזה השיעור ואין הרוח יוצא י"ל מסברא דכשר כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' שהשיג עליו וכ' דאף נקב כל שהו שאינו מבצבץ טרפה כו' והאריך בזה וכ' דאף דחזינן דאין הרוח יוצא י"ל דסופו להתרחב עד שיצא הרוח כו' וכל העומד לנקוב כנקוב דמי והוי כאלו הרוח יוצא כעת לפנינו וכ' אח"כ דודאי אף בנקב דק מן הדק מבצבץ ויוצא הרוח והביא דכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ז מהל' שחי' הל' ח' שכ' זה עיקר גדול יהי' בידך שכל ריאה שנופחים אותה בפושרים ולא יבצבץ המים הרי היא שלימה מכל נקב כו' עכ"ד יעוש"ה

(ג) בהג"ה ויש מטריפין. בהג"א כ' הטעם דקרומי הריאה גמרא ופשטה לי' ואפשר דמתרמי זה כנגד זה והק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דא"כ בריאה דאוושא מה יועיל שבודקין אם אינו מבצבץ דאמרי' תתאה אנקיב ולא עילאה ניחוש דגם עילאה אנקיב ומה שאינו מבצבץ לפי שניקבו זה של"כ זה ושמא אח"כ יתרמי שיהי' הנקבים זה כנגד זה ותי' דאפשר לומר כיון שהרוח נכנס בין הקרומין אי אנקיב קרום העליון אפי' זה של"כ זה ודאי הי' הרוח יוצא דרך נקב העליון וכ' אבל עדיין לא יתורץ הא דאמר אי ידעי' היכא אוושא מותבינן עלה גילא או גדפא או רוקא אי לא מבצבץ כשרה ואמאי לא חיישי' שמא ניקב קרום העליון זה של"כ זה ונצריך בדיקת פושרין כל האונא וכ' דצ"ל כיון דבמקום שראינו דאוושא אין שם נקב בקרום העליון אין להחזיק ריעותא לומר שמא ניקב זה של"כ זה עכ"ד ועי' בד"ח ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ד) בהג"ה נמצא בועא. עי' בחו"ד ס"ק א' שכ' דאפי' רק ניקב עור העליון טרפה והביא ראי' מד' הט"ז סי' ל"ג ס"ק ו' כו' וכ' עליו חותני הגאון ז"ל דדבריו תמוהין דהא הרב לא הטריף רק משום דהוי כקרום שעלה מחמת מכה ולא משום דא"א לבדוק שמא ניקב גם קרום הב' ועוד הא דוקא נגלד כולה צריכה בדיקה אבל ניקב א' מהן א"צ בדיקה כמ"ש הש"ך ס"ק ב' רק התב"ש מצריך בדיקה במראה ובמישוש וזה אפשר גם כשיש בועא תחתיו והתב"ש כ' ג"כ להטריף ניקב עיר העליון ובועא תחתיו משום דהוי תרתי לריעותא אבל בדיקה במראה אין הבועא שתחתי' מעכבה וכבר כ' האחרונים דניקב עור א' ל"ח ריעותא ויש להתיר אפי' אין הבועא מ"ז בהפ"מ דלא כהתב"ש עכ"ד ועי' במקדש מעט ס"ק ט"ז מה שהשיג ע"ד החו"ד

