יד אליעזר חלק א מ

הגאונים וכ' דהא דאמרי' בפ' ר"א דמילה הל' כרשב"ג אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד הא חזינן לרבא שם דס"ל במת בתוך ל' כו' והיינו משום דבדיעבד עבדינן כרבנן כו' וס"ל למקצת גאונים דה"ה בבהמה כו' והאריך בזה ועי' בפר"ח ס"ק ד' שכ' להשיג על הב"י בכונת הגאונים הנ"ל הוא להתיר דוקא בדקים לן שכלו לו חדשיו וכהסכמת הפוס' כו' ודבריו תמוהים וכמ"ש התב"ש שם דאי כדבריו מאי קצת גאונים דכ' אטו איכא מאן דפליג אהא דבכלו לו חדשיו מותר אפי' בן יומא כו' א"ו דהעיקר בכונת הגאונים הנ"ל כמ"ש הב"י דמיירי בלא ידעי' שכלו לו חדשיו אפי"ה ס"ל להתיר באכילה אפי' בן יומו כן מבואר להדיא בתשב"ץ בחוט המשולש בטור הא' סי' ב' בכונת הגאונים כהב"י שלאחר שהביא ד' הגאונים כ' וז"ל ואע"ג דלא קי"ל הכי ה"מ בודאי אבל בס' עבדינן כותייהו עכ"ל הרי דס"ל בכונת הגאונים כהב"י ולא כהפר"ח ולא ראה הפר"ח הנ"ל ד' התשב"ץ אלו אך ראיתי באשכול פ' או"ב סי' ל"ח דמבואר להדיא כהפר"ח שכ' וז"ל וכ"כ הגאונים שלא נאמר בן ח' אלא לקרבן אבל לאכילה אפי' בן יומו שרי כיון דכלו לו חדשיו לא הוי נפל ובקרבן גזיה"כ הוא אע"ג דכל"ח בעי' ח' ימים כדאיתא בר"ה גבי בכור תם אף בכל"ח מונין משעת הרצאה ש"מ בקרבן בעי' ח' ימים אפי' בכל"ח עכ"ל הרי להדיא דס"ל דהגאונים הנ"ל מיירי בכל"ח והיינו כהפר"ח ולא כהב"י והתב"ש הנ"ל בדעת הגאונים ועי' בנחל אשכול שם מ"ש בזה ועי' במשל"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח הל' ח' שכ' מתחלה בכונת הגאונים כהפר"ח הנ"ל ואח"כ הביא ד' הב"י הנ"ל וכ' דלא נתבאר טעמם של הגאונים ואולי ס"ל כיון דרבנן פליגי על רשב"ג קי"ל כרבנן דמאי דקי"ל הל' כרשב"ג הוא דוקא במתני' אבל בברייתא לא נאמר כלל זה דכ"מ ששנה רשב"ג עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דאף דיש פוס' דס"ל הכי עי' ברא"ש בנדה פ"ג סי' ג' שכ' דדוקא במשנתינו פ' ר"י הל' כרשב"ג ולא בברייתא וכן ס"ל להמרדכי בגיטי, פ' מי שאחזו סי' תל"א וברשב"ם ב"ב קל"ח א' וקע"ד א' ובהגהות אשר"י שם בשם או"ז וברשב"א בתהה"א בית שביעי שער א' דבברייתא ל"א הל' כרשב"ג ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קע"א ס"ק ב' שהבאתי שם ד' הירושלמי ב"ב פג"פ הל' ח' דאין הל' כרשב"ג בברייתא כו' והארכתי בזה יעוש"ה אבל ע"ד הגאונים הנ"ל ל"ל הכי דהא פ' הגמ' בשבת קל"ו שם דאמר ר"י אמר שמואל הל' כרשב"ג וליכא מאן דפליג עלי' בהא וכדמוכח מד' הגמ' שם מעובדא דר"א אקלע בי רב כהנא כו' ועי"ש עוד במשל"מ מ"ש ליישב ד' הגאונים הנ"ל ודחה זה ואח"כ הק' על הגאונים מהא דר"פ ור"ה ברי' דר"י הנ"ל ומד' הגמ' בר"ה ז' א' דקא' התם איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ראב"י אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם והא בבעל מום ופריך הגמ' בעל מום מי מצי אכיל דקים לי' בי' שכל"ח ומדפריך סתמא דתלמודא בע"מ מי מצי אכיל משמע דפשיטא לי' לתלמודא דכל שלא שהה ח' ימים אסור לאוכלו כל היכא דלא קים לן שכל"ח ע"כ קושי' ותמה על הב"י הנ"ל שכ' ואין כן דעת הפוס' ואמאי לא דחה דבריהם מסוגיות הגמ' מהני דוכתי דכתיבנא יעוש"ה הנה מה שהק' על הגאונים מהא דר"פ ור"ה ברי' דר"י כבר כתבתי לעיל בשם התב"ש ליישב זה ומה שהק' עוד על הגאונים הנ"ל מהא דר"ה נמי לק"מ די"ל דהגאונים ס"ל דהתם פריך הגמ' על אביי דס"ל דמונין משעה שנולד ואביי ס"ל בשבת שם דבנפל מן הגג או אכלו ארי ד"ה חי הוא וא"כ בדיעבד אם שחט בתוך ח' ימים מותר באכילה רק לכתחלה אסור לשחוט אף לאביי דהא עיקר ההיתר הוא משום דאזלי' בתר רוב וולדות שהם בני קיימא ואין סומכין על הרוב היכא דיכולין לברר וכמבואר לעיל סי' א' ומש"ה פריך הגמ' בע"מ מי מצי אכיל ולק"מ קושי' המשל"מ הנ"ל ועי' בישוי"ע ה"ר א' ובבינת אדם שער או"ה סי' ה' ובס' בית שלמה ח"א סי' ל"ג מ"ש ליישב ד' הגאונים הנ"ל ועי' בס' בית הלוי ח"ב סי' ח' שכ' דהתוס' ביבמות ל"ו ב' י"ל דס"ל כהגאונים הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במשל"מ מ"ש ע"ד הפר"ח הנ"ל אך שכתבתי ליישב ד' הגאונים דלא תקשי עלייהו מד' הגמ' הנ"ל מ"מ דעת הפוס' אינו כן וכמ"ש הב"י הנ"ל והיינו מד' רש"י והתוס' והר"ן בשבת שם ופשטות ד' הגמ' הנ"ל משמע דהל' כרשב"ג אף בדיעבד וכן הא דר"פ ור"ה ברי' דר"י הנ"ל דאמרי אי אתרחיתו עד לאורתא הוי אכלינן מיני' כו' משמע דמדינא קאמרי הכי ולא מצד חומרא וגם פשטות ד' הגמ' דר"ה הנ"ל משמע דאף בדיעבד אסור וגם מד' הגמ' בשבת שם משמע דאף אביי הדר בי' לאחר שמקשה הגמ' מדר"פ ור"ה ברי' דר"י וס"ל לאביי דבפיהק ומת ד"ה מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי ופריך הגמ' בפשיטות לאביי בע"מ מי מצי אכיל לי' אך אי הוי ס' נפל חשש דאורייתא או אינו רק אי' דרבנן הנה מד' התוס' מוכח דס"ל דאינו אלא אי' דרבנן שכ' בחולין י"א ב' ד"ה ור"מ וז"ל והא דאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ס' הוי כו' אע"ג דרובן אינן נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסרי' התם ול"א בתר רובא החם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכה חליצה במת תוך ל' כו' שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול כו' ואסרו כ"כ בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם כו' א"נ אסור בבהמה אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת עכ"ל וכ"כ התוס' ביבמות קי"ט א' ד"ה מחוורתא ובבכורות כ' ב' ד"ה תלב כמ"ש בחולין וביבמות ל"ו ב' ד"ה הא כ' התוס' וז"ל דמש"ה ל"א בת"ר נשים דולד מעליא ילדן משום דחיישי' למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס דאשתו אסורה וגוסס כו' מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירין כו' ומחמירין נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים כו' עכ"ל וכ"כ התוס' בע"ז מ' ב' ד"ה כל דנפל הוי מיעוט המצוי דנפלים שכיחי כו' וכ"כ התוס' בנדה מ"ד ב' ד"ה דקים דנפלים הוי מיעוט דשכיח והוסיפו לומר דהוה דבר ההווה יעוש"ה הרי דס"ל להתוס' דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן וכ"כ הרא"ש בפ' החולץ סי' ה' דמיעוט נפלים הוי מיעוט דשכיחא וחיישי' למיעוטא דשכיחא הרי דס"ל להרא"ש נמי דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן וראיתי בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' אליעזר יצחק סי' כ"ט שכ' דדעת הרא"ש דס' נפל הוי אי' דאורייתא ממ"ש הרא"ש שם בסוף הסי' שכ' וז"ל ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בס' יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארה תחת בעלה היתה עומדת בס' חלוצה דרבנן מ"מ הא עדיפי שפיר דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא כו' משמע דס"ל דהוי דאורייתא לרשב"ג כו' והאריך בזה ובאמת מד' הרא"ש הנ"ל שכ' דמיעוט נפלים הוי מיעוט דשכיח משמע דס"ל דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן ומ"ש הרא"ש הנ"ל ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בס' יבמה לשוק דאורייתא כו' כונתו דמצד עצם אי' יבמה לשוק הוי בעלמא דאורייתא ואי' חלוצה הוי בעלמא דרבנן והיינו דיש לנו לומר טפי לחלוץ דחלוצה בעלמא הוא דרבנן ואי' יבמה לשוק מצד עצמו הוי דאורייתא וכן משמע מלשון הרא"ש הנ"ל שכ' ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בס' יבמה לשוק דאורייתא ולא כ' דנשארת תחת בעלה בס' אי' דאורייתא משמע דכונתו דהכא אינו אלא מדרבנן רק מצד האי' יבמה לשוק חמיר טפי דהוא דאורייתא משא"כ אי' חלוצה אינו מצד עצמותו אלא מדרבנן וכן ראיתי בתשובת מהרי"מ סי' ב' שדייק כן מד' הרא"ש הנ"ל דס"ל דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן והביא ראי' מעירובין פ"ו ב' ומסוכה ט"ז ב' דמחלק הש"ס כן והשיג על הגאון ר' אליעזר יצחק הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וכן סל להגהות אשר"י בפ"ק דחולין סי' ט"ז דלא הוי רק אי' מדרבנן וכן משמע מד' המרדכי בפ' החולץ ומדי