(ה) ונקרע הקרום עי' ש"ך ס"ק ה' שהביא בשם אביו שפי' ד' הרמ"א דמיירי כגון דאיכא שום ריעותא בריאה כגון מראה וכה"ג כו' ואם נשבר הקרום ואיי כאן ריעותא טרפה דאמרי' ממ"נ אי דיינינן לה כקודם נפיחה טרפה היא ואי כלאחר נפיחה הא נשבר הקרום עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק י"ב ועי' בפלתי ס"ק ג' מה שהשיג על הש"ך ועי' בחידושי מהרא"ל ובד"ח מ"ש והאריכו בזה ועי' בפר"ת ס"ק ט"ו שכ' אם נפחו לריאה לברר איזה מראה אם כשרה ולא עי' בריאה לידע ולהבחין אם סרה המראה והלכה לה עד אחר שנפחוהו יותר מדאי ואז ראו שיש לה מראה ריאה וכשרה היא רק שנקרע הקרום יראה לי שבהפ"מ יש להקל שאנו חולין. לומר שהמראה סרה והלכה בעוד שהיתה נפוחה כדרך שאר הריאות ותוספות הנפיחה בחוזק גרש לה שנקרעה עכ"ד ועי' בראש אפרים שם ס"ק כ"ה מ"ש לחלק בין אם ידוע שלא סרה המראה המסופקת עד סוף נפיחה זו שנקרעה בה לבין אם אין בריאה לידע אם סרה המראה עד אחר שנפחוהו יותר מדאי כו' והאריך בזה והיינו כהכרעה בין ד' הש"ך והתב"ש והפלתי הנ"ל ועי' בס' בית דוד סי' י"ב שהשיג על הראש אפרים דמנ"ל להקל כ"כ בטרפה דאורייתא לתלות דהמראה היתה עוברת גם ע"י נפיחה כדרכה והקרע במה שנפחו יותר מדאי דהא כיון דבעי' בדיקה מדינא לראות שחלפה המראה ובלא בדיקה דהיינו שנאבדה הריאה כו' ודאי דהיא טרפה כו' וטריפות זה הוא מעיקר דין התלמוד דכיון דנראה בה מראה טרפה אפי' בשעה שהיא אינה נפוחה א"כ אתרע לה רובא כו' וכיון דלא ראינו שעברה המראה ע"י נפיחה כדרכה רק ע"י נפיחה שלא כדרכה עד שנקרע הקרום מלתא דפשיטא דלא עדיף מנאבדה בלא בדיקה דטרפה דהא מה שעברה ע"י נפיחה שלא כדרכה ודאי דלא מהני כו' רק היכא שיש לחלות הנקב בידא דטבחי שפיר יש לפסוק דכשרה והאריך בזה ופ' להחמיר דלא כהראש אפרים הנ"ל וכ' אח"כ דעכ"פ הא ודאי דאף הר"א דהיקל לא היקל רק בנקרע לפנינו דהוי כנאבדה אבל מתלי ודאי דלא תלינן אם בצבצה הריאה לומר דהנקב בא ע"י חוזק הנפיחה כיון דאיכא למימר דגם מעיקרא הי' בו דהא כל פסולי המראות שמנו חז"ל הוא משום שסופו לנקוב וא"כ ודאי יש לתלות טפי הנקב במראה ולומר שכבר פעלה המראה את פעולתה לקלקל קרומי הריאה ובשביל זה ניקבה גם מעיקרא ומה שחלפה המראה הוא מחמת חוזק הנפיחה עכ"ד ומ"מ לענין דינא בהפ"מ יש לסמוך אראש אפרים הנ"ל וכן הביא העצ"ל ד' הר"א הנ"ל ופ' כך אך דוקא בנקרע לפנינו דהוי כנאבדה אבל מתלי ודאי לא תלי' אם בצבצה הריאה לומר דהנקב בא ע"י חוזק הנפיחה אלא תלי' הנקב במראה כו' ומה שחלפה המראה הוא מחמת חוזק הנפיחה וכמ"ש הבית דוד הנ"ל

(ו) טרפה. עי' בפ"ת ס"ק ב' מ"ש ע"ד הברית אברהם חיו"ד סי' ט"ז ועי' בלב"ש ס"ק ל"ד שכ' נמי דיש להקל בהפ"מ בעברה ע"י מיעוך ולא נבדקה אך כ' דזה דוקא כשהי' המיעוך כדינו אבל לא במיעוך דהשתא ועי' בנחלת יעקב בסוף הס' בתשובות הגאון ר' אברהם תאומים סי' ה' שכ' דאף במיעוך דהשתא דנוהגים בקליפה בנחת הבדיקה רק לחומרא ואינה מעכבת בדיעבד וא"כ יש להקל בהפ"מ ועי' בעמודי אור סי' מ"ז ובס' עין יצחק חיו"ד סי' ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ד (ז) בהג"ה אין לה בדיקה. עי' ש"ך ס"ק ט' ועי' במקום שמואל סי' ט' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף ה (ח) שהעביר כו'. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' שהק' בהא דאמרי' בחולין ט' א' נטלן כו' מי חיישי' שמא במקום נקב נקב ופירש"י שמא מקודם הי' נקב והא אין בודקין אחר י"ח טריפות כלל ומה"ת לחוש וכך הי' לומר מי חיישי' שמא נקבים אלו לא מזאב הן והיינו שלא במקום שיניו ע"כ קושי' והאריך בזה ליישב ולבסוף כ' דלא יכולתי ליישב לשון הגמ' כראוי ובאמת